עמוד העבודה שמב

אעפ"י שהאדם הוא בעל בחירה ואינו מוכרח ומ"מ הוא ית' יודע עתידות מעשה האדם. נמצא בעלי הקושיא שמקשים סתירת הידיעה והבחירה הנה עיקר התחלת הקושי' צומחות מחמת שידיעתו ית' ענין נפלא הוא וא"כ ראוי הוא כפי מה שגזרה חכמתו מתחלה כן יוכרח להיות אחרי כן והנה מאחר שהשואלי' הקושיא הזו מחשיבי' ענין הידיעה א"כ בזה הדבר עצמו נשים אליהם באמרנו וליטעמיך שיש ידיעה ואין בחירה הלא אם אין בחירה אין שום פלא בידיעה וכבר גזרתם והודיתם שיכולת הידיעה הוא ענין נפלא וגדולה מזו שלא יצדק לכנותו ית' בתואר יודע אם אין בחירה ע"ד משל שנאמר שהקב"ה יודע שמחר עתיד להיות ברד וליום השלישי יהיו רעמים וברקים וביום הרביעי יהיה גשם וביום החמישי יהיו שלג כל זה אינו פלא כי הלא מי נותן גשם ומטר או רעמים וברקים הלא הוא ית' וא"כ ידיעתו לאו חידוש היא כלל ולא יצדק לכנותו בשם יודע מאחר שהכל בידו רק לגבי יראת שמים לחוד שאינו בידו כי הבחירה היא חפשיית ביד האדם לגבי ענין זה לבד יצדק לכנותו בשם יודע כלומר שיודע אף מה שאינו בידו נמצא כפירת הבחיר' גורמת כפירת הידיע' דאם אין חשיבות בידיעה א"כ מה ענינה ומה מהותה נמצא יפה ארז"ל הלואי אותי עזבו שלא ירוממוני בידיע' ואת תורתי שמרו באמונתם בבחיר' שמתוך שהיו עוסקין בתור' המאור שבה דהיינו אור השכל שבה היה מחזירן למוטב דהיינו לאמונת הידיעה כמ"ש לעיל

והנה מה שכתבתי למעלה שלא יצדק לכנותו בשם יודע על שום דבר לפי שכל הדברים הם ביכלתו זולת על ענין הבחירה שאינו בידו ית' כמארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והנה רק על ענין הבחירה יצדק לכנותו ית' בשם יודע והנה היה נראה לכאורה שיוצדק לכנותו בשם יודע זולת ענין הבחירה כי הנה ידוע שהוא ית' יודע מחשבה שבלב והנה לא זו שיתרומם הקב"ה בידיעתו מחשבה שבלב מה שאינו נעלם מן האדם עצמו כי הרי כל האדם יודע מחשבתו אבל אדם אחר לא יוכל לידע מחשבתו ואפילו מלאכים לא יוכלו לידע מחשבה שבלב אבל הקב"ה יודע היטיב מחשבה שבלב האדם וזהו פלא ולא תטעה לחשוב מה שהוא ית' מכונה בשם יודע מחשבות ושהוא פלא אינו פלא אלא נגד אדם אחר או מלאכים שאינם יכולים לידע מחשבה שבלב אבל נגד האדם עצמו אינו פלא כי האדם עצמו יודע מחשבת עצמו לא תטעה לחשוב כן אלא ידיעתו הוא פלא אף לנגד אדם עצמו כי אע"פ שיוכל לידע מחשבת לב עצמו הנה אינו יכול לידע רק הוה דהיינו מה שמחשב לעת עתה הרי אז יודע היטב מחשבתו אבל מה שעתיד לחשוב למחר ולמחרתו אף האדם עצמו אינו יכול לידע אבל הוא ית' יודע עתה מה שעתיד לחשוב למחר ולמחרתו ולשנה הבאה ועד"ז שמעתי לפרש הפסוק ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל כלומר אף כאשר עדיין המה הבל כלומר שהם עדיין במחשבה ההיולי"ת בכח ולא יצאו עדיין לפועל ולא נודעה המחשבה ההיא לאדם עצמו דכשהמחשבה נודעת לאדם הרי כבר יצאתה המחשבה מן הכח אל הפועל ר"ל מן כח המחשבה הנעלמת שהיא המחשבה ההיול"ת לפועל המחשבה ואף שלא יצאה עדיין לפועל המעשה מ"מ בבחי' המחשבה עצמה מיקרי מן הכח אל הפועל והנה המחשבה שנקראת לגבי ההיולי בחי' פועל הנה בערך המעשה נקרא כח ולא פועל והנה המחשבה היא שורש המעשה וענף ההיולי וההיולי הוא שורש שרשיי נגד פועל המעשה והנה המחשבה הפועלת היא השתלשלות ראשון מן ההיולי והמעשה היא השתלשלות שני מן ההיולי וזהו שאמר שהע"ה בתפלתו (במלכים א' קפיטל ח' פסוק ל"ט) כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם והנה לכאורה מלת לבדך מיותר הוא מאחר שכבר נאמר כי אתה ידעת אבל הענין הוא לומר שהוא ית' יודע אף מה שנעלם מן האדם עצמו דהיינו מחשבת מחר או מחשבת שנה הבאה שהוא עדיין בכח נעלם נמצא שהיה צודק לכנותו בשם יודע פלא אף מה שאינו נוגע לענין הבחירה דהיינו מחשבת שנה הבאה אבל באמת הוא שבוש דממ"נ אם מחשבת שנה הבאה היא בדבר מצוה או בדבר עבירה א"כ הרי כבר נוגע לענין הבחירה ואם הוא בדבר הרשות א"כ בהכרח היא בגזירתו ית' כמשארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים דמשמע זולת יראת שמים אין שום דבר קטן או גדול בעולם שלא תהיה בידי שמים וא"כ אין חידוש בידיעתו בדבר שהוא תלוי ביכלתו נמצא הדבר ברור שלא יצדק לכנותו ית' בשם יודע זולת מה שנוגע לענין הבחירה בנל"ך ואע"י: תמו ונשלמו הדרושים ונתחיל ליקוטי אמרים בעזרת בורא קדושים ברשות יוצר הרים