עמוד העבודה רפה

נ"ל ליישב הדקדוק הזה בשלשה דרכים

דרך א הוא עפ"י משארז"ל היכי דמי חילול השם כו' כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ר"ל אצל אדם אחר שהולך ד' אמות בלא תורה לא הוי חילול השם אבל באיש צדיק כמוהו מיקרי אף זה חילול השם נמצא בלא זה לא היה לו לתלות יסוריו בביטול תורה די"ל דמיירי בלומד תורה בהתמדה עצומה יומם ולילה ואין אצלו שום ביטול תורה דאף אם ילך ד' אמות בלא תורה אין בכך כלום דהילוך ד' אמות בלא תורה לא מיקרי ביטול תורה אמנם אחר שפשפש ולא מצא הרי הוא צדיק גמור א"כ אף הילוך ד' אמות בלא תורה מיקרי ביטול תורה לכך יתלה יסוריו (בהילוך ד' אמות) בביטול תורה

דרך שני הוא כי הנה ארז"ל שאין עונש על מי שעובר בעשה כ"א בעידן רותחא והנה מתחלה אמר יפשפש במעשיו משמע במה שעבר על ל"ת כי מי שעובר בעשה אינו עושה מעשה כלל והיאך אמר יפשפש במעשיו וא"כ היאך אמר יתלה בביטול תורה הלא לימוד תורה אינה אלא עשה והנה על עשה לא יש עונש והיאך יתלה יסורין בביטול תורה אמנם יש ליישב כי הנה ארז"ל הראה הקב"ה למשה דור ודור ודורשיו וכו' כיון שהגיע לר"ע ראה שסורקין את בשרו במסרקות של ברזל אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה אמר לו הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה והנה לכאורה אין תפיסה לזה ומה תשובה היא כך עלה במחשבה לשאלת משה ומפרש בעל של"ה בכוונת התשובה כי הנה יש ליתן טעם על מה שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה כי הנה ארז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים בדין לסבת הרשעים שלפי גודל חטאם אינם יכולים לסבול עונש כפי הדין המוטל עליהם לכן שיתף עם מדת הדין מדת הרחמים והנה ענין השיתוף לא היה כ"א בעבור הרשעים אבל הצדיקים נשארו בסוד המחשבה כאשר עלה בתחלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין לכן הקב"ה מדקדק עם הצדוקים כחוט השערה וזהו. שהשיב הש"י למשה שתוק כך עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין ונשארו הצדיקים בסוד המחשבה. והנה ידוע תדע שהחימה והחרון אף היותר גדול אינו אלא כשהש"י מתנהג עם העולם במדה"ד אבל לעולם אין מענשים אותם יותר ממה שהדין נותן ח"ו כי הצור המים פעלו כי כל דרכיו. משפט אל אמונה ואין עול נמצא מאחר שהקב"ה מתנהג עם הצדיקים לעולם במדה"ד א"כ לעולם הוי עידן רותחא נגד הצדיקים ולכך מיענשי אף אעשה. והשתא יתורץ מתחלה לא מצינן למימר אם יסורין באין על האדם יתלה בביטול תורה שהרי ביטול תורה אינו אלא עשה ועל עשה לא יש עונש לכך קאמר יפשפש במעשיו דמשמע עבירות הלאוין אבל פשפש ולא מצא נמצא הרי הוא צדיק יתלה שפיר בביטול תורה אף שאינו אלא עשה דנגד הצדיק הוי לעולם עידן רותחא ובעידן רותחא יש עונש אף אעשה

דרך השלישי הוא כי הנה יש לדקדק מאי שאמר יפשפש במעשיו וכי צריך פשפוש הלא האדם מלא מעונות וחטאים ופשעים והנה ברגע אחת יזכור הרבה ממה שעשה חטאים ואין צריך פשפוש כלל ויש ליישב כי הנה הר"מ אלשיך מפרש מ"ש בתהלים ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו וקשה אם כמעשהו אינו חסד אלא דין ומפרש הוא ז"ל דקאי אמדה כנגד מדה שאם היה הקב"ה מעניש שלא כנגד מדה דהיינו שהעונש לא יהיה מתייחס ושייך אל החטא ההוא היה נמצא ח"ו בני אדם מתפקרים וכופרים בהשגח' פרטית ובעונש והיו אומרים לא מן השמים הוא זה העונש אלא מדרך הטבע הוא כי כל ראש לחלי וכל לבב דוי אבל כשהעונש מתייחס ושייך אל החטא דהיינו שהוא מדה כנגד מדה הקב"ה מקרבן אצלו כי עי"ז מודים שהעונש מן השמים ולא בדרך הטבע כי איך יכולה הטבע לכוין שיהיו היסורין מעין החטא וזהו שאמר הכתוב ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ממש העונש הוא כמעשה העבירה ממש ועוד צריך אתה לדעת כי אין דבר שמרחיב ומאריך את הזמן כמו יסורים וצרות כי מי שהוא בעל יסורים נחשב אצלו זמן קצר לזמן מרובה ומי שהוא מגודל ומירגל בטוב ועונג מתכוויץ ומתקמט אצלו הזמן שזמן ארוך דומה לו לזמן קצר וכמו שביארנו הכפל דיום לשנה יום לשנה דמרגלים ופסוק שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה ופסוק יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה וזהו הטעם שקושי השעבוד במצרים היה משלים הזמן ת' שנה וכן לעתיד יהיו חבלי משיח משלימין זמן הגלות ומעין זה הוא מה שבחר אאע"ה לזרעו בגלות יותר מבגיהנם והוא קצת היפך זה ע"ד אל זועם בכל יום ובקשת שלמה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו ומה שאמר הכתוב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו יתייחס למ"ש אל זועם בכל יום דבכל יום יצוייר מדה כנגד מדה ועוד העונש אינו בא בשטף ובקצף כ"א מעט מעט כמשל האבן שדקדקו אותו לחול דק ועפ"י כל זה יבואר וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ כי כל גלות כפול. ונחזור לענינינו הראשון כי הנה דרך הטבע כשאדם לומד יום ולילה בחשק עצום אז הזמן מתכוויץ אצלו שנחשב אצלו יום שלם כמו שנה ויש קצת סבה לזה להיות שהתורה הוא רותניית אצולה מן הקודש העליון והיא קודם לזמן לכן אין הזמן שולט על התורה ולפיכך אינה תופסת זמן ולפיכך מתכוויץ אצלו הזמן בלימוד התורה משא"כ באיש יושב בטל כל היום נחשב אצלו יום לשנה. והנה הדין נותן מי שיש אצלו עון ביטול תורה נמצא גרם לעצמו אריכת, הזמן ולפיכך דין הוא שיענש ביסורים שגורם ג"כ אריכת הזמן