עמוד העבודה רצז

קדוש ולענ"ד נראה לפרש הגמ' הנ"ל באופן אחר כי הנה ארז"ל האי ת"ח דיתיב בתעניתא כלבא ליכול שירתא וכתב האריז"ל הטעם משום דביום התעני' נמשך לאדם מלמעלה אור מזון רוחני כדי שיוכל להתקיים ואור התורה הוא יותר גדול מאוד התעני' אבל יעצתי עצה הגונה למי שיוכל לסבול להתענות הפסקה של ב' ימים שנחשב כמו כ"ו יום נמצא לא יבטל מת"ת רק ב' ימים והד' יום הנותרים יאכל וילמד אמנם לאו כל אדם יכול לעצור כח להתענות הפסק' של ב' ימים והנה היושב הוא לשון הוה משמע שמנהגו כן הוא שיושב תמיד בתעני' מדי יום יום לכך משני הא דמצי לצעורי נפש' להתענות הפסקה אז הוא חוטא שמענה עצמו בכל יום ומבטיל ת"ת והא דלא מצי לצעורי נפשי' ומוכרח הוא להתענות לתקן חטאו כמ"ש חכמי המוסר

ונחזור לענינינו במה שהתחלנו לפרש המאמר שמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד דהנה אם איש חוטא יתעורר לשוב בתשובה ולבקש מלפניו ית' מחילה על חטאיו כשהוא איש משכיל יבוש מלגש' לבקש ממנו ית' כי איך מלאו לבו לבק' ממנו ית' שים דבר מאחר שעבר על רצון מלך גדול ונורא כזה ממ"ה הקב"ה אשר שבחו מי ימלל אמנם עצה זו לא טובה היא כי מחמ' יראת הבוש' לגשת אליו ית' ישאר מעשיו הרעים לעולם ויאבד עצמו לדע' באמרו כאשר אבדתי אבדתי אבל באמת הנה יש עצה משובח' שאל ימנע מלבקש רחמים ואי משום הבושה על חטאיו יציע תפלתו לפניו ית' לומר לא מחמת עזות פנים גשתי לפניך לא על צדקותי אני מפיל תחנוני לפניך כי על רחמיך הרבים ואע"פ שאני הרעותי עכ"ז רחמיך רבים ועמוקים הם והנך מחמת הטבתך הבב"ת מטיב אתה לרעים ולטובים ואם תאמר שהרעותי מאוד מאוד עכ"ז בוטח אני ברחמיך הרבים כי הם טובים ועמוקים מאוד מאוד כמו שאני אומרים בסליחות כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים לכך ערב לבי לבקש ממך למחול לי ועוד הנה איש משכיל כזה שמחמת יודעו גדולתו ית' ירא מלגשת אליו ית' הנה איש כזה מסתמא חרטתו עמוקה מאוד על מעשיו הרעים ואין לך תשובה גדולה מחרטה עמוק' שעוקר מחשבתו הקודמ' והנה ידוע כי במדה שאדם מודד מודדין לו וגם ידוע בעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא ומי שמעמיק במחשבתו וחותר חתירה אחר רחמיו העמוקים נמצא כפי חתיר' מחשבתו בעומק כמו כן ממשיך על עצמו רחמים עמוקים נמצא מי שהוא בעל תשובה בהכרח אין לו תחבולה אחר' כ"א לסמוך את עצמו ולבטוח בחתירתו אחר רחמיו העמוקים ית' בב"ת נמצא עי"ז מרויח שממשיך על עצמו רחמים עמוקים משא"כ צדיקים גמורים שלא חטאו מעולם הרי הם מציעים תפלתם לפניו ית' כאשר ידבר איש אל רעהו מפני שאינו בוש מלגשת אליו ית' ואינו חותר אחר רחמיו העמוקים ית' כי הבעל תשובה ההכרח דוחקו לחתור ולהעמיק במחשבתי נמצא הצדיק שאינו מעמיק כ"כ לפיכך אין ממשיך על עצמו רחמיו העמוקים וז"ש רז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין במחשבתם שהוא מקום גבוה מאוד אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שם כי אין להם שום הכרח להעמיק אחר רחמים רבים ומעתה יצדק מאמרי רז"ל שהזכרנו לעיל כי הנה יש חסד ודין וקליפה חסד הוא לפנים משורת הדין אע"פ שחטא מוחלין לו דכפי הדין הי' ראוי לעונש ודין הוא קו הדין היה ראוי לעונש ודין הוא קו הדין הגמור אם חטא יענש וקליפה הוא תכלית ההיפוך שהוא אכזריות לייסר לאיזה אדם בחנם על לא חמס בכפו ומי שהוא אכזר הוא נהנה מאוד מפעולות אכזרי והנה יצדק משארז"ל המעביר על מדותיו ממילא מתנהג עם חבירו לפנים משורת הדין וממשיך על עצמו אור החסד שהוא ג"כ לפנים משורת הדין לכן מעבירין לו על כל פשעיו אע"פ שחטא במזיד והיה ראוי לעונש כפי הדין עכ"ז מתנהגין עמו לפנים משורת הדין ומעבירין לו על כל פשעיו וכל המוסר דין לשמים מאחר שהוא חפץ דין מתנהגין עמי ג"כ בדין ומדקדקין אתו לכך נענש תחלה ועתה יצדק ג"כ מאמר רז"ל שמחמ' שנאת חנם חרב בית שני מפני שהם היה שונאים חבריהם בחנם שלא כדין והיו ממשיכין על עצמם הקליפות שהם אכזריים ושונאים בחנם ואמשול לך משל נאה בזה הנה פעם א' הכה ראובן על לחי של שמעון הכאה עצומה בחנם ושמעון סבל ושתק ולוי ראה ג"כ וחרה לו ואח"כ ביום השלישי אי ביום הרביעי הכה ליי על לחי של ראובן ששה הכאות עצומות והנה ראובן הפיג לבו באמרו ללוי על מה ולמה הכית אותי שש הכאות עצומות בחנם והשיב לו ליי מדוע הכית בחנם את שמעון וחזר וטען ראובן הלא אני לא הכיתי רק הכאה אחת לשמעון והיה לך להכות אותי ג"כ הכאה אחת בחנם והשיב לי לוי אילו לא הכיתי אותך רק הכאה אחת לא היתה בחנם מפני שבדין ראוי אתה להכאה אחת לפי שהכית את שמעון וחזר וטען ראובן א"כ היה לך להכות אותי שני הכאות בלבד דהיינו הכאה אחת מה שמגיע לי בדין והכאה אחת בחנם על מה שהכיתי לשמעון ג"כ הכאה אח' בחנם והשיב לו לוי וכי ממי ראי' ולמדת להכות לאדם בחנם אלא כך חפצת מעצמך ומרצונך והדבר היה ישר בעיניך להכות את שמעון בלי שום טעם א"כ אני חפצתי וישר הי' בעיני להכותך ששה הכאות בחנם כי הדבר שנעשה בחנם שוב אין לבקש טעם על הדבר ההוא שבאמת היה בחנם בלי שום טעם ואף אם הכיתי אותך מאה הכאו' בחנם מחשקי ורצוני ג"כ לא היה לך פה לשאול טעם על הדבר כי ענין חנם אין לו גבול ולכך בזמן בית שני שגדלה שנא' חנם ביניהם ע"י כן התעוררות על עצמן הקליפות באכזריות שדרכן להתאכזר ולייסר ג"כ בחנם ומאחר שהמשיכו על עצמן אכזריות חנם היו נעשים באמת שלא כדין אף