עמוד העבודה שסא

בכלל ומי אמר ר' יוחנן הכי והא אמר ר' יוחנן גדולה תשוב' שדוחה אח ל"ת שבתורה שנאמר הישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר עד שובו אלי נאום ה' עיין בס' תאוה לעינים ולי נראה ע"ד הלצי מאמר זה דהנה תשובה אינו שייך רק עם עבר איזה ל"ת שכתוב בתורה ועבר ועשה אבל על עשה שלא לא שייך תשובה שכל ימיו בקום ועשה הוא וידוע למצות עשה אחת היא תשובה וא"א לקיומא אם. לא עבר על ל"ת ולפ"ז מותר לעבור על ל"ת אחת כדי לקיים מצות תשובה ע"ד עשה דוחה ל"ת עשה דתשובה דוחה ל"ת אפשר לפ"ז הוא הלשון הכפול דמתניתין האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב דאי כשאומר פעם א' אחטא ואשוב אז לפעמים אין איסור כדי לקיים מצות תשוב' וזהו אחטא פ"מ שאשוב וזהו גדולה תשובה שדוחה את. ל"ת שבתורה ונ"ל לדקדק כיון שאומר אחטא ואשוב ע"כ רצה לעבור במזיד והיאך קרי ליה בלשון שוגג אחטא ונ"ל עפ"י מה דאי' בגמרא גדולה חשובה שזדונות נעשים לו בשגגות וזהו אחטא ואשוב כשאשוב תחזור להיות המזיד לחטא שהוא שוגג וזהו אחטא ואשוב

נ"ל טעם על משחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים עפ"י מה שכתבתי טעם על עין הרע דפסקינין להלכה היזק ראי' שמיה היזק לפי שאין אנו ראויים כ"א לניסים נסתרי' ולא נגליים ועפ"י משל המבואר אצלי מאיש פשוט ששידך את בתו לאיש גדול ומופלג שאם ראוי לחמיו שיהי' לו נחת רוח. קטן מן חתנו אז יש לו השגה מועטת במעל' חתנו ואינו נהנה מן חתנו כ"א כפי הבנתו המעוטה שמבין מעלת אתנו ואם הי' ראוי חמיו לנחת רוח יותר גדול הי' הקב"ה משכילו שיבין יותר מעלת חתנו כדי שיהנה ממנו יותר דכפי הבנת אדם איזה מעלה וטובה יומשך נחת רוחו והנה ידוע שמעלת הנבואה גדולה עד למאוד וא"א שישפיע הקב"ה נבואה על איש משכיל המבין היטיב מעלת הנבוא' כי אינו ראוי לה כ"א לשוטים ניתנה הנבוא' שאינו מבין מעלתה ואינו נהנ' ממנה כלל כי הוא כחמור נושא ספרי' על עצמו ואינו יודע מעלת וחשיבות הספרים שהוא נושא על עצמו

כל שרות הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו כי הנה פלס ומאזני משקל לכל אדם המרגיל את עצמו במדת ענוה ורוצה לידע אם יש עדיין שמץ גאוה ברוחו יסתכל בעצמו אם מרגי' איזה שמץ גאוה באיש זולתו אזי בודאי לא נטהר האיש ההוא משמץ גאוה כי אם לא הי"לו גאוה כלל ועיקר לא הי' סא כלל בגאות חבירו וכן בשאר מדות גרועות מי סמרניש בחבירו איזה מדה גרועה ובעבור זה אינו אוהב אותו כי חרה לו בודאי שגם ט יש המדה הגרועה ההיא וזהו כל הפוסל במומו פוסל שמי שמספר ממום חבירו מספר ממום עצמו ואינו משכיל בענין הזה שבמה שמגלה מום חבירו מגלה מום עצמו כעין משארז"ל כל הנגעים אדם רואה חוץ ענגעי עצמו ואמר החכם די והוחר לאדם מום שיתגלה לאדם מזולתו מה שנעלם מעצמו שא אמר רב נחמן לא תיתני ענוה דאיכא אנר שהיה מרגיש בעצמו שאין לו הרגשה כלל בגאות בני אדם וכיון שלא הרגיש הוא מזולתו שמץ גאוה גם זולתו לא הרגיש בו שום גאוה והיה רוח הבריות נוחה הימנו ובעבור זה גם רוח המקום נוחה הימנו כי אין אהוב להקב"ה כמו עניו

רשעים מהפכין מדה"ר למדה"ד ע"ד נשים רחמניות בשלו ילדיהן. עוד נלע"ד צדיקים מהפכין מדה"ד למדה"ר כי הדין נותן להתנהג עם הצדיקים במדה"ר כמו שהם מתנהגים עם הבריות והרשעים מהפכין מדה"ר למדה"ד כי להתנהג עם הרשעים במדה"ד אין לך מדה"ר גדולה מזו כדי להחזירן בחשובה כי בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי ע"ד כל המקיים את התורה מעוני ר"ל מחמת עוני וכמאמר החכם אין רש במי שלבו' דואג מן הריש. או יבואר עפ"י מארז"ל צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה ולולי שהייי מקיים את התורה בעניותו שהיה בתחלת ענינו כדרך הצדיקים היה אבד בעניו אך לפי שקיים את התורה בעניותו וכל המקיים מעוני סופו לקיימו ששי כדרך הצדיקים שסופן, שלוה

ביאור אין לגבי משה יראה מילתא זוטרתי הוא עפ"י מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסולית' ומשה היה עניו גדול והיה מוכיחם על מה שהקב"ה הוצרך לבקש מהם ענין היראה שהיתה חסירה מהם ולגבי הירי'. לא זו שהיה נמצאה אצלו ענין היראה אלא אף גם לא היה נחשבת היראה אצלו לדבר גדול כ"א למילתא זוטרתי

מי שהוא דבוק. כבוראו מאהבה עצומה ואיני לו במה לכבות האהבה ומשתוקק ליפול באש על דבר כבוד שמו יתברך הנה האש ההוא לא תפעול בו יסורין וכאב דלפי שהשכינה שורה עליו וכמו שלא תפעול האש ההוא בשכינה כי הוא אש אכלה אש ומה גם איך יוכל לשלוט מעשה ידיו על הפועל ואיך יוכל לשלוט העלול על העילה ואיש כזה, ודאי נעשה נשותף להקב"ה במעשה בראשית ולפיכך הוא מושל על הטבע ואין הטבע מוקף עליו ואין