עמוד העבודה רלט

להתפשט ולהתרחב ולהתגדל עד בלי גבול לכן אף מי שלקט חצי עומר היה מתפשט הרוחניות ההוא לשיעור עומר כי אין מעצור לרוחניות להתפשט אמנם על שיעור יותר מעומ' לא היה מתפשט לטעם הידוע אצל הבורא ית' ולכן מי שלקט שלשה עומרים לא מצא בביתו כ"א עומר א' כי לא היה אפש' לתפו' מקים יותר מן השיעור שקצב לו הבורא ית' שהוא שיעור עומר וכשעמד על שיעו' עומ' חזר השיעו' ההוא לרוחניותו העצמי שלא יתפוס מקים יותר מן שיעו' העומ' כטבע הרוחניות שאינו תופס מקום והנה לפי שטבע הרוחניית הוא שלימות כללי ואין בו שום ציור פרטי כי כל הטובו' מעותדים לבוא ממנו לכן מי שרצה לטעום בו טעם בשר היה טועם או טעמים אחרים וזש"ה ועינו כעין הבדולח כלומר כמו שבדולח הוא זך ומשולל מכל מראה וגוון פרטי ולכן מקבל כל הגוונים ר"ל שכל הגוונים מתראים בתוכו בין אם ישימו נגד הבדולח מראה לבן או שחור אדום ירוק משא"כ אם היה להבדולח מראה פרטי לא היה נראים בו מראה פרטי כמו כן המן לא היה בו טעם פרטי ולכך כל הטעמים היו כלולים בו והנה אין מקרא יוצא מידי פשוטו שגם מרא' המן היה ממש כעין הבדולח ולא היה לו מראה פרטיות וג"כ לא היה לו טעם פרטי וז"ש הכתוב והמן כזרע גד הוא ופירש"י עגול כגידא זה היה לרמז שהמן היה מתולדות אור הרוחני העליון השו' בהשואה אחת מכל צד ומשולל מן הגבול כי לא יצדק בו ראשית ואחרית וכן בדבר עגול כדורות אין בו ראשו' ואחרי' כי כל נקוד' שבו אתה יכול לכנותו בשם ראשית ואמצע ואחרית כי אין לו ראשית ואחרית מיוחד פרטי והאמצע האמתי של כדו' הוא במרכז הפנימי ומה שאמר הכתוב שהמן הוא כזרע גד לבן אין הכוונה על מרא' לבן אלא הזוה' והבהירות שלו שהי' זך ובהיר מאוד שהראות היה מפלש אותו מעבר לעבר מבלי היות בו עכירות כלל וטבע כל דבר בהיר נראה בעיני הרואה כאילו הוא לבן ובאמת הוא משולל מכל גוון כמו שאמר הכתוב ועינו כעין הבדולח וכמו שבארנו לעיל בסמוך והנה הם היו סבורים שעיקר השביעה של האדם הוא מגשמיות הלחם והבשר שהוא תופס מקום וממלא בני מעיו שהיו ריקנים בתחלה ובאמת לא כן הוא אלא עיקר השביעה היא מניצוצי הקדושה המגולגלי' ומלובשים ממינים הגשמיים לזה הורה לנו ית' במן שלא היה בו שום פסולת והי' נבלע באיברים כי היה כלו טוב רוחני ואעפ"כ היו שבעים אע"פ שמעיים שלהם לא נתמלא מן המן כמו מלחם ובשר כי מן מתיקות הרוחניית היו שבעים במו כן באוכלים לחם ובשר ג"כ עיקר שביעתם הוא מן הרוחניית שבלחם ובשר וזשה"כ ויענן וירעיבך ויאכילך את המן למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם שהוא גשמיות הלחם בלתי הרוחניית שבו כי אם על כל מילא פי ה' שהוא הרוחניי' יחי' האד' ולפי שבמן לא היה שום בירור ולא פעלו ע"י המן הבדלה בין טוב לרע להוציא ניצוצי, הקדושה מתוך הקליפ' שזהו עיקר נחת רוח של הנפש להוציא ממסגר אסי' לכן אמרו ונפשינו קצה בלחם הקלוקל לפי שבמן לא היה שייך הבדלת טוב מן הרע להיותו כלו טוב והנה ידוע כמו שיש נפש המרגשת באדם כמו כן יש נפש המרגשת בבהמה וכמו שהאדם מרגיש בחמשה חושים הרגשות הטובים והרעים כמו כן הבהמה. ג"כ מרגשת וא"כ לכאור' היא אכזריו' גדול' שנשחוט בעלי חיים כגון הבהמות והחיות והעופות כדי לאכול בשרם הלא יסורי' השחיטה היא מרגשת כמו האדם ממש שוה בשוה אך הענין הוא כי הבורא ית' עושה לבהמה טובה עצומה בזה לפי שכשאדם אוכל בשר הבעל חי מתעלה הניצוץ הקדוש שהי' בבעל חי ממדרגת בעל חי למדרגת מדבר בעל שכל כי כשבא ניצוץ הקדוש שבבהמה לתוך האדם מתעצם באדם ר"ל שנעשה עצם מעצמיו של האדם נמצא פ"י שחיטת האדם את הבעל חי קונה הניצוץ ההוא מדריג' חשוב מאיד כי מה שהי' בתחיל' עצם בהמיי נעשה אח"כ עצם אדם משכיל ואע"פ שהבהמ' אינ' מבינ' התועלת הגדול שהשיג אח"כ כשתתעצם באדם ותהי' עצם משכיל ובעת הזאת נחשב אצלה השחיטה יסורין גדולים עם כל זה חפץ ה' להטיב לה שלא מדעתה עתה לפי שכשתתעל' מעצם בהמיי לעצם אדם תשכיל ותשיג ותדע למפרע ששחיטתה טובה גדול' היתה לה ובכדומ' לזה ארז"ל גבי אדם זכין לאדם שלא בפניו ומהאי טעמא עם הארץ אסור לאכול בשר דעם הארץ אין בו כח לברר הניצוצות הבהמיים ולהעלותם למדרגת עצם משכיל ולכן אסורים לאכול בשר משום דאכזריות גדול' היא לשחוט הבהמ' כדי שיתענג לאכול בשר והנה כמו שהבהמה מתעל' ממדרג' בהמיית למדרגה חשובה משכלת ומשגת כמו כן כשאדם נהרג על קידוש השם מתעלית נשמתו בשכינה ומתעצר בה ונעשה עצם מעצמ' ממש כי נשמתו נתפסת לאור השכינ' ומשג' אז השגות קדושות ועמוקות וממילא משגת למפרע שיסורי הריגתו על קידוש השם העלוהו למעל' גדולה ועצומה שבתחל' היה לנשמתו השנה אנושיית ועתה יש לה השגה אלהיית והנה כערך המרחק בין המדת בהמיית לאנושיית כמו כן ערך המרחק בין מדרגה אנושיית למדרגה אלהיית כי אנחנו כבהמות נדמו בערך השכינה ובערך השגת מדרגת הבהמיים נחשבת השגתינו כהשגה אלהיית והנה ראוי ללמוד לנו מן הבהמה שהבורא צוה לשחטה כדי שתבא למעלה יקרה ונכבדת כמו כן לא נחוש אנחנו לצער יסורי הריגה על קידוש שמו ית' כיון שאנחנו יודעים שעי"ז נשיג השגה נפלאה שהיא השנה אלהיים