עמוד העבודה שא

משארז"ל מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה כי השמרים שבנשמתו גורמים לחטוא ומי שחוטא מכניס שמרים חדשים בנשמתו ועי"כ חוטא עוד יותר ויותר משא"כ ע"י מצו' אדרב' מזדככת נשמתו מן השמרי' ומתרבה השגתו ומכיר האמת ומחיובהו שכלו לבחור הטוב האמיתי דהיינו לעשות עוד מצות והנה ידוע כי ארץ ישראל וחיי עוה"ב ותורה כולם ענין השג' השכל כי התורה היא שכליית ועוה"ב היא ג"כ השגות עמוקות וכן מעלת וחשיבות ארץ ישראל היא בשביל השגת השכל שבה כמו שארז"ל אוירא דא"י מחכים והנה ביקש דוד אחת שאלתי הגורם שלש מיני טובות דהיינו היסורין הגורמים להשג' השכל ומעתה תבין מ"ש כי אם עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלהיכם העונות עושים שמרים בנשמתו מתו ומבלבלים השגתו ואינו יכול להשיג רוממות הבורא וטובותיו האמתיו' ונדמה לו על העבירה שהיא טובה ועל המצוה שהיא רעה ומקורב אל השכל ג"כ איך השמרי' הרוחניים גורמי' לאדם לחטוא כי מפני שהם מבלבלים את שכלו ונדמה לו על העבירה שהיא טובה לכן בוחר לעשות עבירה ולכן ג"כ עבירה גוררת עבירה ומפני זה ג"כ הקב"ה מדקדק עם הצדיק כחוט השערה כי מאחר שהוא צדיק וממילא השגתו זכה וכפי גודל יודעו רוממות הבורא כן יגדל חטאו וחטא קטן נחשב אצלו לגדול והנה אי' בחסד לאברהם כשאדם בוכה בתפלתו מעורר מים בוכים עילאין ויורדין על נשמתו ורוחצין הנשמה מכתמי עונותי' ואותן השופכין נוטל ס"מ לחלקו וזהו תשליך במצולות ים שהם הקליפות כל חטאתם ונ"ל שלכן נקראי' מצולות ים לפי שהשמרים נופלים למטה בעומק ונ"ל שזהו שאמר הכתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם והנה מי שכתמי נשמתו מתמרקין ע"י מים טהורים הללו א"צ לבא לידי יסורין וזהו רפואת הנפש ורפואת הגוף משא"כ במירוק ע"י יסורין אינה אלא רפוא' הנפש בלבד ועי"ז אנו מתפללין והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו שיהיה רפואת הנפש ורפואת הגוף ע"י מים טהורי' הללו ושמעתי מר' ליפמא"ן שהכוונה היא כי כל המכונות והצרות משתלשלת מן הקליפה ומתפללין שיעביר הגורם שהוא הרוח הטומאה מן הארץ ואז ממילא יהיה רפואה שלימה לכל המכות

והנה הוא חציפות גדול לבן שנתטנף בטיינופ' בזדון לבו ואומר לאביו שיכבסנו מן הטינופ' שבדין הוא שיגער בו אביו על רוע דרך ארץ שלו אפי' אם היה מתטנף בשוגג ומכ"ש עתה שנתטנף במזיד שי אמר לו לך הלאה כי שתים רעות עשי' אחד שנתטנפ' בזדון ן והב' שאתה אומר שאטהרך לך טהר אתה את עצמך ואנו מבקשים מאת המקום זרוק עלינו מים טהורים וטהרנו ולא עוד אלא שהקב"ה חפץ ושמח מאוד בבקשתינו אותו ע"ז כמו ילד קטן שהיה מבקש לאביו שיטהרנו מטינופו שאביו שמח בהשכיל בנו שזהו, ומעתה התבונן אהב' המקום אותנו

לפעמים יהרהר אדם בטובה העתידה לבוא עליו וישמח בה עתה אף שעדיין לא הרגיש אותה כלל הענין הוא כי השכל רואה העתיד בהוה נמצא השכל מרגיש הטובה גם עתה אלא שהחוש אינו יכול להרגיש עתה הטובה עד בואה

יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז פירוש אפי' אם יחי' האדם כל ימי עמיד' העולם דהיינו שית אלפי שנין ויתענג כל ימיו בתענוגים גופניים היותר הגדולים ומתוקים שבכל תענוגים הגשמים שבעולם ולא יפקד מאתי אף רגע אחת בלי תענוג אעפ"כ יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב וזהו שדקדק לומר מכל חיי העוה"ז לפי שמתיקות עוה"ב הוא מתיקו' עמוק ונפלא כי הוא מתיקו' רוחני ואין ערך מתיקו' רוחני עם מתיקו' גשמי כלל לגמרי ויפה שעה אחת בתשובה ומעשי' טובים בעוה"ז מכל חיי עוה"ב כי הנה ידיע שעיקר ביאת הנשמה בעוה"ז הוא כדי שתהנה בעוה"ב ממעשה ידי' ולא תהנה מנהמא דכסיפא ועוד נקדים מאמר רז"ל שתשובה היא אחת מהז' דברים שקדמו לעולם והנה לכאורה מאי שייכות לתשובה קודם לעולם ועוד מה נפקותא מזה אם תשובה קדמה לעולם או מאוחר' והענין הוא כי הנה ארז"ל שתשובה מאהבה עושה זדונות כזכיות ונלע"ד טעם לזה כי הנה יש מבחן לשב בתשובה אם הוא מיראה או מאהבה אם אחר התחל' התשובה הוא אוחז במ"ע הרי הוא מאהבה כי מי שעובד מיראה העונש הרי הוא נזהר מלעבור על ל"ת כי על ל"ת יש עונש אבל אינו מקיים עשין כי על עשין לא יש עונש כ"א בעידן ריתחא והוא אינו חושש לשכר של מ"ע באמרו לא הן ולא שכרן משא"כ מי שעובד מאהבה נזהר מלאוין שלא יגרום צער לו ית' ומתאמץ לקיים העשין כדי לגרום נחת לו ית' והנה מי ששב מירא' העונש הוא מתחרט על שעבר על הלאוין אבל עשין אינו מקיי' אף לאחר ששב בתשוב' שאין עונש עליהם ולשכר אינו חושש משא"כ מי ששב מאהבה הוא מקיים העשין ונזהר מלעבור על לאוין והנה ידוע שעיקר התשובה היא החרטה והצער והנה מי ששב מאהבה הנה חרטתו וצערו עמוקים מאוד במרירו' נפלא ועמוק כי מצטער על אשר היה מבלה כל ימיו בביטול העשין ולא זו שביטל העשין אלא שעבר לאוין נמצא מתחרט במקום שהי' מבלה זמן בעברו הלאוין הי' לו לבלות זמנו בקיום העשין כראוי לאוהב והנה בעל ראשית חכמה כתב בהקדמתו כל העוסק בתורה לשמה ע"מ לעשות זוכה לדברים הרבה אף אותן מצות שאינו יכול לקיימם מעלין עליו כאלו קיימם דאנן סהדי דאם הי' מזדמנין לו ודאי היה מקיימם שהרי כל עיקר למודו הוא בשביל לקיים וזה דומה למה שארז"ל חושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה נמצא מי ששב מאהבה לא