עמוד העבודה שכו

אלי אישי שהוא לשון חיבור כי על ידי מה שהוא משפיע לעני שהוא דוגמת אספקלריא דלא נהרא עי"ז גורם שאספקלריא דנהר' ישפיע לדלא נהרא נמצא עי"ז מייחד ומחבר קוב"ה ושכינתיה ומייחד הה"א אחרונה עם שאר אותיות השם ורמז לדבר מלוה ה' חונן דל ר"ת מיחד והנה ארז"ל בגמ' ע"ז הפסוק מלו' י"י חונן דל אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו כביכול עבד לוה לאיש מלוה והנה אינו ידיע מהו ענין עבדות הלזה ונ"ל כי הנה אמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והנה מי שהוא חונן דל ג"כ הכל בידו כענין שנאמר ותגזור אומר ויקם לך כמשארז"ל צדיק מושל ביראת אלקים אמר הקב"ה מי מושל בי צדיק אני גוזר והוא מבטל הוא גוזר ואני מקיים כי הצדיק יכול לשנות הטבע כרצונו נמצא כיון שהצדיק מושל בו ית' הרי הוא כאלו עבד כביכול

בספר עבודת הקודש ע"ו דף כ"ח ע"ד בראש העמוד וז"ל כי העובד השלם הנאמן האוהב את השם אהבה תמידית קיימת מלבד שצריך שיכוין בעבודתו לייחד השם הגדול בכבודו צריך שלא תהיה לו שום כוונ' ביחוד ההוא לשום דבר מצרכי עצמו כלל לא מצרכי הגוף אף לא מצרכי הנפש עם שכל זה ימשך מכוונת היחוד כי כל הטובות והצלחות בין של הגוף בין של הנפש כולם מסובבות ונמשכות מיחוד השם הגדול בכבודו עכ"ל והנה לפ"ז איך תקנו שכנה"ג בתפלתינו הרבה ברכות ובקשות כל צרכי הגוף כמו רפאינו וברך עלינו ואף אם נאמר שהכוונה שנהי' חזקים ובריאים לעבודת הבורא הלא אף צרכי הנפש אסור לנו לכוין בתפלתינו וכמו ברכת אתה חונן והשיבנו אבינו לתורתיך ונלע"ד שהכוונה תהיה כך בתפלתינו שאנו מתפללי' בתפלתינו שיתייחד השם הגדול בכבודו דהיינו כשאנו מתפללי' בברכ' אתה חונן שהוא ית' ישפיע לנו חכמה ובינה ודעת תהיה כוונתינו שיתייחד השם הגדול בכבודו כדי שיוכל להמשך עלינו מן היחוד ההוא חכמה בינה ודעת ובברכת רפאינו ג"כ הכוונה שיהיה יחוד למעלה כדי שיוכל להמשך משם רפואה לכל חולי שלנו וכן בברכת השנים הכוונ' שהי' יחוד למעלה כדי שיוכל להמשך מן היחוד ההוא שפע פרנס' אבל שלא תהי' חכלית בקשתינו ענין הרפוא' והפרנסה והשפעת חכמה בינה ודעת והנה ידוע שכל עסקי הדברים והענינים פונים אל התכלית האחרון המבוקש מהם אשר אין תכלית אחר התכלית ההוא כי אם שזה התכלית יהיה התכלית האחרון המשל בזה כשנתפלל שישפיע הוא ית' לנו כסף וזהב ולאיזה תכלית אנו מבקשים כסף וזהב הוי אומר כדי שנקח בכסף וזהב מיני אכילה ושתיה והנה עניני אכילה ושתיה עדיין אינם התכלית האחרון כי עדיין קשה מהו התכלית של אכילה ושתיה וצריך לומר כדי שנהי' חזקים ובריאים והנה אף החוזק והבריאות אינם התכלית האחרון כי יקשה מה תועלת יהיה לנו אם נהי' חוקים