עמוד העבודה שכג
Amud haAvodah 323 · עמוד העבודה · free full Hebrew text
Open in the reader →לומר א"ס ברוך הוא או ית"ש כי הוא אינו מבורך מפינו כי הוא שורש ומקור כל הברכות והוא אינו מקבל שום שינוי ע"י תפלתינו ככחו אז קודם בריאת העולם כן כחו שאין לו סוף ותכלית אחר בריאת העולם אמנם ידוע כי כל עסקנו הן בתפלות הן בתורה הן ביחודים אינם פועלי' אלא בז"א ונוק' והן הם סוד ההנהגה וע"י אנו מתנהגי' בכל אופני פרטי ההשגחה אבל הכל הוא ע"י א"ס הגנוז ומתלבש בהם בתמידות ולא כל העתים שוות כי לפעמים אור א"ס מתגלה ומתלבש בהם במדרגה גדולה ולפעמים במדרגה קטנה אבל שיסתלק ח"ו אור א"ס לגמרי מהם זה אינו בשום פנים כי אלו יצוייר ח"ו הסתלקות אור א"ס מהם לגמרי אז כל העולמות היו כלא היו והנה זו"ן שהם סוד ההנהגה הם אצל א"ס כגרזן ביד החוצב והם ככלים אצל א"ס כי זולת זו"ן לא היו יכולין כל העולמות להתנהג ע"י א"ס מפני שאורו זך לאין תכלית ולא היינו יכולין לסבול מגודל חומרותינו את אורו הגדול לכן הוצרך הדבר למדרגות אמצעות בהשתלשלות מעילה לעלול עד שמגיע לנו בני אדם החומרים ודע כשאנו מתפללים ומזכירי' שמות הקדושים בתפלתינו הדיבור שלנו בחיתוך האותיות הוא מקביל לשכינת עוזינו מלכות שמים והקול שהוא יותר דק הוא מקביל אל קב"ה והמחשבה מקבלת אל אור א"ס הגנוז ומתלבש בתוך שניהם שהם קב"ה ושכינתיה וע"י אור הגנוז בהם הם מחייחדים ביחוד חזק ועצום כ"כ עד שאין אנו מבינים איכות היחוד ההוא אבל תדע עכ"פ עם היות שאנו אומרים בפינו קב"ה ושכינתיה הרי הם שני פרצופים אבל כשהם מתייחדים ביחוד אמיץ אז לא יצדק בהם לומר שני פרצופים כי כמעט פרצוף אחד הם כי אחד קראתיו וכמאמר הכתוב והיו לבשד אחד ומה שאנו אומרים בכל עסקנו בעבודת הבורא כשנרצה איזה דבר לעשות אנו אומרים לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ע"י ההוא טמיר ונעלם הוא רומז לאור א"ס הגנוז וטמיר בהם כי לזו"ן בלבד חוץ בחי' אור א"ס הגנוז בהם אין אנו רשאים להתפלל כי זה יהיה ממש כעובדי ע"ז כמ"ש הרדב"ז בספרו מגן דוד עיין עליו והובא דבריו בספר שומר אמונים ע"ש העולה מדברינו כי כל תפלותינו צריכים להיות כלולים מג' מדרגות קול ודיבור ומחשבה שהוא כוונתינו וקול ודיבור מקבילים לזו"ן ומחשבה לאור א"ס הגנוז בהם וזשארז"ל תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה כי ידוע אילו יצוייר הסתלקות אור א"ס מזו"ן ח"ו אז הם כגוף בלא נשמה וכיון שהמחשבה מקביל אל אור א"ס הגנוז בהם וכשמתפלל בלא כוונה ומחשבה רק בבחי' קול ודיבור אז הם רומזי' לכלים של זו"ן זולת בחי' אור א"ס המתפשט בהם אן התפלה הזאת הוא ח"ו כמי שמתפלל ח"ו בגוף בלא נשמה והרי הוא כעובד ע"ז וכמו שאין לכוין בתפלה אל בחי' כלי זו"ן