עמוד העבודה רמו

עונש וגם פרסום שהוא באמת אינו רוצה עתה לחלל השם בפרסים אבל הענין הוא כי זה מעשה היצה"ר לפי שממתיק לו טעם העבירה עתה אינו חושש במה שבהמשך הזמן יתפרסמו מעשיו (ע"כ מצאתי בכתבי קדשו של המחבר זלה"ה וכמדומה לי שהוא באמצע הענין) (חסר)

דרוש גלות השכינה

בפ' כי תצא ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה וגו' הנה יש לדקדק האיך שייך ויהפוך כי כשהקללה נסתלק' ובאה ברכ' תחתי' נמצא ענין אחד נסתלק וענין אחר חדש נתחדש זהו לא מיקרי היפוך דלשון ויהפוך משמע שמהקללה עצמה נתהוה ברכה והאיך יצוייר זה שקלל' תתהפך לברכה ונלע"ד ליישב בעזה"י כי הנה ארז"ל רשעי' תחלתן שלוה וסופן יסורין צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה והנה קשה הדבר בין רשעים בין צדיקי' יש להם מקצת שלוה ומקצת יסורים ואין ההפרש ביניהם אלא הקדימה ואיחור ולכאורה היה ראוי שיהי' הפרש יותר גדול בין צדיקים לרשעים ויש ליישב כי הנה ארז"ל היו צריה לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש והנה המאמר הזה מבהיל ומחריד לב ישראל תחת אשר היה ראוי להיות כל המיצר לישראל יכווצו ידיו ורגליו וינטל מהם התנועה וינטל ממנו הדיבור ויאלם מלנבוח ככלב אלמים יתהפך להיות שכל המיצר לישראל יעשה ראש והנה איתא בזוהר פרשה שמות שכל מנך שישראל הם תחת ידיו בגלות אין המלך ההוא נכר פשוט ונמוך אלא מלך גדול שלא יהי' עלבון לישראל שהם תחת מלך שפל וכשהיו ישראל בגלות מצרים הי' מלך מצרים מלך גדול מושל באומות רבות ע"כ ואני אומר לכך צריך להיות מלך גדול מטעם כל המיצר לישראל נעשה ראש ובאמת מה שהמיצר לישראל נעשה ראש היא הבטח' טוב' לנו ונקמה גדולה לנו על המיצר לנו כמו שנכתוב בעזה"י הנה הר"מ אלשיך מפרש על אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחי' כי הנה מי שמגודל כל ימיו בגדולה וכבוד ושלוה ואח"כ יתוסף לו גדולה וכבוד אין אותו התוספות חשוב בעיניו לדבר גדול לשישמח לבו ע"ז מאחר שכבר נתגדל בגדולה שאם לא שיבא לידי גדולה נפלא' חוץ לדרך הטבע אז (תהי' נחשבת הגדולה בעיניו וישמח לבו מאוד) משא"כ מי שכל ימיו הי' נמוך ושפל ואח"כ בא לגדולה אף שיבא לגדולה מועטת נחשבת בעיניו לגדולה רבה מאחר עד עתה הוטל באשפ' ועתה הורם ונשא לכן יגל וישמח מאוד והנה לעת הזאת אנו עם בני ישראל ירודים ומעונים בגלות ואומות הם הם בגדולה וכבוד ולעתיד לבא נתגדל בגדולה נפלאה עד מאוד חוץ לטבע עד כי אז יאמרו בגוים בדרך פליאה ויאמרו מה שהגדיל השם לעשות עם אלה היהודים אם הי' מגדיל השם לעשות עמנו כ"כ שהיינו כל ימינו בגדולה וכבוד אעפ"כ היינו שמחים מפני שגדולת אומות העולם של עתה לא תהי' נחשבת לכלום נגד גדולתינו שיהי' לעתיד לבא ויהיה אז מר להם מאוד בכפלים אחד על צרותיהם ושפלותם והשני' על גדולתינו

וכן ג"כ להיפוך, מי שמגודל כל ימיו בצרות ויסורין אף אם יבואו עליו אח"כ עוד צרות ויסורין לא ירגיש מרירות וכאב כ"כ כי כבר הורגל ביסורין משא"כ מי שנתגדל כל ימיו בשלוה ועונג אף אם יבואו עליו יסורין קטנים מרגיש מרירות גדול מהם וזהו שהיו מקונן הנביא זכור ה' מה היו לנו עד עתה גדולה עצומה ועתה הביטה וראה את חרפתינו שירדנו ירידה נפלאה וכן מ"ש בני ציון היקרים המסולאים מפז איכה נחשבו לנבלי חרש האוכלים למעדנים נשמו בחוצות האמונים עלי תולע חבקו אשפתות והעגמת נפש עצום מאוד והנה בס' מבחר הפנינים מביא מאמר החכם חמלו על נכבד שנקל ועל עשיר שגירש ועל חכם שנפל בין הפתאים הנה כל אלו השלשה נתקבצו בנו שבזמן המקדש היינו נכבדים מאוד ועתה היינו נקלים ונבזים ואז היינו עשירים עצומים ועתה אנו דלים וגם אנו עם בני ישראל כולנו חכמים כולנו: נבונים ומסרנו ביד פתאים גדולים ואין עגמת נפש. גדול מזה

והנה דהע"ה אמר נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותיר' שם רבו והענין כי הנה במדרש רבה במגילת אסתר מביא משל על אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורש את המן בן המדתא וכו' פעם אחד הי' מלך גדול ואדיר והיה לו מדינות רבות וחיילות עצומות אלף אלפי אלפים ורבבות רבבות והי' לו איש אחד שהי' שני למלך והי' אהוב מאוד מאוד למלך והי' לו ליועץ ונאמן למלך והמלך לא הי' עושה שום דבר הן גדול והן קטן בלתי היועץ ההוא וכל מה שהיועץ גזר לא נפל דבר ארצה וכשהמלך גזר לפעמים היה היועץ ההוא מבטל כי המלך מסר כל הנהגות המלוכה ביד היועץ ההוא ובלעדי היועץ לא ירים איש את ידו ואת רגלו והי' המלך אוהב את היועץ יותר ממה שהי' אוהב את עצמו לפי שהרגיש שהיועץ ההוא ג"כ הי' אוהב את המלך יותר ממה שהי' אוהב את עצמו והמלך הי' תמיד משתעשע עם היועץ והי' תמיד בבית המלכו' ולא היה המלך יכול לעמוד רגע אחת בלתי היועץ וכאשר היועץ הלך מעט לביתו והי' בושש מעט שלח תיכף אחריו שלוחים לדעת על מה זה בושש רכבו לבוא חדריו מדוע אחרו פעמי מרכבתו והיה נפש המלך קשורה בנפש היועץ ויהי היום בא בשור' רעה למלך כי איש פשוט אחד כפרי המית את היועץ ביסורים קשים ומרים אשר לא יציור בעולם יסורים יותר גדולים מהם ויהי כשמוע המלך את הדבר הזה אחזו רעדה וחלחלה ויתבהל מאוד ויפול לארץ ויתאמץ המלך בכל כוחו, ונתחז' לעמוד מן