עמוד העבודה קעב

מסגולת הרוחניו' שהוא עצם חיוני והנה היא שהנשמה יש לה התייחסות עם הרוח שבד' היסודות שהוא האויר שהוא קל ומכריע את הכבד ומקילו לכן נקראים הרוחניים בשם רוחניים והנם במ"ם וסמ"ך שבלוחו' שהיו עומדין בנס הנה עיקר הנס הי' שלא היו נופלין אלו השני אותיות למטה לארץ אלא היו תולין באויר ובאמת כפי טבע הגשמיים באמת היה נס דהנה גוף השני אותיות הללו היו מגוף הלוחות שהם היו ספיר ובודאי היו יותר כבדים מן האויר ומ"מ לא נפלו לארץ מפני שהרוחניו' המלובש בהם היה מקיימן ומקילן יותר מן האויר לכן לא נפלו לארץ וע"י כן הכירו כי בודאי רוחניות שהוא השתלשלות מהאל ית"ש היה שורה שם וזהו שהכתוב אומר והלוחות מעשה אלהי' המה והמכתב מכתב אלהים הוא וכולם הכירו כי הוא מכתב אלהים ממה שהיו נקראים משני עבריהם בשוה

ונחזור לענינינו הראשון לבאר מציאות הרצון הפשוט שבאדם שהוא הוא בחי' הכתר שבע"ס דנשמה ומקודם נבאר בחי' חב"ד שבנשמת האדם הנה כבר הודענוך מציאות השכל הי"ולי שבאדם הוא בחי' חכמה שבע"ס דנשמה כמ"ש הראב"ד בתחלת פירושו לספר יצירה וכתב רמז לדבר חכמה בגי' גלם שהיא בגי' ע"ג ולכן היו"ד של הוי' רומזת לחכמה כי היו"ד היא ג"כ גלם כי היא דמות נקודה בלבד שממנה יכול להמשיך ולצייר כל אות שירצה והשכל היולי הוא ענין כוחני לבד לא פועל ממש שכל ציורים המושכלי' ישנם בו בכח כי כשיכין ויזמין שכלו הה"יולי יוכל להשכיל ולראות בעיני שכלו הה"יולי כמה דברים מושכלים וכאשר לא ירצה להזמין ולהכין שכלו להשכיל איזה ציור מושכל יהי' כסיל וימות בלא חכמה אע"פ שיהי' לו כח שכלי מה בכך מאחר שלא רצה להשתמש עמו כלל והנה לפעמי' כשירצה האדם להשכיל איזה דבר בתורה לשאול ולהשיב להקשות ולתרץ יתאמץ קידם כל להבין היטיב השמעתא אולי יקשה לו איזה קושיא אבל לא ידע עדיין באיזה מקום או באיזה דין יחתור בשכלו להקשות עליו ועדיין אין בידו שום השגה כלל כ"א החשק והזמנת שכלו ההי"ולי להבין ולהשכיל כשיקרה לו איזה קושיא ואח"כ יקרה לו שתתחיל לצמוח איזה קושיא בשכלו כי נראה לכאורה לפום ריהטא איזה סחירה וקושיא בשמעתא אבל לא ידע עדיין אם יש ממש בקושיא ההיא כי אפשר לפום ריהטא נראה לו שהיא קושיא ולכשיתיישב היטיב בדעתו יראה שטעה ולאו קושיא היא כלל והנה עתה נעתק קצת מן הכח ר"ל מן בחי' חכמה שהיא בחי' שכלו ההי"ולי שאינו אלא שכל בכח בלי שום ציור כלל הנה נעתק מן הכח אל הפועל קצת כי מתחיל להתבונן קצת איזה ציור שמתחיל להצטייר בשכלו אתה ציור שכלי והנה זאת הבחינה שהיא יותר מן הכח ומחו' מן הפועל ממש אלא פועל קצת הנה זאת הבחינה היא בחי' בינה שבע"ס דנשמה שאינה אלא התחלת