עמוד העבודה רצב

אבל אתה אל תאחר וזרז עצמך בטרם יבא יום המר ואפשר לפרש שוב יום א' לפני מיתתך מלשון והשבו' אל לבבך כלומר שתשיב אל לבך תמיד זכרון יום אחד לפני מיתתך שתצטער מאוד ולא תוכל לתקן לכן בעוד יש בידך לתקן אל תנום ואל תישן. והנה נשכיל בשכלינו באיזה דבר יוצדק חרטה הנה הוא רק במי שעבר בדעתו וברצונו שהוא במזיד ובראותו שאחר לא גרם לו רע כלל אל הוא בעצמו גרם רעה לעצמו לכן מתחרט על מעשיו באמרו מה שעויתי עד הנה לא היה אלא מעשה משוגע ומבולבל אבל מי שעובר בשוגג שהוא בבלי דעת האיך יוצדק לעשות תשובה על השוגג אינה אלא ענין דאגה על מה שאירע לו על ן כזה לא כאותן האנשים שאם ימצאו עצם שבור לאחר אכילתם בענין שנעשה בו טריפה ישמחו ויאמרו ברוך השם שלא מצאנוהו עצם השבור בתחלת האכילה ועתה ת"ל יתברך ששבענו והותרנו על דבר כזה ידוו כל הדווים. והנה הר"מ אלשיך כ' בפ' גם בלא דעת נפש לא טוב כלו' גם אם בלא דעת דהיינו בשוגג מסתמא נפש שלו לא טוב לכן אירע לו השוגג הזה. והנה בעבור שאנשים הרבה חושבים מעשה השוגג ללא כלום לכן אסביר לך בכאן מעשה השוגג. ידוע תדע שבכל מצוה מאיר למעל' אור גדול ובכל. עבירה פוגם למעלה פגם גדול כי כל המצות יש להם שרשים רוחניים למעלה וכל מצוה הגשמיית היא דוגמא של איזה שורש. והנה יש שם השורש והמצוה הגשמיית היא הענף. והנה ידוע כי בעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא כפי שיעשה בענף כן יעשה דוגמתו בשרשו הרוחני למעל' אם טוב ואם רע. והנה כל המצות אינם אלא הודעה לנו כי אם לא ידענו המצות מנביא השם לא היינו יכולים לדעת מעצמינו באיזה עסק נפעול טוב למעלה ובאיזה רע והש"י הודיע לנו את זה הדבר עשו כי בו תפעלו טוב למעלה ואת זה הדבר לא תעשו כי בזה תפעלו רע למעלה. והנה עזרא הסופר אמר ואשמתינו גדלה עד לשמים ונלע"ד לומר הכוונה בזה שלא תחשוב שמעשה המצוה אין לה שום חשיבות בעצמה רק שמקיים גזירת המלך והעבירה אין בה שום פגם בעצזה זולת מה שעובר על גזירת המלך לא תחשוב כן אלא כולם יש להם שרשים למעלה וזהו שאמר עזרא ואשמתינו גדלה עד לשמים כלומר שפועל רע גדול למעלה בעולם העליון ואין רחוק מאוד מלפרש גם תחלת דברי עזרא שאמר כי עונותינו רבי למעלה ראש כלומר שעונותינו הרבו למעלה מרירות גדול כמו ראש מלשון ראש ולענוה. והנה ידוע שאין שום דבר אחד בעולם שלא יהיה לו שורש ודוגמא למעלה והנה אם לא היה כתוב בתורה לאו דבשר בחלב או לאו דשעטנז או לאו דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ממילא היה מזדמן שאיש אחר יחרוש בשור ובחמור דמהיכן היה יכול לדעת זה אם לא היה כתוב בתור' והיה פוגם למעלה כי עי"ז מתערב למעלה שורש הרוחני של השור עם שורש הרוחני של החמור שהוא טהור בטמ' ואפי' לאו דבשר בחלב שכל א' מהם לבדו מותר מ"מ מזיק למעלה בהתערבות שרשם הרוחני למעלה כמו שמצינו שני דברים שכל אחד מהם טעמו משובח וכשיתערבו פוגמים זה את זה את טעמם כמו מלח ודבש ידוע שנפשו של אדם קצה מאוד לאכול אותם כשנתערבו ומעתה צא ולמד קל וחומר ומה אם לא היה כתוב בתורה כלל איסור תערובות בשר בחלב והיה אדם אוכל אותם ולא היה כאן העבר' רצון המלך אעפי"כ מי שהיה אוכל אותם היה גורם תערובות רעה למעלה לא כ"ש כשכתוב בתורה האיסור ומי שאוכל עובר על רצון המלך רק שעובר בשוגג לא כ"ש שפוגם למעלה נמצא דרך התשובה על השוגג אינה החרטה דאין שייך חרטה בשוגג אבל עיקר התשובה על השוגג אינה אלא דאגה שידאג מאוד על שאירע לו שוגג כל מסתמא יש לו נפש לא טוב וזהו שאמר כי עוני שהוא מזיד אגיד ואתוודה ואתחרט אבל מחטאתי שהוא שוגג אדאג על שבא לידי עבירה בשוגג וזהו אדאג מחטאתי. וז"ש במזמור נ"א בבוא אליו נתן הנביא הרב כבסני מעוני הרב הוא לשון הרבה כלומר הרבה לכבס אותי מעוני וכ"כ תרבה לכבס אותי מעוני עד שבזו הכביסה שתכבס אותי תטהרני גם מחטאתי שלא ישאר מן העון שום רושם של שיג כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד לבאר זה הכתוב צריך אני להאריך קצת כי הנה אמרו רז"ל לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל ראויין לאותה מעשה אלא כדי להורות תשובה שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד ואם חטאו רע. רבים אומרים להם כלך אצל ישראל שחטאו בעגל והנה ארז"ל רבי דאתי מדוד מהפך ודרש בזכותו דדוד והכוונה הוא כאילו היה נאמר רבי דאתי מדוד דריש ומהפך בזכותיו דדוד כלומר שהיה מחפש וחוקר לדון את דוד לכף זכות עפ"י דרש שדרש וזהו דקאמר ודרש להפך בזכותיו דדוד כמו שארז"ל כר אתי צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזגינא רישא אבי סדיא עד דמהפיכנא בזכותיה. לכן גם אני אענה חלקי בעזה"י להפך בזכותי' דדוד דע שמיום שנברא העולם לא הרויח הקב"ה ריוח עצום כ"כ בעולם כמו במעשה דדוד עם בת שבע וכמעט לבי אומר לי שהמעשה ההוא היה בגזירת הקב"ה ולא עפ"י יצה"ר ח"ו דמאחר שהש"י יודע עתידות וצופה נסתרות ויודע שדוד יעשה תשובה נפלאה ומי לא יתאוה לריוח עצום כזה ולפ"ז היה דוד מוכרח במעשה ההיא מאחר שהיה בגזירת הקב"ה אלא שדוד לא ידע שהיה בגזירת הקב"ה והיה חושב שבכח בחירתו היה המעשה ההיא לכן עשה תשובה נפלאה כ"כ כמו שמצינו במעשה יהודה ותמר שהיה בגזירת הקב"ה כמשארז"ל על פסוק צדקה ממני שיצאה בת קול ממנו מאתי יצאו הדברים וכן גבי בנות לוט היה הקדוש ברוך הוא מסתכל בדוד כמשארז"ל על פסוק מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו כסדום והנה איתא בספר שני לחופ