עמוד העבודה שי
Amud haAvodah 310 · עמוד העבודה · free full Hebrew text
Open in the reader →שיתהפכו כל זדונות שלהם לזכיות עצומות אשר אין נחת כנחת קוב"ה ושכינתיה מן התשובה מחמת אהבה עצומה
ארז"ל עד שאתה מבקש על ד"ת שיכנסו בתוך מעיך בקש רחמי' על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך מעיך. ויש לדקדק הן אמת שזה טוב שלא יכנסו אכיל' ושתיה בתוך מעיו אבל זה ג"כ דבר טוב שיכנסו ד"ת בתוך מעיו ומאן מפיס שזה יותר טוב מזה לשנאמר שיותר טוב להתפלל על זה מעל זה ונלע"ד ליישב כי הנה ידוע שהקדושה והקליפה לא יוכלו לשכון ביחד א"כ ראוי שלא ימצאו בעיל' בינונים רק צדיקים גמורים שהם מלאי' קדושה ורשעי' שהם מלאים קליפה אבל בינונים המורכבים מן הקדושה והקליפה איך אפשר לשכין אצלם ביחד הקדושה והקליפה אבל הענין הוא כי הנה ידוע ששים אדם לא יוכל לסבול ריח רע ברצונו כ"א בהכרח לשעה מועטת יכול להכריח את עצמו לסבול מעט רע אבל אם הסרחון הוא רע ומר וגדול מאוד לא יכול לסבול כלל לגמרי. והנה מי שהוא רך וענוג ומפונק גדול לא יוכל לסבול אפי' ריח רע מועט מפני שריא רע מועט קשה לו לסבול כמו ריח רע גדול למי שאינו מפונק והנה כן הוא בענין הקדושה והקליפ' קדושה מועטת סובל' בהכרח קליפה קלושה אבל כשהקדושה היא גדולה לא תוכל לסבול כלל אפי' קליפה מועט' ולכן הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כי אצל הצדיק יש קדוש' גדול' ובעברו אפי' כחוט השער' ממשיך על עצמו חלק מועט מהקליפה ולעומ' זה הקדושה עצומה שהיתה אצלו בורח'. ממנו מפני שקדושה עצומה לרוב דקותה לא תוכל לסבול אפי' סרחון מועט מאוד כחוט השערה ולפיכך אמרו רז"ל מצוה גורר' מצוה ועבירה גורר' עבירה ועוד ארז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה והמשל כששני בני אדם שוה בכחם ובגבורתה נלחמים זה בזה ומתאבקים זה עם זה ומתעצמים כל א' להפיל את חבירו לארץ ומאחר שהם שוים בכחם אין אחד מהם יכול להפיל את חבירו ואם אחד מהם חכם יותר מחבירו יתפוס את חבירו בידיו בחכמה ויראה להעתיקו אל מקום לח וחלקלקו' עד שבדחיפה מועט' יכול להפיל את חבירו לארץ בכח ואחר שהפילו לארץ כבר נחלש כחו ע"י ההשלכה ההיא עד שבפע' השני' נוח לו להפילו לארץ אפילו בדחיפה קלה מאוד ובפעם הג' בדחיפה יותר קלה מאוד שהרי כבר נחלש כחו בנפילה השני' יותר מבנפילה הראשונה וכן הוא בענין עשיית המצוה כשיצרו יפתהו שלא לעשות מצו' והוא כובש את יצרו בכח ועושה המצו' נמצא ע"י כבישה זו נחלש כח היצה"ר ועי"ז נתגברה אצלו כח הקדוש' כח היצ"ט שלו ולכן בפעם שנית נקל לו לעשות עוד מצוה יותר מבמצוה הראשונה ובמצוה ג' נקל לו עוד יותר ויותר מבמצו' ראשונה ושני' רק כספתלה בשע' מצוה ראשונ' קשה לו הדבר כמאמ' החכם כל התחלו' קשות וכן עד"ז תקיש בעביר' גוררת עביר' ועוד כי הנה דרך הקדוש' להתפשט בכל מקים שיהי' שם אפשרות לשכון שם ובלבד שלא יהי' במקום ההיא איזה סרחון מעביר' וזהו מה שנאמר מלא כל הארץ כבידו כלומר שדרך כבוד של הקדוש' להתפשט בכל הארץ נמצא כשכובש את יצרו הן במניעה מעשו' עבירה הן בהתאמצו' לעשות מצוה מגרש מאתו שיעור חלק מהקליפ' והטומא' נמצא עי"ז יכול לשכון אצלו קדושה חדש' דהיינו כל כך יוכל להתפשט בו שיעור מהקדוש' מה שבתחלה קודם שגירש מאתו כח הקליפה לא היתה יכולה לשרות אותה הקדוש' אצלו מפני סרחון הקליפ' שאצלו ועכשיו שגירש אותה הקליפ' מאתו א"כ אותה הקדושה מתפשט' בו לרצונה היטיב כי כן דרך הקדוש' להתפשט בכל מקום שיהי' לה אפשרו' לשכון נמצא עתה נקל לו מאוד לעשו' עוד מצוה מתרי טעמי אחד שגירש מאתו כח הקליפה שחשקה למנוע אותו מעשיי' המצוה ההיא ועוד יש לו סיוע גדול מהקדוש' חדש' ששוכני' אצלו והוי דבריו של אחד במקום שנים פי' נגד הקדוש' המועט שנשארה בו ונגד הקדוש' החדש' שהיא יותר גדולה מן הקדוש' המועט' שנשאר' בו מתחל' והקליפה המועט' שנשאר' בו כי רוב הקליפה גרשה מאתו הוי דבריו של אחד במקום שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים וזהו שארז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה כי הנה ידוע ששכר מצוה מצוה כלומר ששכר של מצוה אחת היא המצוה השני' שנקל לו לעשות' כי מצוה גוררת מצוה ולזה קאמר שלא תאמר עשיית מ"ע בפועל ממש גוררת עוד מצוה אחת אלא אפי' ישב אדם ולא עבר עביר' וכבש יצרו נמצא גירש מאתו חל גדול מהקליפ' ולעומת זה ניתוסף אצלו כת גדול מהקדוש' דהיינו אותו שיעור מהקדוש' שלא הי' יכול לשכון אצלו מחמת סרחון הקליפה שהי' בו מתחלה קודם שגרש' ועכשיו שגרש' מתפשטת אותו שיעור מהקדוש' מאלי' מעצמה ומרצונה וזה שארז"ל אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה כי בהתגברו על היצר מעט כחוט השער' דהיינו במצות שאדם דש בעקביו והרי הוא מגרש חלק מועט מן הקליפ' מאתו לעומת זה תשרה עליו קדושה עצמה כ"כ שלא היתה יכולה לסבול לרוב דקותה אותו חלק מועט שגרשה עתה מאתו והבן זה היטב מה שביארנו המאמר דאדם מקדש את עצמו מעט מקדשין אותו מלמעלה הרבה והנה ידוע כל אכילה ושתי' הם מצד תאוות היצר שהוא מזון הגוף ולימוד התורה הוא מזון הנשמה שהוא מזון הרוחני כמו שהנשמ' היא רוחניית כך מזונה רוחני והנה אם האדם ימלא תאוותו בגופנית א"א שיכנסו ד"ת בתוך מעיו שהתור' היא מצד הקדושה וא"א שישכנו ביחד הקדוש' והקליפה ואפי' יבקש רחמים מאוד מאוד שיכנסו ד"ת בתוך מעיו לא יועיל כי הדבר נמנע הוא מצד עצמו אבל אם