עמוד העבודה ש
Amud haAvodah 300 · עמוד העבודה · free full Hebrew text
Open in the reader →מאוד כאלו היה עושה לו טובה גדילה ואע"פ שבאמת עש ל רעה זה היה מחמת חסרין ידיעתו כי אלו הי יודעי מקדם כמו עתה לא זו שלא היה עושה לו רעה כ"א אדרבה הי' מטיב לו מאוד בכל מה דאפשר אם לא הי' לו סבות ומניעות חצוניות וממילא אוהב שמעין לראובן כפי מה שנודע לו מחשבתו של ראובן להיטיב לו ולא כפי מעשיו בפועל ממש ולכן כשהרשע שב בתשובה מאהבה ומתחרט חרטה עמוקה בהשיגו גודל עוצם רוממו' הבורא ועוצם הטבתי ואהבתו לישראל בתור' חסד ונדבה ומצטער צער כפול ומכופל על אשר לא השיג עד עתה מה שהשיג עתה ותחת אשר חטא נגדו ית' היה אדרבה עושה מצות ומעשים טובים לכן בהתחרטו חרטה עמוקה כזו חושב הקב"ה זדונותיו לזכיות כי מה שהיה עושה עד עתה הי' מחסרון ידיעתו אבל מי שאינו שב בתשובה אין מצדיקים אותו מטעם חסרון ידיעתו כי זה ששב בתשובה עומק חרטתו גורמ' לו במה שחשקו עתה למפרע במחשבתו לעשו' מצות עד הנה והמחשבה היא העיקר לכן זדונות נחשבים אצלו כזכיות
להבין מ"ש כי אם עונותיכם מבדילים ביניכם ובין אלהיכם ומ"ש רז"ל יסורין ממרקין עונותיו של אדם ומה שאנו מתפללין והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו ומ"ש דוד אחת שאלתי מאת השם דפתח באח' וסיים בשלש בקשו' דהיינו אחת שבתי בבת ת ה' כל ימי חיי הב' לחזות בנועם השם הג' לבקר בהיכלו וכמדומה לי שראיתי בשל"ה או בפשטי האר"י ליישב זה עפ"י מאמר רז"ל שלשה מתנו' טובות בית ניתנו לישראל וכולם לא ניתנו אלא ע"י יסורין ואלו הן תורה ועוה"ב וא"י ואח"ת הוא ר"ת ארץ ישראל חיי עוה"ב תורה וזהו שמפרש אח"כ שבתי בבית השם כל ימי חיי היינו תורה לחזות בנועם השם הוא עוה"ב ולבקר בהכלו הוא ארץ ישראל שהוא היכל ומרכבה לשכינה ולענ"ד ראה שמ"ש אחת לא ביקש אלא על יסורין וממילא זכה לשלש דברים הללו כי הנה ידוע אצלי בעזה"י ונין היצה"ר שבאדם הוא הזוהמא והשמרים רוחניים שבנשמה והם הגורמי' לאדם לחטוא והם הם המבלבלים דעת האדם מהשיג האמת ועי"כ דמה לאדם על הטוב שהוא רע ועל הרע שהוא טוב ולכך הוא חוטא והנה ידוע שהממוצע המורכב וגשמיות ורוחניות הוא הוא רביעית דם והנה לכאורה קשה הלא גדר הגשם הוא כל דבר שיש לו שלשה רחקים אורך ורוחב וגובה וא"כ היאך אפשר לצייר ממוצע בין גשמיות ורוחניו' ממ"נ אם יש לו שלשה רחקים הוא גשם גמור ואם אין לו שלשה חקים הוא רוחני גמור ובארנו במ"א שהכוונה הרביעי' דם הנפש הוא המרכבה של הנפש ולכן קרא דם הנפש שהנפש יוצאה בו כי כשאין רביעי' דם אין לו מרכבה לנפש ומוכרח הנפש להסתלק ושם והנה כבר ידוע אצלי בעזה"י מה שבארתי במ"א משארז"ל כל מעשה בראשית לדעתן נברא שהכוונה הוא שלכל אימר נתן הוא ית' צורה היותר נאה לו כפי גסות החומר ודקותו ולא היה אפשר לו לסבול צורה יותר דקה מצורתו של עתה ולנו צורה עבה וגסה משל עתה וגם הצורה לא היא אפשר לה לסבול חומר יותר דק או יותר עב ממי שיש לו עתה ולשבר את האוזן דברו בלשון קצר כמו שאם נותנין לאדם ברירה שיברור אחד משני מינים אין ספק שבורר היותר טוב לו וזה שארז"ל לדעת נבראו כמו שאם היו שואלין את דעתם אם זה החומר וזה הצורה מסכימים דעתם להתחבר יחד בודאי היו מסכימים זה לזה והנה ידוע ג"כ הסכמה כל הרופאים שכל היסורין והחולאים הבאים על האדם הוא מסב' עכירו' ופסול' הדם כשמתקבץ כל העפרירות למקום אחד כי כשהעכירו' מפוזר בכל הדם אנה ואנה אין להעכירו' כח להכאיב לאדם אך כשמתקבץ כל הרע למקום אחד הרי א ע"י הצטרפות רע נוסף רע עצום וכאב גדול כידוע אצלי לעיל בדרוש כי השם הוגה יכול על מגן וכו ע"ש והנה הנפש הוא צורת הדם והדם הוא החומר של הנפש כי הדם והנפש הוא חומר וצורה וכל חומר הוא מרכבה לצורה ונושא על עצמו את הצור' והנה כל עיקר עסקינו הוא להפריש ולהבדיל הרע הרוחני מן הטוב הרוחני וכשהנפש היא ממוזגת ומעורב' משמרים רוחניים הרי אז אין הצורה משובח' ובהכרח שגם החומר שהוא הדם צריך להיות מעורב בו עכירות ופסולות ושמרים כדי שיהא החומר כפי ערך גסות הצורה וכשהקב"ה שולח על האד' יסורין כמו מכות ופצעי' ואבעבועו' וממילא נבדל ונפרד הפסול' מן הדם ונשאר הדם זך בלי שמרים ואז בהכרח להיות נפרד גם השמרי' הרוחניים מן הנפש הרוחני כי עתה הדם הוא חומר זך ואינו יכול לסבול צורה עכורה ומעורבת עם פסול' נמצא ע"י היסורין מתמרקין השמרים מהנפש הבאים לאדם ע"י עונותיו] וממילא שורה פסולת הרוחני של הנפש על פסול' הגשמי של הדם ולכן כואב לו מאוד הפסולת של הדם קודם שיונח מן הגוף לחוץ כי כל מיני כאב הם באים מן הקליפ' שהיא פסול' הרוחני נמצא חולי הנפש גורם חולי הגוף ואחר שנפתחה המכה ויוצא לחוץ הליחה הסרוחה והמאוסה הרי אז מזדכך הדם שהוא החומר והנפש ג"כ מזדכך שהיא הצורה נמצא ע"י היסורין מתמרקין השמרים הרוחניים מהנפש הרוחני הבאים לאדם ע"י עונותיו ועי"כ מזדכך השגתו וזהו הטעם שבבוא יסורין על האד' מתחרט על עונותיו כי אז מזדכך השגתו ומכיר היטיב בין אמת שקר ובין טוב לרע ומבין היטיב איך סיכל עצתו למפרע שבחר ברע ומאס בטוב וזהו שאנו אומרים בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה כי אז מתמרקין השמרים הרוחניים ממנו שהיו חוצצים בפני השגתו האמיתית. ומעתה תבין