עמוד העבודה רנא

ההשתלשות שלמטה כי אנחנו לעולם אנו משכילים ממטה למעלה ואם רעה ח"ו בעולם אז אין לנו להצטער על הנוגע לעצמינו כ"א על הנוגע למעלה והענין של מטה אינו אלא הודעה ובשורה מה שנעשה למעלה וזה"ש לה' הישועה כשהישועה הוא למעלה בסטרא דקדושה המכונה בשם הוי' הרי אז למטה על עמך ברכתך וזה הענין שהנהגתינו בעוה"ז הוא כפי מה שבשרשים העליונים הקדושים הנה הענין הזה הוא סלה כלומר לעולם וזהו ג"כ מש"ה ישראל נושע בהשם תשועת עולמים כלומר לעולם לא יצוייר תשועה למטה רק כשיש תשועה בקדושה העליונה עוד נלע"ד לפרש כך לה' הישועה בזמן שעל עמך ברכתך מרוב אהבת הבורא לישראל נחשב אצלו ברכתן כאלו הוא נושע

או יאמר לה' הישועה בזמן שהברכה שלמטה היא סלה פי' נצחיית כלומר שתהיה הברכה בהיותה לעולם ולא תתהפך לקללה

ונחזור לענינינו הראשון לענין גלות השכינה שבארנו למעלה ובעזה"י נבאר באופן יותר דק ועמוק הנה בתיקוני זוהר בסוף תיקונא תישסרי ובדף ק"ח או ק"ט וז"ל שם ושכינתא מתלבשת בע' אומין בגין לנטרא לון לישראל בגלותא והנה לכאורה בלתי מובן איך ע"י התלבשותה בע' אומין מנטרא לון לישראל בגלותא הענין הוא כי הנה אכזריות משתלשל מסטרא דקליפ' וע' אומות אחיזה שלהם בע' שרים שלמעלה שהם מסיטרא דקליפה לכן האומות הם אכזרים ואנחנו עה בני ישראל מאיתים ומושתלשלים מסיטרא דקדושה כי נשמתינו מסיטרא דקדושה המה אשר שם הרחמים עצומים מאוד לכן בני ישראל רחמנים הם והנה אנחנו מוכרחים להיות בגלות למרק עונותינו ואם הקב"ה היה מניח לנו בגלות בין האומות ושיעשו עמנו כרצונם בעומק אכזריותם לא היה אפשר לסבול כלל מרירות אכזריותם לכן הוצרכה השכינה שהיא רחמים עמוקים להתלבש בע' שרים שהם אכזריים כדי שנהיה האכזריות ממוזג ומעורב עם רוחניות קצת כדי שנוכל לסבול וזה"ש בתיקונים ושכינתא מתלבשת בע' אומין בגין לנטלא לון לישראל בגלותא מעוצם אכזריותם וזהו ג"כ סוד ומלכותו בכל משלה כי השכינה היא מלכות וממשלתה אף על הקליפות שלא יוכלו לפעול עמנו באכזריותם העצום וזהש"ה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם ומזה נבין גודל אהבתו ית' אותנו ונמשל משל לאיש אחד ענוג ומפונק מאוד כל ימי חייו ורדף איש אחד אחריו להרגו ואין לו מנוס לברוח ממנו כי אם במקום סרחון מופלג עד מאוד והנה כאשר בא אל מקום הסרחון היתה נפשו מרה לו עד מאוד והי' רוחו נדון בקרבו להתגלות ולהמסר אל רודפו להיות נהרג ולא יסבול הסרחון המשונה הלזה ולבסוף נמלך לסבול הסרחון ולהחבא כמעט רגע עד אשר יעבור זעם ומעתה נבין השכינה שהיא אור קדוש ונורא מאוד אשר במעונה השמחה וההוד וההדר ועוז וחדוה הוצרכה להתלבש במקום מגונה ומטונף בין הקליפות וסובלת מרורתם וסרחונם וכ"ז הוא בשבילנו שלא נסבול אכזריות מרירותם ואם לא היתה השכינה מתלבשת שם והיינו מוכרחים לסבול עוצם אכזריותם היה כואב לו יותר המרירות שלנו מעוצם האהבה העזה שאוהבת אותנו לכן יותר טוב לה להתלבש בין הקליפות ולסבול מרירותם כדי להמתיק אכזריותם משנסבול אנחנו אכזריותם ויכאב לה יותר ויותר מעתה נבין ונשכיל עד היכן מגיע עוצם אהבתה אותנו והנה אם לא היינו חוטאים לא הוצרכנו לגלות בין העמים למרק נמצא אנחנו גורמים לשכינה את מרירות התלבשותה בין הקליפות נמצא באמת אין השכינה בגלות אצל הקליפות אלא אצלינו היא בגלות ואנחנו גרמנו לה את כל אלה וזש"ה בפשעכם שולחה אמכם ונאמר למענכם שולחתי בבלה ואני בתוך הגולה ונאמר השוכן אתם בתוך טומאותם ובקינה שיסד הר"מ אלשיך הנדפסת בתיקון חצות כתוב עונותיכם הטו אלה וחטאותיכם הגליתי אתכם ליסרה אתכם ויתעבר ה' בי למענכם וישלחני אלהים לפניכם והנה בס' קינת סתרים להר"מ גלאנטי המכונה בשם ס' קיל בוכים פירוש על מגילת קינות מביא שם מדרש כי ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה ומפרש כי השכינ' נענשה על שלא יסרה אותם על חטאותם והיו מתחרטים בראותם שיסורין באים עליהם והיו שבים בתשובה ומה שלא יסרה אותם היה ג"כ מרוב אהבתה וחמלתה עליהם ובאמת חושך שבטו מבנו שונא את בנו כי היה ראוי לה ליסרם כדי להרחיקם מחטוא כי היה מוטל עלי' מן הדין תבא אמה ותקנת צואת בנה וז"ש הר"מ אלשיך ויתעבר ה' בי למענכם וישלחני אלהים לפניכם ואח"כ כתב שם הר"מ אלשיך באותו קינה מאמר השכינה אין איש שם על לב שלמה אהיה כעוטי' כלומר למה גרמתם לי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי לחטוא חטאים עצומים אשר היא לי גרמא בשבי' הגורם לי שהיה דרסה וחלדה ועקור והמתנה בין הקליפות ומה מאוד ראוי לנו לחמול על השכינה ולהשתתף בצערה ולהתמרמר על אריכות גלותה ולפדותה משם והנה בעל חיבת הלבבות כתב מחמלת הבורא עלינו אשר שם בטבע כל איש לחמול על בניו יותר מעל עצמו ושיסבול טרחתו מחתולו ורחיצתו ומנקתו מכל טינוף ולכלוך שאלולי כן היה הולד מת ולא היה העולם יכול להתקיים והנה מלבד טעם הפשוט שכתב שהיה לסבת קיום העולם הנה יש עוד טעם בדבר להיות לנו ע"י זה הדוגמא בשל מעלה שאנחנו נקראים בנים למקום והוא חומל עלינו יותר מעל עצמו בשלחו שכינתו להתלבש בין הקליפות בשבילנו כדי שנוכל לסבול עול הגלות ולולי זה לא היינו יכולין להתקיים מעוצם אכזריותם, כמ"ש דהע"ה לולי השם שהי' לנו בקום עלינו אדם אזי חיים