עמוד העבודה שנ

בקול גדול ואם זה לא יועיל צריך לנענעו מאוד ואם זה לא יועיל צריכין לעוררו בדקירת מחט בבשרו ואם אף זה לא יועיל צריכין לנסות הרגשתו בחתוך החרב על בשרו והנה באמת אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה אלא מתחלה מייסרו בדברים קלים כי אולי שינת אולתו ותרדימת עצלותו אינה עמוקה כ"כ ואם לא התעורר עי"ז משינתו לעשות תשובה מייסרו ביסורין קשים יותר ומי שהוא רשע מוחלט והקב"ה יודע שכל היסורין שבעולם לא יעוררוהו לשוב בתשובה כי אין בו שום ניצוץ קדושה רק מלא זוהמא וס"א ואין בו שום נשמה כלל מסטרא הקדושה והרי היא מת גמור ומי שהוא מת ודאי יתייאש כל אדם מלעוררו אם אנו רוצים לידע אם אנו מקורבים לו ית' או לא ח"ו נסתכל ביסורין הבאים עלינו אם הם יסורין קלים נמצא עדיין אין אנו ישנים שינה עמוקה ואם הם יסורים גדולים ודאי אנו ישנים שינה עמוקה ורחוקים ממנו ית' וראוי לשית עצות בנפשנו להתקרב לו ית' ולפייסו על אשר הטרחנו אותו לעוררנו ולא נתעוררו מעצמינו לשוב אליו בתשובה והלה מי שאין לו יסורין כלל ואדרבה הוא שלו ושקט מעולם ומעולם לא עבר עליו קול צוחה והוא חוטא ועובר ושונה ואין משגיח כלל למוכיחים אותו זהו ודאי רשע גמור והוא לאחר יאוש מלעוררו. והנה ארז"ל יאה עניותא לישראל כיורדא סומקא לסוסיא חוורא והנה מלבד מה שכתבנו כבר בעזה"י טעם לדבר למה יאה עניותא לישראל ניתן עוד טעם אחר מחדש כי הנה כתיב נותן לחם לרעבים וכתיב שומע אל אביונים וכמו שכתבתי בסמוך בביאור אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה כפי עוצם ההשתוקקות שהאדם משתוקק לאיזה דבר הצריך לו כך ממשיך עליו כי ענין ההשתוקקות הוא בעצם קישור ודיבוק מחשבתו באותו דבר הצריך לו ומאחר שהדבר ההוא הצריך לו הוא ענף מהאל ית"ש כי כל הטובות והשלמיות משתלשלים ממנו והם חלק מעצמותו ית"ש א"כ מקרב ומדבק עצמו לבורא ית' וכל מה שמשתוקק יותר הרי הוא מקורב ומדובק יותר בו ית' והוא ית' מרעיב את הצדיק כדי שיהי' לו השתוקקות עצום ללחם ויתפלל אליו ית' בעומק הלב נמצא ע"י רעבונו מתקרב הוא לבורא ית' וכן ארז"ל מפני מה אמותינו עקרות היו מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וכן הדין בש"ע שאין מעמידין ש"ץ רק מי שביתו ריקן כי עי"כ יתפלל בעומק הלב ובלב נשבר ותתקבל תפלתו וזהו מ"ש נותן לחם לרעבים שמרעיבן כדי לקרבן אצלו ית' ע"י השתוקקותן כללא דמילתא הצדיקים עפ"י רוב הם חסירים כל טוב כדי שיתפללו על הטובות החסדים להם ובני אדם המלאים כל טוב ודאי הם רחוקים ממנו ית' ובמה שנותן להם כל טוב הוא עוזבם ומרחיק אותם ומשליכם מעל פני ית' וזהו מ"ש שומע אל אביונים פירוש רוצים כי אביון