עמוד העבודה רנב

בלעונו בחרות אפם בנו וגו' ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם וכן סידר בהגדה שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותיני אלא הקב"ה מצילנו מידם וכ"ז הוא ע"י התלבשות השכינה בין הקליפות החומלת עלינו יותר מעל עצמו כדרך האב והאם שחומלין יותר על בניהם מעל עצמם

והנה כתוב הדר הוא עטרת זקנים בני בנים דהנה ידוע הטובות היותר גדולות שעושה האב לבנו הוא בקטנותו שכמעט לא ינום ולא יישן בעבורו ומשקיטו מן הבכי ומנקהו מטינופו ומשגיח עליו בכל יום להאכילו ולהשקותו ולדחות מעליו כל נזק בכל מה שידו משגת והילד אין לו אז כלל הבנה להשכיל טובות האב לו ואח"כ כשיגדל שכלו יוצא הוא מכלל הטובות העצומות האלה ולכך כל בן אינו מכבד את אביו כראוי מפני שאינו יודע גודל הטובות שעשה לו האב עד שיגדל ויוליד בנים ויטריח טרחות עצומות בעבור בניו אז ישכיל וידע כמו שהוא סובל בעד בניו כן סבל אביו בעדו ואז מתחיל לכבד את אביו וזהו עטרת זקנים בני בנים כשיש לו בני בנים אז מתחילין הבנים לעטר את הזקן ולכבדו והנה אף שדרך בני אדם המטיבים לחביריהם אינם מטיבים להם רק כשידעו שהמקבל הטובה משכיל ענין הטובה ויאהב לו בעבור זה ויחזיק לו טובה מ"מ בטובות האב לבנו אין הדבר כן כי אע"פ שהילד בקטנותו אינו משיג כלל טובות האב לו מ"מ מטיב לו בכל מה דאפשר וכל זה הוא לדוגמא והשכילנו שהבורא ית' מטיב עמנו אע"פ שאין אנו משכילים גודל טובותיו עלינו כמשארז"ל אין בעל הנס מכיר בניסו ולמדו זה מדכתיב לעושה נפלאות גדולות לבדו שהוא לבדו עושה נפלאות ואין האדם משיגם וממה שכתבנו פה נוכל להשכיל גודל החיוב של ואהבת לרעך כמוך כי הנה מצינו שהתורה צוותה לנו שנאהוב את הבורא ית' יותר ממה שאנו אוהבים את עצמינו כמ"ש ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ומצינו ג"כ בתורה ואהבת לרעך כמוך והנה אם נשאל לאדם אחד את מי אנו מחוייבי' לאהוב יותר אם את הבורא ית' או את ישראל בודאי יקפיץ להשיב בתימה כלומר פשוט הוא שאת הבורא ית' אנו מחוייבים לאהוב יותר ובאמת כוונת התורה לא כן הוא ונמשל משל לראובן שיש לו בן שאוהב את בנו יותר ממה שאוהב את עצמו כי כן דרך הטבע בכל אדם וימצאו שני אנשים שמם שמעון ולוי ושמעון אוהב לראובן מאוד ולוי אוהב לבן ראובן מאוד והנה ודאי לוי יותר חשוב אצל ראובן משמעון שהרי שמעון אינו אוהב רק את ראובן בעצמו ולוי אוהב את בן ראובן שהבן הוא יותר אהוב וחשוב בעיניו ממה שאוהב את עצמו א"כ הדין נותן שאוהב של הבן יהיה יותר חשוב בעיניו מאוהב של ראובן עצמו כי במה שלוי אוהב את בן ראובן בזה הדבר עצמו הרי הוא אוהב את ראובן מפני שאוהב למי שראובן אוהב והנה מאחר שבארנו למעלה שהקב"ה חומל על ישראל יותר מעל עצמו א"כ מי שאוהב את ישראל בזה עצמו אוהב את הקב"ה לפי שאוהב אוהביו של הקב"ה והנה כמו שאנו מחיייבים לאהוב את הקב"ה יותר מעצמנו כמו כן חיוב לאהוב את כל אחד מישראל יותר מעצמינו כשארז"ל מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהאי גברא סומק טפי

והנה אנו מתפללים ומבקשים אל תשליכנו מלפניך אל תעזבנו ה' אלהינו. והענין יובן במשל לאיש אחד שהיה לו בן יחיד אהוב לו מאוד ומרוב אהבתו אותו לא הכהו מעולם ולא דיבר אליו דיבור קשה רק תמיד דיבר אליו דברים רכים ואהובים ולא הדריכו מעולם בדרך הישר והיה הבן ההוא פרא אדם מילך בשווקים וברחובות והנה מדי עברו פעם אחת ברחוב העיר ראה לשני אנשים נלחמים זה בזה והכה איש את רעהו בחרבו עד שהי' הדם שותת מהם על הארץ והילד ההוא נבהל מאוד מפני שהי' רך הטבע ולא היה יכול לראות מכת דם ומאז ואילך היה נבהל אף כשראה חרב שלופה לבד בלא מכת דם עד שאביו היה מצניעו ומחביאו שלא יראה שום חרב שלופה ושום כלי מלחמה בעולם למען לא יחרד לבבו ויהי היום הכה הילד ההוא לבן שר העיר מכת דם ויודע הדבר לשר העיר וישלח משרתים אכזריים לתפוס את הילד להניחו במשמר וכאשר ראה הילד למרחוק את הכלי מלחמה שהם חרבות וחניתות שביד המשרתים נבהל ונחרד מאוד וכאשר קרב אליו לפפסו התחיל לצעוק בקול מר וישמע אביו את קול המר של בנו וינחמהו ויאמר לו בני אל תירא ואל תחת אני אלך עמך ואשב עמך במשמר ואציל אותך אפי' מנזק כחוט השערה והאב היה מרכך את לב המשרתים האכזריים שבבית הסוהר הן במתנות ושחדים הן בדברים רכים ותהנונים וכאשר היה האב מעלים עיניו מן הבן על רגע אחת היו המשרתים מכים אותו באכזריות ויהי כאשר בא אביו אל המשמר וישב אביו עמו לערך שתים ושלש שעות ואח"כ אמר לבנו אלך על שעה מועטת לביתי שאני מוכרח מאוד לילך לביתי להנצל מאיזה הפסד גדול ויען הילד את אביו בבכי אם תרצה שתמצאנו פה מת לך לביתך אם הממון חביב בעיניך יותר ממני לך לביתך ותתייאש ממני שלא תראני עוד חי כ"א מת והי' מוכרח אביו להשאר עם בנו במשמר ואח"כ רצה אביו לילך אחר איזה כלי שהית' עומדת במשמר לאיזה צורך וכאשר הרים אביו את רגליו ללכת התחיל הילד לצעוק לאביו בקול מר אנה אתה רוצה לילך ויאמר אביו איני רוצה לילך מכאן אלא ממקום למקום במשמר עצמו רציתי לילך אחר כלי הידוע ויאמר הילד כשאתה מתחיל לעקור רגליך ממני טרם שאני שואל אותך אנה תלך וטרם שאתה משיב לי שאין בדעתך ללכת ממני ביני וביני אני נבהל וחרד מאוד אבל אם תרצה להצילני מבהלה ומחרדה אל תרים את רגליך כלל לילך ממני אף