עמוד העבודה ריא

בלולום בה תרי"ג בכח ולא בפועל אבל אין מאיר בה בפועל אלא בחי' הפרטי' המתיחסת לאותה מצוה שהנשמה ההוא נחצבת ממנה והנה כמו כן התרי"ג אברים של התורה הם בפועל ממש אבל התרי"ג אברים של נשמה פרטית אינם בפועל אלא בכח נעלם וכשהנשמה מתפשטת בתוך הגוף חושקת היא מאוד לאותה מצוה שנחצבת משם ואם יעשה אדם מצות אחרות אז ע"י כל מצוה ומצוה מאיר בנשמתו אור חדש בפועל ממש מה שבתחלה היה כלול ונטלם בה בכח הרי עתה יוצא אור המצוה ההיא מן הכח אל הפועל נמצא מה שהיתה הנשמה בתחיל' בסוד נקודה מתפשטת אח"כ ונעשית פרצוף שלם דוגמת טפת הזרע שמתחילה אינה אלא טיפה ואח"כ מתפשטת הטיפה ההיא ונבלה מן הטיפה ההיא פרצוף שלם והנה אם לא היתה הנשמה כלולה מתרי"ג בחינות בכח לא היה אפשר לאדם לקיים התרי"ג מצות אבל מאחר שהתרי"ג בחינו' כלולים בנשמה בכח יש כח לאדם להוציא אותם הבחי' מן הכח אל הפועל. והנה כל נשמה כלולה מטו"ר ומזה צמחה הבחירה באדם ואם ח"ו יטה עצמו לצד הרע יגבו' ח"ו כח הרע שבנשמתו וחלק הטוב שבנשמתו נחשך דכשזה קם זה נופל ואותו כח הרע שהי' כלולה בנשמתו רק בכח ולא בפועל עתה בעשותו מעשה רע בפועל ממש הרי עי"ז מוציא הרע שבנשמתו מן הכח אל הפועל ונסביר קצת ענין כח טו"ר שבנשמתו כי. הנה הנשמה נחצבת ממצוה פרטיות וכמו שכל מצוה כלולה מתרי"ג מצות בכח אבל לא בפועל ואין מאיר בה אלא בחי' אור המצוה ההיא הפרטיית עד"מ מצות תפילין כמו כן אותה הנשמה שנחצב' ממצו' תפילין הרוחניים העליונים כלולים בה כל התרי"ג בכח לבד ולא בפועל ואין מאיר בנשמה ההיא בפועל רק בחי' אור מצו' תפילין והנה הנשמה ההיא בהכרח כלולה מטו"ר כי אין נשמה שלא תהא כלולה מטו"ר הטוב שבנשמתו לעומ' רמ"ח מ"ע והרע שבנשמתו לעומת השס"ה ל"ת והנה בחי' הטוב הכולל רמ"ח מ"ע אינו כולל אלא בכח וכן הרע שבנשמתו שכולל שס"ה ל"ת ג"כ הוא בכת לבד ולא בפועל והכח ההוא מרגיש כל אדם בעצמו עד"מ בחשבו לקיים מ"ע דמזוזה מרגיש בעצמו כח הטוב הנעלם בנשמתו ממצות מזוזה וכמו שמצו' מזוזה אינה כלולה בנשמתו רק בכח נעלם כמו כן ג"כ המחשב' שחושב לעשות מזוזה אינה אלא בכח נעלם כי המחשבה לגבי מעשה נקרא כח ומעשה לגבי מחשבה נקרא פועל והנה ק דם המעשה אין שום אדם יכול לדעת מחשבתו אם הוא חושב לעשו' מזוזה וכן כשחושב במחשבתו לאכול חלב מרגיש האדם ההוא בעצמו כח הרע שבנשמתו אבל עדיין אינו רק בכח ולא בפועל ואח"כ כשמקיים מצות מזוזה במעשה בפועל ממש הרי עי"ז מוציא כח מצות מזוזה הכלולה בנשמתו מן הכח אל הפועל וכן באכלו חלב מוציא כח