נגזר מלשון אבה שפירושו רצה כמ"ש ולא אבה לשמוע אל בלעם כי כפי עוצם הרצון של אדם לאיזה טובה כך תפלתו מתקבל' אבל לפעמים יש אדם שמח בחלקו ומסתפק במעט שנזר לו הבורא ית' וכל מה שיעבור עליו מקבל בשמחה והנה איש כזה לא יתפלל על מה שחסר לו כי לא חסר לו שים דבר מאחר שכל מה שעובר עליו מן הרע הוא מקבל בשמחה ועל איש כזה יאמר רצון יראיו יעשה שהקב"ה עושה לו רצון, שישתוק לטובות הפך טבעו כדי שיתפלל עליהם ואחר שמתפלל עליהם אינו מחזירו לטבעו שלא ישתוקק לטובות ההם אלא את שועתם ישמע ויושיעם דהיינו שימלא רצונם באותן הטובות שהתפללו עליהם והשפיע להם הטובות ההם והנה מה שכתבנו פה הוא אחד מהדברים שהאדם יכול לידע על ידו אם הוא מקורב לבורא ית' אם לא ח"ו והנה יש עוד נסיון אחר והוא אם יראה אדם אחד עובר עבירה ויכאב לו או אם יעשה מצוה ויהנה ויתענג' הרי אן ודאי הוא מקורב לבורא ית' ואם לא יכאב לו בראותו עבירה ולא יתענג בראותו מצוה הרי אז ודאי אינו מקורב. ועוד יש נסיון אחר כי הנה לפעמים בענין משא ומתן או באיזה ענין שיהי' הנה דרך הטבע של האדם להתיישב בדעתו ולהמלך בשכלו באיזה דרך ובאיזה השתדלות יוכל לגמור רצונו ותשוקתו וכאשר יוגמר הענין בדעת וישתדל על הדרך והסדור ההוא שנסדר במחשבתו ואם יצליח בענין ההוא אז אינו מקורב לו ית' מפני שהקב"ה עוזבו מהשגחתו ומרחיקו מאתו ית' ומתנהג בעצת שכלו ואם לא יצליח הרי הוא מקורב לו ית' ובכוונה עושה הוא ית' למען ידע כי רק עצת השם הוא תקום ולא עצתו ולא יחשוב שכחו ועוצם ידו עשתה כל אלה רק הוא וכל עניניו הם בידו ית' נמצא העולה מדברינו כי יאה הוא עניותא לישראל כי ע"ו העניות הם מקורבים לו ית' ואחר שיש להם לב נשבר כמשארז"ל דרכו של הקב"ה להשתמש בכלי' שבורים שנאמר לב נשבר ונדכה וגו' ומי שלבו אינו נשבר לא יתפלל ולא יתחנן להקב"ה והנה ע"י שהעניות מקרב את האדם לבורא ית' אין טובה גדולה כמוהו מפני שאין טובה בעולם כמו הדבקות להקב"ה ועפי"ז תירצתי דקדוק אחד על מארז"ל שאמר משה להקב"ה מפני מה יש צדיק ורע לו צדיק וטוב לו רשע ורע לו רשע וטוב לו וקשה הלא עיקר הקושיא היא על טוב הרשע ורע הצדיק ולמה מזכיר בשאלתו צדיק וטוב לו רשע ורע לו כי הלא הדין נותן כך ונלע"ד בעזה"י כי למה שרעות עוה"ז מקרב את האדם לבורא ית' והטובות מרחיקו ממנו ית' א"כ הטובות הם רעות והרעות הם טובות א"כ נכון הוא שיהי' לצדיק רע לו כי הרע ההוא הוא טוב לפי שע"י הוא מקורב לבורא ית' כמ"ש בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה וברשע הדין נותן שיהי' טוב לו כדי שירוחק ממנו ית'.* ולכך שאל משרע"ה ממה נפשך ואם **(הגה"ה וזהו ה' שהיא מדה"ר לרשעים בענין עוה"ז הוא האלהים)**