עמוד העבודה שכה

מתתא לעילא לקושרא קשרא כדקא יאות וכו' מחשבה דאפיק רעותא רעותא אפיק קלא כו' עכ"ל הזוהר ובעל עבודת הקודש מפרש זה המאמר בקיצור וז"ל התפלה שהיא עבודה שבלב שהיא הכו נה ויוצאת לפועל ונגמרת בדיבור הנכון והראני שהוא המעשה אז היא כלולה ושלימה מארבעה דברים והם מחשבה ורצון קול ודיבור כי המחשבה (בה) והוא הכוונה הראוי' מעוררת הרצון והרצון מוציא קול בשלימות המעשה שהוא הדיבור והקול ההוא הכלול עולה למעלה ומעורר הדברים העליוני' ומייחדם וקושרם לפי שהיא דוגמתם למעלה כי כן למעלה המחשבה הטהורה הוציאה והאצילה הרצון הטהור והרצון הקול והקול הדיבור וכן יצטרך למטה שתהיה התפלה בדוגמא ובשלימות ההוא ואז יש לה כח וחיל לעורר הדברים ההם שהם דוגמתם לייחדם ולקשרם יחד ובזה תמשך השפע מראש המחשבה עד סופה והגור' זה יתברך בברכה ההוא כ"ל והנה באמת זהו אחת מהבחינות המרומזת במאמר המקובלים שהנשמה היא חלק אלוה ממעל כי באמת קשה איזה דרך יוכל אדם לעורר בתפלתו את העולמות העליונים אמנם למען חסדו ית' ברא את האדם בצלם אלהים ר"ל שיהיה במקצת מעין דוגמת אורות העליונים כי כח המחשביי שבנו נשתלשל מן המחשבה העליונ' שהיא חכמה המכונה בשם מחשבה ועל שם כך נקרא בשם מחשבה על כי משם נשתלשלה דרך השתלשלות עצום ורב כח המחשבה אשר בנו והנה המחשבה היא סתימא וטמירא כי לא נודע מה שבלב חבירו ועוד כי כח המחשבה הוא כדמות כלל נושאת על עצמה כל פרטי המחשבות כמו החשק והרצון והשנא' והפחד והתקו' והשמח' והיגון כשאינם נרגשים עדיין בפועל ממש אזי כולם הם רשומים במחשתו לבד נמצא המחשבה היא כלל וכל אלו שהזכרנו הם פרטיים וכשיבחין אדם בחכמתו ובינתו איזה דבר שהוא טוב יחשוק אותו דבר בלבו ואם יבחין בבינתו איזה דבר שהוא רע ישנא אותו הדבר ויברח ממנו נמצא מי הוא המוליד הרצון לשיאהב זה וישנא זולתו הוי אומר השכל מוליד הרצון אמנם כח השכלי טרם שיצא הכח ההוא אל הפועל הרי אז נקרא בשם חכמה לבד ובשם מחשבה לבד כי אז עדיין המחשב' והשכל הם היולי"ם כי עדיין לא יש שום ציור פרטי כ"א כח נעלם אחדות פשוט הכולל בפשיטותא כל הדברים הפרטיים המעותדים להתפצל ולהשתלשל ממנו ואז הוא כדמות טפת הזכר שלא ניכר בה עדיין שום ציור אם זכר אם נקבה וכשבא הטיפה אל הבינה שם מתחיל קצת ציור להצטייר כי לכן הבינה בצירי כי ב צייר עלמין והבינה היא יותר גלוי וניכרת מן החכמה ולכן כשיבחין בבינ' בחי' הטוב של איזה דבר יתעורר הרצון לאהוב אותו ולשנוא הפכו נמצא המחשב' נמשכת מן החכמה והרצון מהבינ' אמנם אף שהרצון הוא יותר גלוי וניכר כי כבר יצא קצת מן הכח אל הפועל עכ"ז לא ניכר ממנו מעשה