עמוד העבודה רמח

איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד ולפענ"ד נראה לפרש מ"ש הכתוב כי באש השם נשפט בדרך אתר כי הנה כתוב עמו אנכי בצרה וכתוב בכל צרתם לו צר והענין הוא כי גבי שור הנסקל ארז"ל יבא בעל השור ויעמוד על שורו כי אין השור נקרא בשם נדון במה שממיתין אותו כי כמה שוורים אנו שוחטי' לאכול הבשר ואין יסורי השחיטה ומיתה של שור נחשבין בעיניו ית' לכלום והרמב"ן כתב בפ' שחוטי חוץ באחרי מות בפסוק איש איש אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו להקריב קרבן להשם דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת איש ההוא מקרב עמו דהנה מש"ה דם יחשב לאיש ההוא אין לו ביאור ותפיסה וכתב הרמב"ן וז"ל וטעם דם יחשב ממעש' בראשית יאמר הנה בכל בעלי חיים זולת אדם כמים ולחומם כגללים כמו שנאמר כירק עשב נתתי לכם את כל אבל אם שחט מחוץ למחנה יחשב כשופך דמים עכ"ל הרמב"ן ומהאי טעמא נמי כתיב על הארץ תשפכנו כמים הנה התבאר שאין השור הוא הנידן שאין יסורי מיתתו חשובין בעיניו ית' לכלום כ"א בעל השור הוא הוא הנידן על הפסד שורו כי שור הנסקל חסור בהנאה לכן יבוא בעל השור ויעמוד על שורו

וצריך אתה לדעת כי יש שני מיני כאב כאב הגשמי וכאב הרוחני כאב הגשמי דהיינו כשמכין את האדם במקל על כתיפו הנה המקל הוא גשמי והכתף ג"כ הוא גשמיית וההכאה ג"כ היא גשמיית ובשעת נגיעת המקל בכתף מרגיש הכאב ע"י חוש המשוש וכאב הרוחני הוא צער מר רחמנא ליצלן שכל איברי הגוף הם בריאים וחזקים ומ"מ צער המר משבר את כל איברי הגוף וכאב הרוחני היא יותר גדול ועצום מכאב הגשמי כי מי שיש לו צער מר מאוד כל איברי הגוף משתברים ואינו יודע מה לעשות ואינו יכול לנוח במקום אחד והולך אנה ואנה

והנה שמעתי מהרב המאוה"ג מו"ה יצחק שהי' אב"ד בבראד ובגליאנא ובהמבורג שהי' מפרש משנת בכור שאחזו דם מקיזין אותו ע"ד מוסר כי הנה איתא בזוהר כד מקצת שייפין דגופא אינם בריאים התקנה הוא לאלקא' דרועא חדא ולאפיק ממנ' דמא וכדין אינון שייפין מהחזקין וכד כל שייפין דגופא לאו אינון בריאין לא סגי לאלקא' דרועא חדא כ"א תרין דרועין והנה ידוע הוא איך בדורותינו הגוים מעלילין עלינו עלילות שקר באמרם אנחנו צריכין לדם נוצרי לשום במצות וממיתין כמה קדושי עליון ביסורין קשים ומרים והנה צדיקים שבדור הם הם החיות של אנשי הדור ומפיהן אנו חיים כמו גידי הדם שבגוף וזה"ש התנא בכור הם ישראל הנק' בני בכורי ישראל שאחזו דם דהיינו עלילות הדם מקיזין אותו דהיינו שהמיתין את גידי הדם של ישראל שהם הצדיקים כדי לכפר על עונותינו שאנחנו הם שייפין דגופא וכשאנחנו חוטאים הרי השייפין לאו אינון בריאין וכשהרבה ישראל חוטאים שאז שייפין הרבה לאו אינון בריאין צריך להקיז כמה גידי הדם שהם צדיקים שבדור ובחבורתם נרפא לנו והנה סיפר לי מהרב הנ"ל שבעיר אחד הי' לאדם אחד בן יחיד מושלם בכל המעלות ודנו את הבן יחיד בד' מיתות ב"ד ויסורים קשים ומרים ומרוב הצער יצא אביו מדעתו ונשתגע, והלך בשווקים וברחובות ועשה בפני כל מעשה שגעון והנה נשכיל בשכלנו אם לוקחין מן האדם בן יחידי המושלם הענוג והרך להמיתו ביסורין קשים ומרים הנה הבן יש לו כאב הגשמי במה שחותכין אותו בחרב ובחנית ובקרדומות אבל אביו יש לו צער מר רוחני בהעלותו על לבו שייסרו את בנו היחיד האהוב לו מאוד ביסורין אכזרים והנה אם היה מצוייר הדבר שיומת האב תחת הבן היה בעיני האב כדבש למתוק ואף שלא אפשר שיתרצו הגוים בזה מ"מ הי' האב חפץ יותר שימותוהו תחל' באותן יסורין של הבן קידם שימותו הבן כדי להנצל מן הצער הרוחני שהוא גדול יותר מכל המיתות שבעולם וכל מה שהי' אוהב לבן יותר ויותר יש לו אח"כ צער גדול יותר כשמייסרין את בנו באכזריות נמצא שהבריות סוברים שהבן הוא הנדון ובאמת האב הוא יותר נדון מהבן שאין לו אלא צער וכאב הגשמי והאב יש לו כאב הרוחני עצום מאוד מכאב הגשמי וכבר כתבנו למעלה ענין הזוהר על פסוק הן שמים לא זכו בעיניו שכל כך עזה אהבתו של הקב"ה לישראל עד שכל טובה שמשפיע לישראל נראה בעיניו שהוא דבר מועט וחפץ היה להשפיע להן כהנה וכהנה אלא שאין יכולין לסבול רוב טובה נמצא אותן שנהרגין על קדוש השם ע"י יסורין אכזרים הנה סופן מוכיח על תחילתן שעמדו בנסיון והיתה אהבתם עזה מאוד להקב"ה וקיימו בנפשם ואהבת את השם אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך נמצא ודאי הקב"ה הי' אוהב את הצדיקים הללו ג"כ מאוד מאוד והנה הם סבלו יסורים גשמיים אבל הקב"ה יש לו צער הרוחניי שבניו האהובי' לו מאד ימשלו בהם שונאיה' ויתעללו בהם ויעשו בהם אכזריות נמרץ ומופלג ובאמת לא מתו בחטא עצמם אלא בעונינו הרבים מתו ונהרגו לכפר עלינו והם מחוללים מפשעינו ומדוכאים מעוניתינו ובחבורתם נרפא לנו והנה זה גלות השכינה שמצטערת מאוד בהריגת הצדיקים על קדוש שמו ע"י עלילות שקרים ושנאת הדת שלנו מצטער' צער רוחני לבלי קץ כי כמו שאהבת השכינ' לישראל הוא בלי גבול כ"כ צער' בהריגת הצדיקים היא ג"כ לאין קץ וזש"ה עמו אנכי בצרה ר"ל כשהם בצרה הנה אנוכי הוא העיקר בצרה דצרתי היא גדולה משלהם מחמת רוב אהבתי אותם וזה"ש בכל צרתם לו צר מרוב האהבה העזה שלו עליהם והן אמת כשישמע לבני ישראל שבעיר אחת על צדיקים שבעיר אחרת שנהרגו בידי גוים אכזריים ע"י יסורים אכזריים ודאי יכאב להם מאוד ויצטער