עמוד העבודה רכד

והוא כי האריז"ל כתב טעם בעץ החיים על בריאת העולמות בתחלת שער שני שהוא שער עגולים ויושר והוא כי הנה הש"י מוכרח שיהיה שלם בכל מדותיו אשר שם אחד מהם הוא שם הוי' ב"ה שמורה הי' הוה ויהי' דהיינו היה קידם הבריאה והוה בזמן הבריאה וקיים ויהיה אחר חורבן העולם ואם לא הי' בורא העולם לא הי' על מה לתלות הוייתו בעבר ועתיד והוה כי איך נאמר עליו הי' לפני מה הי' וכן יהי' ג"כ לא יצדק כי יקשה אחרי מה יהי' וכן זהו ג"כ מה שאנו אומרים ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד מורה ג"כ על בחי' ג' זמנים אלו כי מלך מורה על הוה ומלך על עבר וימלוך על עתיד ומה שמזכירים הוי' בכל אחד מהם כי המ' מספיק שם הוי' אחד לומר ה' מלך ומלך וימלוך הוא לרמז מ"ש הרמב"ן בפירושו לס"י כי שלשה הויות הם אותיות היה הוה ויהיה ממש בדקדוק לא פחות ולא יותר דוק ותשכח ולפיכך בעבור שמלך מלך וימלוך מורה על הי' הוה ויהיה לכן מזכירין אצלם ג' הויות הרומזים ג"כ לג' זמנים אלו. ואתה מבואר אדון עולם אשר מלך שהוא בבחי' העבר בטרם כל יציר נברא כי העבר אינו תולה אלא טרם הבריאה לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא כי זמן הוה הוא שייך בזמן הבריאה קיים ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא שהוא מורה על העתיד שאינו שייך אלא אחר כלות העולם ואח"כ מסדר אלו ג' זמנים בפירוש הוא היה והוא הוה והוא יהיה בתפארה

והוא אחד ואין שני להמשיל לו להחבירה יבואר בעזה"י על דרך אחר כי הנה רש"י כתב בפ' בראשית ויהי ערב ויהי בקר יום אחד לפי סדר לשון הפרשה הי' לו לכתוב יום ראשון אלא ללמדך שהקב"ה הי' יחיד בעולמו שלא נבראו המלאכים עד יום שני עכ"ל רש"ו בשם בראשית רבה והנה קשה לכאורה הלא אחד קאי על מלת יום המוזכר בקרא דכתיב יום אחד והיאך אנו למדין שהקב"ה הי' יחיד בעולמו הלא אחד לא קאי. על הקב"ה. ונראה ליישב עד"מ כל הימים אשר אדם חי על האדמה נחשבו כל ימי חייו כאלו הם ימיו מפני שהימים הללו מימי שני חייו הם עד"מ מי שהוא חי ביום א' בשבת הרי היום ההוא קרוי יומו של זה האדם ולא נקרא יומו של מי שמת בשבת הקודם ולא יומו של מי שיולד ביום ב' כי עדיין אינם בעולם וא"כ שפיר למדו מדכתיב יום אחד שפירושו יומו של אחד יחיד ומיוחד שהוא הבורא ית' שלא הי' אז שום נמצא בעולם זולת הבורא ית' לבדו שהמלאכים לא נבראו עד יום שני והנה זהו דרך דרש והרמב"ן כתב וע"ד הפשט לא יצדק לומר יום ראשון כיון שעדיין לא הי' יום שני בעולם ובערך מי יקרא ראשון שהוא מספר מצטרף שאם אין שני לא יתכן לקוראו ראשון אלא אחד אבל יום השני שייך לקראו שני בערך יום ראשין הקדום לו והנה העולה מזה שאין נכון לקרות להבורא ית' בשם ראשון שמורה ח"ו כי יש עוד אלוה זולתו אבל אחד יתכן לקרותו כי אחד הוא שייך לומר אע"פ שאין שני לו והנה ודאי בבחי' אלהותי ית' אסור לכנותו בשם ראשון שתהי' הכונה ח"ו שהוא אלהי הראשון ח"ו דמשמע שיש עוד אלהי שני ח"ו אבל בבחינת מציאותו יצדק לקראו בשם ראשון כי שם נמצא כולל הבורא ית' וכל הנמצאים אבל כל הנמצאים הם חדשים שכבר היה זמן ועת שלא היו הנמצאים בעולם אבל הוא ית' נמצא ואין עת אל מציאותו כי הוא נמצא קדמון הנה המבואר שאסור לכנות לבורא ית' בשם ראשון בבחי' אלהות אבל בבחי' המציאות יתכן לקראו ראשון שתהי' הכוונה שהוא נמצא ראשון לכל הנמצאים ולזה בכל מקום שמכנים לבורא ית' בשם ראשון בהכרח צריך להיותו שוברו בצדו כלומר שלא לטעות שהוא ראשון בבחי' אלהות כ"א בבחי' המציאות כמו שסדרו בתפלה אחר ק"ש קטנה אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלהים הכוונה שלא לטעות ח"ו כי הוא ראשון בבחי' אלהות ח"ו לזה אמר ומבלעדיך אין אלהים הכוונה שהוא נמצא ראשון וכן בנוסח עזרת נאמר אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע וכן במוסף ראש השנה בסדר המלכיות נאמר שם פסוק אחד כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים ולא תמצא בכל כתבי הקודש לקראו ית' בשם ראשון סתם כ"א תברא בצדו וזה"ש בנוסח אדון עולם והוא אחד ולא ראשון ח"ו כי אין שני להמשיל לו שיהיה נקרא ראשון אלא אחד

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע הנה מהראוי יאמר את החיים ואת המות ואת הטוב ואת הרע כל אחד עם הפכו ולא לתפוס בדרך כרוך ותני בסגנון הגמ' ויבואר עפ"י מה דאי' בגמ' גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מורא שמים דאלו ביגיע כפו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב ואלו בירא שמים כתיב אשרי איש ירא את ה' ואלו וטוב לך לא כתיב והקשה בעל תאוה לעינים ממ"נ אי מיירי שהנהנה מיגיע כפו הוא ג"כ ירא שמים והירא שמים אינו נהנה מיגיעו פשיטא שטובים השנים מן האחד ואי לאו הכי קשה למה והיה הנהנה מיגיע כפו גדול יותר מירא שמים. ועוד מקשין לאיז' צורך מביא דרשא דאשריך בעוה"ז וכו' הלא בפשיטות מוכח מדכתיב בנהנה מיגיעו תרי מילי אשריך וטוב לך ובירא שמים לא כתיב כ"א אשרי לחוד ואני הקשתי הלא בכל מקים שאמרו בגמ' זה גדול מזה לכאורה מאי נ"מ אי מצוה זו חשוב' יותר מזי או לא ובודאי צ"ל לענין אם יארע לאדם לעשות שתי מצות ואין לו שהות לעשות שתיהן איזה מהם תדחה מפני חבירת' כההוא דאמרו: בגמ' גדול הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה דילפינן מאברהם שהניח השכינה והכניס אורחים אב