עמוד העבודה מא
Amud haAvodah 41 · עמוד העבודה · free full Hebrew text
Open in the reader →ומה גם שיש לך ראיות הרבה מחכמים קדמונים ואחרונים ואודה לאל אשר הקרה אותי לפניך. לחסית בצל כנפיך. ואהללה אלהי על אשר הבינני להבין מאמר רז"ל שהוקשה לי ימים כביר על מה שארז"ל אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי תאמין יגעתי ולא מצאתי אל תאמין מצאתי ולא יגעתי אל תאמין ולא הבנתי מאמר הלזה עד עתה דכמדומה לכאורה דלפעמים ייגע אדם לריק ולא ימצא ולפעמים יזדמן שימצא איזה מציאה בלי יגיעה. הן אמת לא בשביל שהוקשה לי המאמר הלזה לא האמנתי למאמר הלזה ח"ו אלא תליתי החסרון בי וחשבתי כי מה שידמה שייגע אדם לריק באמת אין זו יגיעה כלל אלא יותר ויותר הי' לו לייגע ואז לא הי' לריק כי בודאי הי' מוצא ומה שיזדמן לפעמים שיבין איזה הבנה בלי יגיעה באמת אין זו מציאה כי הבנה זו אין בה ממש כי לא כוון הדבר לאמיתו וטועה הוא בעצמו שחושב שכיוון האמת ובאמת לא כיוון האמת. אבל הנה נא ידעתי טעם הדבר על בוריו ע"פ הקדמה שלך שמהות הרוחניים הם אורות שכליים כי הרמב"ם כתב בספר מורה נבוכים חלק א' פרק ס"ח דף ל"ז ע"א וז"ל כי כל שכל פעלו היא עצמו ואין השכל בפועל דבר אחד ופעלו דבר אחר כי אמיתת השכל ומהותו היא ההשגה ולא תחשוב כי השכל בפועל הוא דבר אחד נמצא לבדו נבדל מן ההשגה וההשגה ענין אחר בו אבל גוף השכל ואמיתתו הוא השגה עכ"ל מורה נבוכים. וכדי שיובנו הדברים הללו לכל אדם אסביר אותם בעזה"י באר היטב הדק. הנה הדבש הוא מתוק והנה ענין המתיקות שבו אינה עצמות הדבש אלא המתיקות הוא סגולה בו והש"י קבע סגולה זו בהדבש שיהא מתוק שהבורא ית' השכין מתיקות בדבש ואם יוסר המתיקת מן הדבש לא ישתנה בשביל זה עצמות הדבש והדבש הוא הנושא של המתיקות והמתיקות הוא נשוא על הדבש
עו או ע"ד משל לראובן שהוא גבור גדול וכל פעולותיו הם בגבורה כי הוא תמיד פועל גבורות ומפעולותיו הנעשים בגבורה נודע לכל שראובן הוא גבור והנה גבורת ראובן איננה עצמותו אלא מקרא הוא בראובן כי עצם אדם במה שעל ידו הוא אדם הוא שוה אצל כל המין רצוני לומר אצל כל בני אדם ואילו הי' גבורת ראובן עצמותו היו מתחייב שכל בני אדם יהיו גבורים כמוהו כי כל עצמות איזה מין שוה בכל המין כמו עצם מין בהמה שוה הוא בכל הבהמות ומה שהוא ענין עצמי' אצל איזה נמצא לא יוסר מנמצא ההוא כי כאשר יוסר איזה ענין עצמי מן הנמצא יתבטל עצמותו ויהיו עצם אחר ואיננו כלל בעצמותו הראשון ושוב אין שמו הראשון עליו כמו שמצינו בנבוכד נצר שבתחלה היו עצמותו עצמות אדם והיו שם אדם עליו וכאשר הסיר הש"י אנושותו ממנו נתבטל עצמותו הראשון ונעשה בהמה ולא היו אז שם אדם עליו אלא שם בהמה משא"כ גבור' ראובן מקרה הוא הנשוא על ראובן וראובן היא הנושא של הגבורה וכאשר תוסר הגבורה מראובן לא בשביל זה יתבטל עצמות ראובן כי אעפ"כ שם אדם עליו ולא תחשוב כן אצל עצם רוחני שהיא שכל רצוני לומר שהוא עצם אור שכלי ויש לו מציאות חזק כי הוא נמצא בפועל ממש והנה כל פעולת עצם אור שכלי אינה אלא השגה ותמיד כל הימים הוא משכיל ומשיג כי זה דרכו ופעולתו תמיד ולא תחשוב כי פעולתו שהיא השגה איננה עצמותו ר"ל עצמות אור השכלי אלא סגולה היא אצלו וההשגה היא נשוא' על עצם אור השכלי ועצם אור השכלי הוא הנישא של ההשגה לא תחשוב כן אלא שהעצם אור שכלי וההשג' ענין אחד הם ממש ולא תאמר שעצם אור השכלי ופעולתו שהיא ההשגה הם כמו ענין אחד לא תאמר כמו אלא ענין אחד ממש כי עצם אור שכלי הוא ההשגה וההשגה הוא העצם אור השכלי והוא היא והיא הוא הנה התבאר לך דברי הרמב"ם על נכון
עז וכדי שתתפוס את הקדמת הרמב"ם בשכלך אמשיל לך משל הנה כל מי שהוא חכם מכיר ומבין ומשיג מדרגת שכלו היטיב ויודע אם מדרגת שכלו היא מדרגה עמוקה כלומר אם שכלו הוא עמוק וברור ויכול הוא לשקול שכלו בערך שכל חבירו בכמה שכלו הוא עמוק וברור יותר משכל חבירו וכשנרצה להבין במה הוא מכיר ומשיג מדרגת שכלו ובמה הוא שוקל מדרגת שכלו בערך שכל חבירו הוי אומר בשכלו יודע כל זה נמצא כי הוא משיג את שכלו בשכלו והשכל משיג את עצמו והוא המשיג והוא המושג ובמה משיג את עצמו הוי אומר בעצמו ממש הרי כי השכל מעצמו ובעצמו ישיג את עצמו הרי כי השכל וההשגה הוא דבר אחד ממש
עח ואמשול לך עוד משל הנה ידוע כי כל דבר הנראה לעינים בהכרח העינים רואים באור עצמם את הדבר הנראה ההוא ע"י צירוף אור אחר דהיינו אור השמש או איר הלבנה או אור הנר משא"כ אם יהיו מונח לפניו דרך משל אבן בחושך לא יוכל לראות האבן בעיניו אפילו אם יפתח עיניו לבלי חק אבל אם ירצה לראות גוף השמש או גוף הלבנה או שלהבת של הנר האחוז בפתילה לא יצטרך לצירוף עוד איר אחר כי יכול לראות את גוף השמש באור השמש עצמו. נמצא גבי אבן האבן הוא הדבר הנראה אליו וצריך לצרף לדבר הנראה כלומר לאבן את איר השמש נמצא יש כאן שני דברים האבן ואור השמש כי האבן לא יוכל להתראות לעיניו מצד עצמו כי הוא גוף חשוך ועכור אבל אור השמש מתראה לעיניו מצד אור עצמו נמצא כי הדבר הנראה הוא אור השמש והוא בעצמו הוא הגורם להתראות מצד עצמו בלי צירוף עוד אור אחר וכמו כן הוא באור השכל אם משיג שאר דברים באור שכלו נמצא הדברים ההם הם הנראים והשכל הוא סבה שיתראו הדברים ההם אליו משא"כ אם ירצה להשיג ולשקול מדרגת שכלו עד