עמוד העבודה קעד

ומעונה בצער ויסורין ואח"כ הוא בא לשלוה מועט' הרי השלוה ההיא נחשבת לטובה גדולה נגד היסורין שהיה לו בתחלה משא"כ מי שהיה בתחלה בלי יסורין ואח"כ בא לו איזה טובה אין הטובה ההיא נחשב' אצלו כ"כ ועד"ז פי' הר"מ אלשיך הפסוק אז ואמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחי' פי' אז יאמרו בגוים מה המגדיל ה' לעשות עם אלה היהודי' שהיו עד עתה בגלות ועינוי ומכאוב וצער ויסורין אם הגדיל ה' לעשות עמנו האומו' שהיינו עד עתה בגדולה ורוממות רב כמו שמגדיל לעשות לישראל היינו שמחים גם אנו מסני שהגדולה והרוממות שיהי' לישראל לעתיד לא ישוער גדלו וטובו באופן כי גדולת האומות עתה אינה חשובה לכלום נגד גדולת ישראל לעתיד וברוך האל המפליא לעשות עמנו בגלות המר כדי שאח"כ תהי' עלייתינו מבורא עמיקתא לאיגרא רמא ועפ"ז יובן משארז"ל צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה ורשעים תחלתן שלוה וסופן יסורים וכן ארז"ל אשרי המלך שמצליח בזקנותו וכן ארז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה והנה לכאורה יקשה מהו היתרון לצדיקים על הרשעים שלשניהם מקצת יסורי' ומקצת שלוה ומה בכך שהשלוה בתחלה או בסוף אבל הענין הוא כי ההפרש בין צדיקי' לרשעים הוא כרחוק מזרח ממערב כי הרשעים שתחלתן שלוה אח"כ כשבאין עליהם יסורין הם מרים מאוד בעיניהם מפני שתחלה הורגלו בשלוה ואלו לא היתה להם שלוה בתחלה לא היו היסורים נחשבים אצלם כ"כ רעים ומרים נמצא מאז שהתחילה שלוחן מאז מתחילין יסורים שלהם ורעתם מפני שע"י שלוה ההיא נכפל אצל' צער היסורין לבסוף וזהו אם תגביה כנשר אם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאום ה' פי' משם אורידך כלומר הירידה מתחלת מעת העלי' שע"י העליה תכפל צער הירידה ובצדיקי' הוא להיפוך שתחלתן יסורין וסופן שלוה נמצא מעת התחלת היסורין מתחלת השלוה כי ע"י היסורין תכפל שמחת השלוה לבסוף וזהו שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כי הרעה מעין הטובה היא כי מאז מתחל' הטובה ועפ"ז תבין היטיב מה שארז"ל על פסוק היו צרי' לראש כל המיצר לישראל נעשה ראש והנה יש טעם פשוט לזה בזוהר דמביא שם כשהיו ישראל במצרים הי' פרעה מולך על כל העולם וזהו לכבוד ישראל שלא יאמרו ישראל הם משועבדי' תחת אומה שפלה וע"כ כל המיצר לישראל נעשה ראש שלא יאמרו האומות שישראל הם משועבדים לשפלים אבל נראה עוד טעם נכון בדבר והמשל בזה למלך אחד גדול שמינה לשר אחד להיות שני למלך ואהב אותו מאוד מאוד וישם את כסאו מעל כל השרים אשר תחת ממשלתו ויהי היום ויקם הדיוט אחד בזוי ושפל מאוד מאוד הרוג את השני למלך אוהב הגדול של המלך ויוגד למלך לאמר כדברים האלה עשה ההדיוט הזה הבזוי והשפל ויצו המלך ויפקידהו להיות שר על עשר אנשים ואחריו כן שמהו לשר חמשים ואחרי כן שמהו לשר האלף ואחרי כן מנהו לשר על עשרת אלפים אנשים ואח"כ על מאה אלפי' וכל יום גדלהו והעלהו יותר למעלה וכל אנשי ממשלתו תמהי' על המלך הזה במחשבתם ושותקי' ולא דברו למלך דבר ויהי היום ויפקידהו להיות משנה למלך וירומם כסאו למעלה מן כל שרי ממשלתו ואח"כ צוה המלך ויאסרהו בנחשתי' וישם אותו בבור אופל ורפש וטיט וחשוך ויצו להמיתו במיתה משונה אכזריית ולייסרהו בכל מיני יסורין קשים ומרים ויקרא המלך לכל שרי ממשלתו ויאמר אליהם ידעתי כי תמהתם עלי על אשר גדלתיו ורוממתיו אחר המעשה הרעה הגדולה אשר עשה אבל אני עשיתי זאת בחכמה מפני שחרה אפי במאוד מאוד על הריגתו את אוהבי הנאמן אשר שמתי' למשנה לי וחשבתי איזה דרך אוכל לשלם לו כמעשהו וכפועל ידו וכי אני אוכל לעשות לו יותר ממיתה קשה ואכזריות כי יותר מזה אין ביכלתי לעשות לו ואם הייתי ממיתו תיכף לא הי' נתקררה דעתי בזה כי איך ישוער וישוה יסורים הדיוט בזוי ושפל ליסורי שר גדול הענוג והמפונק מאוד מאוד לכן הגדלתיהו למעלה למעלה עד יגיע למדרגת אוהבי נאמני להיות גם הוא משנה למלך כדי שיהא שקול צער יסוריו ומיתתו לצער יסורין ומיתה של משנה שלי הראשון ואז יתקרר דעתי וזהו ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו כי זה ההדיוט חשב מה שהמלך מגדלו ומרוממו הוא מרבוי אהבתו אותו אבל באמ' לא כן הוא אלא אדרבה מרוב שנאת המלך אותו ומרוב קצפו וכעסו גדלהו ורוממהו כן הדוגמא בבני ישראל כל המיצר לישראל נעשה ראש כי למה שבני ישראל בני מלכים הם בני ממ"ה הקב"ה אהוביו ומיודעיו ומי שמיצר אותם איזה יסורין לא יספיקו להענישם עד שינוכ' צער ישראל היקרים המסולאים בפז לכן נעשה ראש שיהי' גם הוא מלך ואח"כ משפילו עד לעפר ואז מנוכה צערם בצער המלך ההוא ונתקררה דעתם ומצאתי במ"ר במגילת אסתר שכך היה ענין המן ג"כ שגדל המלך אחשורוש את המן וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו ואח"כ צוה לתלותו על העץ וכל זה היה עצת ה' כי לב מלכים ושרים ביד ה' (חסר) ועפ"י ענין הנ"ל תוכל לפרש כמה פסוקי' וכמה אגדות אם תשים לבך עליהם להבין ולהשכיל כי כן דרך הנהגתו ית' בחכמה נפלאה והכל לטובתו של ישראל

ודומה לסגנון זה מה שארז"ל צדיקים אין להם מנוח' לעוה"ב פי' האריז"ל כי נשמות הצדיקים יעלו תמיד ממדרג' למדרגה והנה כשהוא עולה למדרגה עליונה אז מצרפין אותו כצרוף את הכסף בכור המבחן וממרקין אותו ואח"כ עולם למדרג' עליונ' ההו כי בלתי המירוק ההוא שהוא פסולת בערך המדרגה העליונה א לו לעלות