ובריאי' הוי אומר כדי שנוכל לעבוד את הבורא והנה באמת זהו התכלית האחרון אשר אין שום תכלית אחר התכלית הזה ואין לשאול כלל מה בצע כי נעבוד את הבורא כי זה כל תוחלתינו ותקותינו לעביד אותו מאהבה גמור' ולא נקוה שום תועלת זולת הדבר ההוא בעצמו וא"כ יותר טוב שנתחיל בתועלת שלנו דהיינו רפואה ופרנס' ותכלית כוונת הענין יהיה כדי שיתייחד השם הגדול בכבודו שהוא יחוד קוב"ה ושכינתיה כי כשימשך לנו הטובות ודאי יהי' יחוד למעלה כי כשאין יחוד למעלה א"א להמשך מלמעלה ההצלחות אבל אם נתחיל להתפלל שיהי' יחוד למעלה ויהי' התכלית כדי שיושפע עלינו הצלחות א"כ אין עיקר תפלתינו לשם יחוד כ"א בשביל הצלחתינו ובקשת היחוד שלמעלה יהי' במקר'. ואין נכון לעשות כן אלא להפוך הענין שנתחיל להתפלל בפועל על הצלחתינו ותהיה הכוונה בעבור התכלית האמיתי והוא כדי שיהי' יחוד למעלה ואגב בדרך מקרה יומשך לנו משם טובות והצלחות וז"ש התנא אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב לקבל פרס שאין ראוי לבקש שום תכלית אחר עבודת היחוד שלמעלה וכ"כ בספר עבודת הקודש בחלק העבודת פ"ו דף ל"א ע"א וז"ל והכוונה השלימה לכוין לזה והוא שיתברך השם הנכבד למעלה כי אם שהמתפלל צריך כ"ז לקיום הגוף כי לא יוכל לעבוד אם לא יהיה לו מזונות עם כל זה תהי' הכוונה לצורך הכבוד וכאלו יורה בעצמו שאם הוא שואל צרכי הגוף הוא לסיבה שתמצא הברכה למעלה ולזה הוא שואל כי בשאלתו למטה יתברך הכבוד למעלה ולתכלית זה הוא מבקש צרכיו לא להנאת עצמו ולצורכו כ"א במקר' כי בשאל' צרכי הגוף למטה סבה שיתעוררו וימצאו צרכי מעלה כי אי אפשר שימצאו למעלה אם לא יעוררו הצרכים למטה ולזה הוא שואלם כדי שימצאו למעלה עכ"ל ספר עבודת הקודש והנה זה כמו מי שמתפלל בפועל על דבר אחד ולא יצוייר מציאת הדבר ההוא בלתי צירוף מציא' עוד דבר אחד יותר נחמד והרי אף שבפועל אינו מזכיר בפיו רק דבר אחד ובאמת הוא מכוון לבקש שני דברים ולא עוד אלא שהדבר שהוא מזכיר בפירוש אינו נצרך לו כ"כ כמו הדבר השני שאינו מזכיר בפירוש אלא הוא בכוונת לבו בלבד ולדעתו ז"ש רז"ל על ולעבדו בכל לבבכם איזה עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה כי מה שמזכיר בפירוש אינו הוא עיקר הכוונה ואינו מכונה בשם עבודה כי וכי מפני שמתפלל על מזונות יקרא הענין ההוא עבודה אלא לפי שבמחשבתו וכוונתו הוא שיהיה יחוד למעלה וזהו באמת עבודה ואינה נדברת בפה כ"א במחשבת הלב בלבד ולפיכך ארז"ל עבודה שבלב לפי שעיקר העבודה הוא מה שבלב וכן כוונת השמות והצרופים והיחודים שכתבו המקובלים לכוין בהם כמו האריז"ל שהם הם עיקר העבודה וח"ו לדבר אותם בפה כ"א במחשבת הלב בלבד ולפיכך קראוה ז"ל עבודה שבלב והנה באמת