זולת אורם הפנימי כמו כן אין לכוין בתפלתו לעילא לעילא אל א"ס קודם שמתלבש עדיין בפרצופים התחתונים וזש"ה דרסו את השם בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב פי' שאם תכוונו לא"ס קודם התלבשו בפרצופים התחתונים כי אז אע"פ שהוא בתכלית הגילוי והוא עדיין בלתי מתלבש אז הוא בתכלית ההעלם מאתנו שאין אנו יכולים להנות מאורו וגם שם לא יצדק שוב שם וכינוי ולא אות וקוץ של אות וזהו דרשו את ד' כלומר א"ס בהמצאו בהיותו נמצא ונגלה לנו כלומר בהיותו מתלבש בזו"ן קראוהו בהיותו קרוב פי' אצלנו דהיינו בהיותינו קרובים [כאן נמחק בהכת"י ונ"ל שצ"ל קרובים אליו בהתלבשו בפרצופים לא לעילא וכו'] לעילא לעילא וכדי להבין הדבר בשכל אנושי האיך יכול אדם לעורר בתפלתו בקול ודיבור ומחשבה את יחוד קוב"ה ושכינתיה הטמיר ונעלם הענין הוא כי ידוע אם יצוייר ח"ו הסתלקות אור א"ס מזו"ן אז לא יצוייר יחודם כי הם כגוף בלא נשמה נמצא מי מייחדם אור א"ס שבתוכם וידוע שנשמותינו הם נמשכים מיחוד קב"ה ושכינתיה והנה מחשבה שייכות אף ברוחנו כגון הנשמה אמנם קול ודיבור שהם גשמיים לא יצדק ברוחני אלא בהיותם מלובש בגשמי והנה עיקר הגורם להויית נשמותינו הוא נמשך מאור א"ס הגנוז בזו"ן והוא המייחדם שמשם המשכת נשמותינו וכיון שבחי' המחשבה מיוחס לנשמה א"כ במחשבתינו שהוא עין רוחני מצא מין את מינו וניעור אור א"ס הגנוז בזו"ן ומייחדם והעולה מתוך דברינו אלה היא שכל התוארים ושמות וכנויים לא יצדקו בא"ס אלא בפרצופים התחתונים שהם כליו ולפי שהתוארים יצדקו בכליו יצדקו גם בא"ס ונייחסם אליו ג"כ. ולהבין הדבר על בוריו איך נייחס השמות והתוארים לא"ס שהוא פנימיו' של כל הפרצופים על שם שיצדקו בחיצוניותם שהם כלים מצאתי כתוב משל נפל ונשגב לענין זה כשנכתוב שם הוי' על הנייר חלוק הנה קודם שנכתוב השם על הנייר החלוק היה הנייר נעדר מכל הציור שבעולם אפילו ציור קוץ אין בו וכשנכתב השם על הנייר אז מצוייר שם שני בחי' הויות בחי' א' הוי' של דיו ובחי' השנית הוי' של קלף כי תחת הוי' של דיו יש הוי' של קלף כי תחת הוי' של דיו יש הוי' לבנה כי תחת יוד של דיו יש יוד של קלף וכן תחת ה"א וכן כולם הרי שאע"פ, שקודם שכתוב הוי' של דיו לא יצדק לומר שום צייר הוי' על הקלף כי הוא חלק לבן אין בו אומר ודברים מ"מ לאחר שנכתוב שם הוי' בדיו אז יצדק שם הוי' לבנה בקלף ג"כ הסובל הוי' של הדיו עליו וכשנקח השם הוי' של הדיו מעל הנייר ויהי' כלו הפך לבן אז לא יצדק בו שם הוי' לבנה בקלף כי חזר והפך לכמות שהיה בתחלה ועתה הסר קליפת הגשמות מהמשל הזה הקלף הוא הנמשל אל א"ס שאין בו שום ציור כלל ואפי' ציור קוץ אין בו וההוי' לא יצדק בו לומר כלל כי הוא נעלם מכל ציור והפרצופים שמתלבש בהם ומקיים וסובל אותם הוא נמשל להוי'