התבוננ' והתחלת הציור ואח"כ יתיישב בדעתו לשקול היטיב במאזני שכלו אם יש ממשוה בציור ההוא ולכשיראה שיש בציור ממשות הרי אי יודע לו ידיעה ברורה והנה זאת הבחינה תקרא בשם. דעת שהוא דעת שלם וידיעה ברורה והנה במה שבארנו ימצא ג' בחינות בחי' א' היא הכח בחי' ב' היא הפועל קצת בחי' שלישית הוא פועל גמור והנה הכח מכונה בשם חכמה שהוא הגלם וההי'ולי והפועל קצת שהוא התחלת הציור נק' בשם בינה שמתחיל להתבונן ולצייר איזה דבר והפועל הגמור נק' בשם דעת. והנה ידוע שחכמה נק' אב ובינה נק אם והנה טפת האב הוא גולם היולי שלא ניכר בו כלל שום ציור ולד וכשבאה הטפה בבטן האם מתחלת הטפה להצטייר צורת ולד בהמשך ימי חדשי העבור והנה זהו הציור קצת שאנו רואים כריסה בין שיני' אבל עדיין אין ידוע אם הוא נפל או בן קיימא או שפיר מלא רוח אם זכר או נקבה אם שחור או לבן וכיוצא תואר איבריו אין ידוע עד שתלד אז יודע כל הדברים בבירור מה שהיה בתחלה בספק והנה ידוע ג"כ שספירת בינה היא מכונה בשם נקודת צרי דאיהו צייר ציורין והנה ידוע ג"כ כי או"א כחדא נפקין וכחדא שריין ולא אתפרשין לעלמין והנה השכל היולי שהוא ענין כחני ונעלם הוא בחי' טפת החכמה שהוא האב שאינה אלא גלם ואח"כ כשנעתק מן החכמה אל הפועל דק שהיא התחלת הציור ופועל קצת נק' אז בשם בינה ובשם צרי דאיהו צייר ציורין אבל עדיין לא נודע אם הוא נפל או בן קיימא רצוני לומר אם יש ממשות בציור ההיא אם לא לכן עדיין אינו ציור גמור עד שיתיישב היטב בדעתו וישקול במאזני שכלו אם יש ממש בציור ההוא או לא והשתהות הזמן בהתישבות דעתו נק' בשם עבור והריון ולכשיראה לו שציור שכלו חזק הוא ויש ממשות בקושי' שלו הרי בחי' ההיא נק' בשם לידה ושם הולד הוא הדעת כי נולד ונתחדש השג' וידיע' ברור' ושלימ' והנה חו"ב מתעוררין אצל האדם במחשבתו ביחד והנה הבינה נקראת בשם מחשבה כידוע ותיכף שמכין ומזמין שכלו וחושק להתבונן במחשבתו הרי אז היא מסירת הטפה מן החכמה אל הבינה ונמצא בלי מחשבת הבינה א"א שתשכון ותנוח החכמה. הנה התבאר היטיב איך שחו"ב כחדא נפקין ושריין והנה כמו שבציור מושכלות התורה נמצא ג' בחי' חב"ד כמו כן ימצא ג' בחי' חב"ד בענין בחירת מעש' המצות כי כשרוצה האדם לעשות הטוב בעיניו ית' ולא ידע איזה דבר הוא טוב לעשות ואיזה הוא רע מתחיל ג"כ לשקול במאזני שכלו להתבונן ולבחור ביניהם היותר טוב והנה לפעמים בתחלת משקלו במאזני שכלו יתראה לו פנים לכאן ולכאן כי בדבר אחד נראה לו מצד אחד טוב ומצד השני רע וכן בדבר השני שהוא הפכו ג"כ יתראה לו מצד אחד הוא טוב ומצד השני הוא רע ובכן הוא נבוך ומסתפק איזה דבר מאלו שני הפכיים יבחור ואיזה מהם יניח לכן