עמוד העבודה פב

ממנה חיוב גמור והאות והמופ' ע"ז כי הקול הגדול ההוא אשר לא יסף ונכלל בו כל הדברים העתידים להתחדש בכל דור ודור באו בו השכר והעונש על כל דבר ודבר ולא באו ע"י הסדר כ"א להודיע כי השכר ההוא נמשך בטבע ומתחייב מהמצוה ההיא ובמדרשו של רשב"י ע"ה ז"ל וכן כל מלה ומלה הויא מליא בכל אלין טעמין וכל אינון מילין מגזרין אגרין ועונשן רזין וסתרין ולזה כל הטובות וההצלחו' הבאו' בתורה לשומרי' אינן דרך יעוד אלא דרך הגדה וסיפור והודעה כי מעשיית המצוה הזאת ימשכו ויתחייבו כל הטובו' ההם בהכרח וזה כי אחר שהם המפתח האמתי והנכון לפתוח בהם מקור כל הטובו' והעושר לפי שנחקקו מהמקור ההוא והושם זה בטבע' ובפתיחת המקור ההיא בהכרח יאצל וימשיך שפע האור והברכה מראש המחשבה שהוא המקור עד סופה ובהגיעה שם בהכרח תתפשט משם אל התחתוני' העובדי' כי טבע העבודה יחייב כן וכו' ומאחר שכן הוא אין ספק לשאול למה לא יעד לנו הטוב הרוחני כמו שיעד הטוב הגשמי או למה אחר שלא זכר יעוד הרוחני שהוא עיקר השכר לא יזכור היעוד הגשמי שאינו עיקר השכר באמת לא בא לייעד כלל אלא לגלות ולהגיד הנמשך והמתחייב בהכרח מטבע העבודה ושכל הטובו' וההצלחו' נמשכות אחרי המצות בטבע האלקי שהטביע בהם ודרך. הגלוי והגדה הזאת ביאר באמרו אם בחקותי תלכו הוא עסק התורה ואת מצותי תשמורו הוא קיום מצותי ועשיתם אותם תיקון העליון תקון הכבוד שנתקן בעסק התורה וקיום המצות שהיא הדרך לתיקון ההוא ואח"כ ביאר הנמשך והמתחייב מזה ואמ' ונתתי גשמיכם בעתם ושאר הטובו' מהשלו' והנצחון לאויבים והפרות והרבות אותנו כו' ושם בדף ט"ו ע"ב בסמוך וז"ל והוא מ"ש כי תיקון הכבוד הוא בקיום התורה והמצות ואליהם ימשכו כל הטובו' ההם הנמשכים מן התיקון ההוא ואין זה הטוב בא בדרך יעוד כי הדבר הנמשך בדבר בטבע והוא תלוי בו אין צורך ליעד עליו אלא לגלו' דרך הגדה וסיפור שזה ימשך כמו שהוא בקיום התורה והמצו' ושה ם המפתח מעצמי של המקור הטובו' כולם כי הם תלויים בהם ובהכרח ימשכו בפתיחה ההיא שהיא הקיום ואלו לא היתה זאת הפליאה בטבע סיום המצות אזי היינו אומרים שמאחר שאין שום יחוס ושייכות בין המצות להשכר ועם זה אנו רואים שהטובות ההם חלים על שומרי התורה היינו אומרים שהוא בשביל שיעד כך והוא נאמן בבריתו וקיים במאמרו ומאחר שידענו באמונה שטבע קיום התורה והמצות ימשכו אליהם כל הטובו' ההם נאמר מה שבא בתירה ענינם הוא ספור וגילוי והגדה לבד ומזה נדע כמה טובות גורמים המטיבים ומיישרים אורחות וכמה רעה גורמי' המעוותים והמקלקלים אותם ובדף כ"ז כתב וז"ל והבחירה ביד האדם לאיזה צד שירצה הבא לטהר מסייעין אותו הבא לטמא פותחין לו וזה שכר והעונש הכל הוא בעצ' ובטבע המעשה אשר יעשה ולא הסכמיי כדרך מלך ב"ו הנותן שכר לעושי רצונו ומעניש לעוברי רצונו כפי מה שיסכים והי' יכול להעניש ולהשכיר בענין אחר אמנם באזהרות וצווי השם הכל הוא בעצם כי שכר מצוה היא המצוה עצמה אשר הוא עושה ושם הוא דביקותו ושכר עבירה היא העבירה בעצמה שמביא את עצמו לידי שורש העבירה שהיא הקליפה בר מינן ושם חלקו

ומזה נבין מה שנעלם מעינו החוקרים מענין שינוי רצון ח"ו שהקב"ה גוזר גזירה ואח"כ בתשובה תפלה וצדקה נשתנה לטוב' וכן לפעמים משתנה מטובה לרעה אבל בחשיכה יתהלכו כי אין שום שנוי ח"ו רק הכל אחדות ענין רצון אחד כי אלו הי' השכר והעונש הסכמיים אזי ח"ו היה נראה כשנוי מרצון לרצון כי בתחל' הסכים כך ועתה מסכים כך אמנם ענין הרצון היא סוד גלוי האצילו' הכוללי' כל ההפכים (נלע"ד שר"ל שהם כמו היולים שמוכני' לקבל דבר ותמורתו (לפי ההתעוררו' המתעוררים כן ממשיך בטבע ובעצ' הענין אם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה בטבע הענין שהתעורר (ולהיפוך חלילה להיפוך) ואם אח"כ מתעורר ומשליך מעליו גלוליו ומדבק את עצמו בקדושה נמצא בטבע נתקדש ולא נשתנה הרצון שלמעלה כי אדרבה כך הואצל הרצון והכל צפוי והרשות נתונה וכן ענין מ"ש הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים זהו דרך לשון בני אדם אבל הענין הוא בעצם כפי בחירת האדם כן מתעורר וכן כמה פסוקי' לדין וחרה אף ה' בכם וגו' וכן הרבה אין הענין התפעלות ח"ו כמו בבן אדם שעתה הי' מרוצה ולסבת בעלי מרי נגדו נתקצף רק זה בבחירתו התעורר על עצמו החרון אף ושרשו הכולל ברצון (וכן הא דארז"ל האי ת"ח דרתת תור' הוא דמרתחת לי' ר"ל אם הת"ח מהרגז ח"ו שמתרגז בהתלבשות הרוגז רק אורייתא כו' כלומר עושה דין תורה עד"מ הב"ד דנין ד' מיתות וכי עשו בשנאה וברוגז ח"ו רק עשו דין תורה ע"כ) וכן לענין ברכה ונתתי גשמיכם בעתם לא השתנותו זה רק התעוררו' השפע הטוב במעשה הטוב של זה כי הרצון הקדוש כולל ההפכיים וכן קול גדול ולא יסף במתן תורה שהיה גלוי אצילות הי' כולל ממ"ט פנים טמא וטהור ואסור ומותר חייב וזכאי עכ"ל ספר הקדוש בעל של"ה

ולפי דברי של"ה יובן משארז"ל כל האומר הקב"ה ותרן יותרו בני מעיו אלא מאריך אפי' וגבי' דילי' כי מאחר שאין בו שנוי רצון והשכר והעונש הם טבעיים אין שייך לומר שום ותרנות כי א"כ יהי' ח"ו שנוי רצון ועונש העגל יוכיח שארז"ל אין לך פקידה שאין בו מעון העגל משל למלך שנשבע בכעסו להשליך אבן גדול על בנו ואח"כ נתחרט צוה לטחון את האבן לאבק ומשליך על ראש בנו מעט מעט הרי שא"א לגמרי