הרע שבנשמתו מן הכח אל הפועל עי"ז שעושה מעשה בפועל ממש והלה במה שהחיך שלו נהנה מאכילת חלב נמצא על חלק הנשמה שבתוך החיך נחקק' כתם העבירה ההיא בפועל ממש והקולמוס החוקק הכת' ההיא על הנשמה הוא החיך וההנאה שהחיך מרגיש הוא בחי' הדיו לכן במעשה הטוב צריך שיעשה באהב' ובחשק שיהי' לו הנאה גדולה מעשיית המצוה ההיא וכל שההנא' היא יותר גדולה גם האור שהי' כלול בנשמתו בכח מאיר עתה בפועל אור נפלא ע"י הנאת עשיית המצו' ההיא שההנאה והשמחה היא היא בעצם קצת מן האור שמאיר בנשמתו והאדם מרגיש קצת הארת הנשמה בפועל במה שמשמח בעת המצוה כי השמחה היא מין אור רוחני דממצוה ודאי חלק הטוב שבנשמה הוא הנהנ' ומהעבירה ודאי חלק הרע שבנשמה הוא הנהנה ומצא מין את מינו וניעור וכשחושב לעשו' עבירה ומתאפק בכח בחירתו ואינו עושה אותה העבירה הרי בזה מתיש כח הרע שבנשמתו מחמת חולת אהבה לפי שחלק הרע שבנשמתו הוא אשר חשק לעשות העביר' ההיא וליהנו' ממנה ועתה כשל נתמלא תאוותו נחלש מאוד מחמת חולת אהבה שיש לו והלה כתבנו לעיל כי לפי גודל הנאת עביר' כן הוא גודל הפגם לכן כתב הזוהר שעון המוציא זרע לבטל' היא חמור מאוד לפי שההנא' היא גדול' מאוד ובעל ראשי' חכמ' מפרש מ"ש בזוהר מי שמוציא זרע לבטל' נטלה לילית לההוא טפה ומפרש לאו הטפה ממש נוטלת דזה החוש מכחיש אלא נוטלת ההוא תיאבותא פירוש ההנאה נוטלת דמן ההנאה היא ניזונית ובעבור שעיקר הפגם היא ההנאה לכן כשיעשה תשובה צריך שיסגף את עצמו ועי"ז מענה ומתיש כח הקליפה שבנשמתו לפי שכל ענינה ליהנות מהנאות גופניות וצער הגוף הוא צער לקליפה ועי"ז מתיש אותה וכשיתחרט על עונותיו מחמת התבוננוהו שהקליפה הסיתה אותו ברמאות להרע לה להטיב לעצמו ינקום מן הקליפה נקמה עצומה להתייסר ביסורין שכל זה הוא כאב גדול לקליפה ואם יתחכם לעשות כל זה בדרך נקמה יקל מעליו לסגף את עצמו ובזה נבין ענין החשוב' שארז"ל באותו פרק באותה אשה ובאותו מקום כדי שיתאוה לבוא עלי' כבראשונה ויתאפק בכח גדול שלא לבא עלי' עי"ז משבר כח תאוות הקליפה מאוד מה שבתחלה הגביר כחה עתה מתיש כחה מאוד ומה גם בזו הנקמה יעשה נחת רוח לקדושה בהשכילו שהקדושה כיוונה לטובתו האמתיות וראוי לאהוב את הקדושה ג"כ בדרך גמול

י"ל מה שכתוב זה לעומת זה עשה אלהים לעומת הוא ענין התנגדות כי הקליפה היא הפך ענין הקדושה ממש כי הקליפה כשתרצה לשלוט בכחה היא נחלשת והולכת עד כי תכלה לגמרי כי הרע מכלה את עצמו כמ"ש בעל של"ה והרמ"ע בס' עשרה מאמרו' והקדושה אדרבה כל מה שתפעול בכחה מתחזק' ומתגברת מאוד מאוד וכן