עמוד העבודה כו

להשגת שכלו הדברים הדקים ורוצה לראות בחושיו ולצייר בדמיונו דברים רוחניים. והנה הוא דבר נמנע ובכיוצא בזה אמרו חכמי המוסר לפי שיצה"ר בא לאדם תיכף בשעת לידה כי לפתח חטאת רוב והיצ"ט בא לאדם במלואות לו י"ג לכן שנה קשה לו לילך אחר עצת יצה"ט בעבור כי נשתרש והורגל עם יצה"ר מיום הולדו ושטוף הוא בתאות העולם וחושב שאין שום מתיקות בעולם יותר מתענוגי העולם הזה הגשמיים והנה אם תכין לבך תקשיב אזנך לדברי והבינם היטב כי הדברים הללו שאני כותב לך פה הם דברים ברורים ואמיתים ומושכלים בעיני משכילי' ישרים ואי"ה עדיין אסביר לך היטיב חרון השגת השכל על השגת החוש והדמיון. והנה מי שהוא כסיל חושב על מה שאינו מושג אלא בשכל חושב הוא שמשיגו בחוש כמו הגבורה שהמשלנו לעיל חושב הכסיל שרואה בעיניו גבורת שמעון מחמת שרואה ששמעון סובל משא אלף ככרים ובאמת אינו רואה בעיניו כ"א פעולה הנמשכת מן הגבורה אבל הגבירה עצמו אינו רואה ר"ל הכת הרוחני הגורם לפעולה זו כי א"א להשיג בחוש הראות כח רוחני. והנה כל כחות הנשמה שהם רוחניים אינם מושגים לנו כ"א ע"י פעולת איברי הגוף עד"מ כח הראיה שבעינים הנה משיגים אנו מהות הראיה שהוא ענין גשמי אבל כח הרוחני הנשפע מן הנשמה לעינים הגורם ענין הראי' אין אנו יכולים להשיג בחוש אלא השכל משיג מציאות הכח ההוא בלבד כי השכל מכריח שבודאי הגמור צריך להיות כח רוחני נשפע בעינים שהרי בהסתלק הנשמה עינים להם ולא יראו וכן כל כחות הנשמה כמו השמיעה והריח והטעם והרגשות המשוש וכן כחות הנפשיות כמו החמלה והאכזריות והזכרון והשגחה והעצלות והמהירות אינם נודעים לשכל מציאותם כ"א ע"י פעולות גשמיות עד"מ אם נראה שראובן פושט מלבושו בעת הקור ומלביש את שמעון הערום והדל ישפוט השכל בודאי שמחמת חמלת ראובן על שמעון הלבישו ואם לא היינו רואים הענף דהיינו הפעולה הנמשכת מן הרחמנות לא היינו יודעים מציאות השורש ההוא בראובן שהוא הכח הרוחני שבראובן ועל דרך זה תקיש בכל המדות יביא השכל ראיה מן הענף על מציאות השורש וזכור כל זה היטיב

ל והנה כבר הזהרתיך לעיל שלא תבקש להשיג דבר שאין בכח שכלך להשיג כי מי שרודף אחר השגה שאין בכחו להשיג אולת תחשב לו כי מטריח ומייגע עצמו לריק ולא יועיל כלום ולא זו בלבד שלא יועיל לעצמו כלום אלא אף גם זאת בהיותו מכין את שכלו להשיג מה שאין בכח שכלו יזיק לעצמו ויחלש השגתו הראשונה ושוב לא יוכל להשיג מעתה מה שהיה יכול בתחלה להשיג כמ"ש הראב"ד בפירושו לס' יצירה בפרק א' משנה ח' משל על זה הסבל שיש בכחו לישא שני ככרים ולא עוד אם יתאמץ וירצה להוסיף על משאו חצי ככר ויחלש ולא יוכל לישא אפילו שני ככרים שהיה בכמו לישא בתחלה עכ"ל הראב"ד והנה במשל המשא אעפ"י שיחלש כחו לעתיד מ"מ לפעמים יזדמן שלפי שעה יועיל עכ"פ בנשאו משא שני ככרים וחצי שהוסיף לע"ע חצי ככר והועיל עכ"פ בתוספות חצי ככר משא"כ אם יתאמץ להשיג בשכלו מה שאי בכת שכלו להשיג לא ישיג כלום מה שלמעלה מגבו השגתו והנה על עתה לא יועיל לעצמו כלל ועל העתיד יזיק לו שתחלש השגתו ועל כיוצא בזה הזהירונו רז"ל באמרם במופלא ממך אל תדרוש במכוסה ממך אל תחקור (ביאור כפל דבריהם נלע"ד כך כי הנה בשני אופנים מצוייר ענין העדר השגה באדם אופן א' היא שהשגה ההיא היא השגה אנושיית שיש אנשים חכמים ונבונים שיכולים להשיג השגה הזאת אבל עתה לפי מעוט שני' הוא למעלה מגבול השגתו ולכשיהי' רב בשנים יוכל להשיגה ועל זה אמרו במכוסה ממך אל תחקור דמשמע שאין כאן שום מניעה להשגתו רק שההשגה ההיא היא מכוסה בכסוי לע"ע ולכשתתגלה ההשגה ההיא בהסיר ממנו הכסוי ישיגה דהיינו לכשיזדקן כמ"ש בישישים חכמה ויש עוד מין השגה שאינה תחת גדר השגה האנושיית אבל היא למעלה מהשגה אנושיית על כיוצא בזה אמרו במופלא ממך שההשגה היא מובדלת ומופרשת ממך לגמרי אל תדרוש) ועיין במורה נבוכים חלק א' פרק ל"א שכתב וז' וכן הדין בעצמו בהשגות השכליות האנושיות ים יתרון לאישי המין זה על זה יתרון רב וזה מבואר נגלה מאוד לבעלי החכמה עד שענין אחד יוציאהו איש מעיונו בעצמו ואיש אחד לא יוכל להבין הענין ההוא לעולם ואפילו ילמדוהו לו בכל לשון ובכל משל ובזמן ארוך לא יגיע שכלו עליו בשום פנים אך תקצר יד שכלו להבינו וזה היתרון ג"כ אינו ללא תכלה אבל לשכל האנושי גבול בלי ספק יעמוד אצלו עד שיש דברים שיתבאר לאדם המנע השגתם ולא ימצא נפשו משתוקקת לידיעתם לשערו בהמנע זו ושאין פתח שיכנס ממנו להגיע אל זה עכ"ל הרמב"ם במורה נבוכים ועתה אחי התיישב בדעתך ובחוץ אותך איזה השגה היא למעלה מגבול השגתך שלא תשתוקק להשיגהו

לא ודע עוד הקדמה אחת כי כל שכל ישיג את עצמו והשכל הנמוך במדריגה ממנו המציאות והמהות אבל שכל שהוא למעלה ממנו ישיג מציאות ולא מהות ובתחלה אבאר לך ביאור ענין מציאות וביאור ענין מהות. ומוכרח אני להקדים לך הקדמה אחת למען תבין מתוכה ענין מציאות ומהות ומלבד זה תועיל לך הקדמה הזאת להבנה מהות הרוחניים אשר כוונתינו לבאר פה בעזה"י. דע שיש הפרש בין מלת אור למלת הארה כי אור נאמר על עצם ומקור האור אשר ההארה צומחת ויוצאת מן האור ההוא המשל בזה הנה כוכב השמש העגול הוא נקרא אור ומה שמאיר ממנו וזרח על הארץ נקרא הארה וכן הוא הלבנה כי כוכב