עמוד העבודה רצא

וכשמצא איזה חטא קל בודאי היה מתחרט מאוד ועשה תשובה נמצא תפלות השחר שהוא כעין תמיד של שחר היה מכפר על עבירות הלילה ואם חטא חטא קל ביום שיש לו הרגשה ע"י תפלת מנחה וערבית ע"י בריחה הדבקות ממנו ומפשפש במעשיו ומתחרט יעושה תשובה וזהו שארז"ל אם ראית ת"ח שעובר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה אף על הספק לומר שמא עשה תשובה כי שמא ס"ד כי איך יעלה על הדעת מי שמרגיש בריחת אור הדבקו' ממנו שהוא צער מופלג בעבור חטא קטן שהנאתו מעוטה ולא יתחרט אלא ודאי עשה תשובה והנה ידוע כי מי שיודע מה שמתקן במעשיו הטובים תקין נפלא למעלה בודאי יש לו חלק להיטיב במעשיו אבל מי שאינו יודע התקון שמתקן למעלה אין לו חשק כ"כ להיטיב והנ' הבעל תשוב' יודע שבתשובתו מתקן למעלה שהרי מרגיש שבחטאו הפריד הרשימו מן עיקר האור ומשיג עי"ז איך ששנים הם אלא שהם מיוחדים אבל צדיקים גמורים כשמגיע להם אור דבקות אינם יודעים שהם שני מיני אורות מיוחדים אלא סוברים שאור אחד ממש הוא שהרי לא נסתלק האור שלהם מן הרשימו לעולם ולכן במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. נשלם בס"ד דרוש אחד מדרושי התשובה: דרוש שני לתשובה

אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' הנה מי לא ידע כי אשרי לצדיק ואוי לרשע אמנם הנה ב' מיני צדיקי' יש א' צדיק מעיקר' שלא חטא כל ימיו כלל לגמרי והב' הוא שחטא ואח"כ שב בתשובה ודוד משבח את הצדיק דמעיקרא יותר מבע"ת לכן אמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' אבל א"כ קשה הלא ארז"ל במקום שבעלי חשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד אמנם אם היה אחר אומר דבר זה היה קשה אבל כיון שד"ה ע"ה אמר זה לא קשה מידי ובתחלה נבאר בעזה"י מקצת פסוקים במזמור נ"א בבוא אליו נתן הנביא מן פסוק הרב כבסני מעוני עד למען תצדק בדבריך וגו' כי הנה במזמור ל"ח אמר דהע"ה כי עוני אגיד אדאג מחטאתי וגו' והענין הוא כי הנה ארז"ל שע"י תשובה מיראה זדונות נעשו כשגגות וזהו שאמר אף כי עוני אגיד ומתודה עליו אדאג מחטאתי מרושם השוגג שנשאר מן המזיד כי עון הוא מזיד וחטא הוא שוגג עוד יש לפרש על פסיק כי עוני אגיד אדאג וגו' כי הנה ארז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך ושמעתי בשם:

ו' נחמן קאסיבור כי הנה חכמי הרופאים כתבו אם היה אדם מתענה שבעה ימים רצופים ולא יטעום בהם כלום לא יוכל לחיות עוד וימות בהכרח ויאמר שחכמינו ז"ל רמזו על תענית משבת לשבת שהוא ששה ימים וזהו שאמרו שוב בתשובה כ"כ שיהיה יום אחד לפני מיתתך דאם תתענה עוד יום אחת תמות בהכרח אלו הם דבריו של החסיד ר' נחמן מקאסוב. ולפענ"ד נראה לפרש עוד פירוש אחר על שוב יום אחד לפני מיתתך שהנה ראוי שתדע שעיקר קיום מצות עשה של תשובה אינו אלא חרטה בלב וצער שיחרט חרטה עמוקה על מעשיו הרעים ויגמור בלבו שלא לעשות עוד לעולם ומ"ש בספרי האחרונים לסגף א"ע בתעניות וסיגופים אחרים אינו רק שע"י הסיגופים יבא לידי חרטה והמשל בזה מי שחפץ לעשות תשובה ומתיירא שמא לא יחיה כ"כ ימים שחייב להתענות על מעשיו הרעים וגומר בלבו למהר תשובתו ומתענה משבת לשבת העולה לששים וששה אלפים ושש מאות תעניות ובראותו שקשה עליו מאוד התעניות של ששה ימים כי בוער בקרבו אש כאש גיהנם ואינו יכול לנענע בידיו וברגליו כרצונו אזי מתחרט בלב שלם לומר וכי הוצרכתי לחטוא מתחלה עד שאצטרך בהכרח לסבול עתה סיגוף גדול כזה כי בודאי הצער של התענית הוא יותר גדול מן העונג שהיה לו מן החטא נמצא מי גרם לו חרטתו הוי אומר הסיגוף הגדול ובשביל זה החמירו האחרוני' לעשות תשוב' המשקל כלומר שצער התשובה יהיה יותר גדול מעונג העבירה ועי"ז מתחרט למפרע בלב שלם על חטאיו בחשבו שלא הרויח כלל אלא אדרבה הפסיד שהרי צערו של תשובה גדול יותר מעונג העבירה והנה פעם אחת אירע שהלכתי אני ועוד מקצת אנשים עמי אל חולה אחד לבקרו ומצאנוהו שנשתתק ונתאלם ולא היה יכול לדבר כלל והאיש הזה לא טוב עשה כל ימיו אמנם שכלו הי' עדיין זך וצח והנה כלנו הבננו מן החולה שהוא בעצמו היה מתייאש מן החיים והיה מחליט בדעתו שימות בודאי ולא יקים ממטתו וכל זה הבננו מרמזיו שהיה מרמז לנו כי היה מורה באצבע לשמים ואח"כ היה מורה באצבע לארץ כלומר שנקבר בארץ ונפשו תעלה לשמים והבננו שהיה מצטער מאוד מאוד שהיה מנענע בראשו אילך ואלך ויספוק כף אל כף ואמרתי לאנשים אשר היו עמי מבינים אתם מה זה החולה חושב עתה בלבו והנה לעד"נ שזה החולה בהיות שמוחלט אצלו בדעתו שהולך לעלמא דקשוט והוא עשה מעשים רעים כ"כ ומתיירא מן העונש ומצטער ומתחרט מאוד למפרע וחושב שאילו היו מניחים אותו לקום לא היה מצוייר שישמע ליצרו אלא היה כובש אותו אבל זה לא יצוייר בהיות שמתייאש עצמו מן החיים לגמרי ואמרתי להם למה לא נקח מוסר מן החולה הזה החושב אם היה יכולת בידו לתקן מה שעוות בודאי היה מתקן אלא שא"א לפי שאין בו כח ומתייאש מן החיים אבל אנחנו ת"ל ות"ש יש יכולת בידינו לתקן למה אנחנו מתעצלי' לתקן מה שקלקלנו והנה באמת החרטה והצער של החולה הזה מועיל להחילה הזה כי עיקר התשובה הוא החרטה וממילא במה שמתחרט הוא שב בתשוב' אלא שהיא תשובה מאוחר' וזהו שאמרו שוב בתשובה שלימה ובחרטה גמורה כמו יום אחד לפני מיתתך שאו החרטה בודאי בלב שלם אלא שהיא מאוחר'