בפועל ממש אמנה כשרצונו תעוררהו להרים קולו בחיתוך הדיבור לשבח את בוראו בעבור השיגו במקצת כי טוב להודות לה' הרי אז נגלים לעין כל מחשבתו ורצונו שהיו עד כה נעלמי' נמצא החכמה והמחשב' האצילה הרצון והרצון הוציא והאציל הקול והדיבור והנה מחכמה עליונה נשתלשלה לנו כח המחשביי אשר בנו ומבינה נשתלשלה כח הרצון אשר בנו כי הבינ' המשגת איזה דבר הוא טוב היא בעצמה תעורר הרצון לאהוב הדבר ההוא ומן הת"ת נשתלשל בנו הקול ומן המלכות הדיבור והם סוד ד' אותיות הוי' כי המחשב' היא סוד המ"ד והרצון הוא סוד הה"א והקול הוא סוד הוא"ו והדיבור הוא סוד הה"א אחרונה והן המה בחי' צלם אלהים אשר בנו וזהו החלק אלוה ממעל שבנשמותינו ונמצא שע"י מה שהוא ית' שם בנו רשימות ודוגמאות מן מן הארבע פרצופים הנעלמים הרי עי"כ כשתפלתינו תהי' כלולה ממחשב' ורצון וקול ודיבור הרי עי"ז נוכל לייחד ולקשר ולהמשיך השפע מן החכמה אל הבינ' ומשם לת"ת ומ"ת למלכות כדרך שנעשה בדוגמאות שלהם אצלינו ועי"ז תבין היטב מה שפירש בעל עבודת הקודש את מאמר הזוהר. ומכאן תבין גם כן איך כל מין השתלשלות הוא ק הדק והנעלם אל העב והנגלה כי המחשבה הוא יותר דק ונעלם מן הרצון כאשר הסברנו למעלה והרצון הוא יותר דק ונעלם מן הקול והקול בהיותו קול פשוט בלי חיתוך אותיות הוא יותר נעלם מן הדיבור שהוא בחתוך אותיות ומכאן תדמה ותקיש לשאר מיני השתלשלות שהם כולם בדרך ובסגנון זה והנה מבשרי אחזה אלוה כי כמו שהמחשבה אשר בנו היא יותר דקה מן הרצון כמו כן החכמה היא יותר נעלם מן הבינה וכמו שהרצון הוא יותר מן הקול כן הבינה היא יותר נעלמת מן הז"א שהוא הת"ת כי הרצון אינו מושג בחוש והקול מושג בחוש והלה ההבדל שבין חכמה לבינה אינו כ"כ גדול כמו ההבדל שבין בינה לת"ת כי הרצון אינו מושג בחוש כמו המחשב' אלא שהמחשב' היא יותר נעלמת כמ"ש למעלה כי אע"פ שאו"א כחדא נפקין וכחדא שריין ולא מתפרשין לעלמין עכ"ז אבא טמיר יתיר והמחשב' והרצון המשתלשלים לנו מאו"א כמעט הם שקולים כחדא והנה עד כה עדיין לא הגיע ההשתלשלות להיות מושג בחוש משא"כ מבחי' הקול מתחיל השגת החוש כי הקול מושגים לחוש ולפיכך נאמר שלח תשלח את האם היא הבינה מהשגתך ואת הבנים תקח לך דהיינו מששת ימי הבנין ולמטה והנה זה לעומת זה עשה אלקים כמו שבקדושה יש ד' פרצופים או"א וזו"ן כמו כן יש בקליפה או"א וזו"ן דקליפה הנמשכים ג"כ משם מחשב' טמאה ורצון טמא וקול ודיבור טמאים לכן כשמדבר דברים בטילים הרי מייחד בזה ד' פרצופי הטומאה והטומאה שורה עליו אוי לו ואוי לנפשו והשם יצילנו מזה וישימנו מהעובדים לשמו ית':

מלוה ה' חונן דל נראה לפרש מלוה כי ילוה