עמוד העבודה קע

וכרובים שארז"ל שבנס היו עומדין לפי שהשכינה שרתה שם לכן אע"פ שבאמת גשמיים היו והיו נראים לעין כאלו תופסים מקום כי הרי היו לו ג' רחקים אורך ורוחב וגובה כמ"ש אמתי' וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו ובית ק"ק היה כ' אמה רחבו עכ"ז כשהיו מידדין מן הארון לצד ימין היה י' אמות וכן לצד שמאל היה ג"כ י' אמות הרי שהארון לא היה תופס מקום כלל מן בית קדשי קדשים והיינו לפי שנשאר בו רושם מן הרוחניות שהיתה השכינה שרתה שם וידוע הוא כי הרחניות אינו תופס מקום וכן מצינו בלוחות שהיו מן ספיר כידוע והיו האותיות נקראים בשני עבריהם בשוה מזה ומזה הם כתובים וכמו שארז"ל מ"ם סתומה וסמך שבלוחות בנס היו עומדין לפי שלא הי' להם על מה לסמוך והיו עומדין באויר ולא נפלו מן האויר לארץ מפני שהרוחניות שהיה שורה על האותיות ההם היו סובלן ומעמידן באויר דוגמת הנשמה שבאדם הסובלת את הגוף ונושא ומקיימו ומעמידו על רגליו שלא יפול לארץ וכשהנשמה מסתלקת מן הגוף נעשה הגוף כבד ושוב אינו יכול לעמוד על רגליו ואם ירצו להרים גוף מת ולהעמידו על רגליו בהכרח הוא נופל לארץ אם לא כשיחזקוהו בני אדם חיים וכן הוא בענין הלוחות בשעת מעשה העגל כשבא משה למטה במקום טומאת העגל נסתלק רוחנית הקדושה מן האותיות כי הקדושה א"א להיו' במקום טומאה ולכן חזרו להיות כבדים כגוף מת ולא היה יכול משה לסובלן לגודל משאוי שלהן לכן נפלו מידו ושיבר אותן וזה היה קצת מעין דוגמת שבירת הכלים שלא יכולין הכלים לסבת חלישות כחן לסבול האור כשהגיעו למקום טומאה לכן נשברו והאורות שהיו בתחלה שורים על האותיות נסתלקו למעלה אבל עכ"ז היה נשאר בהכרח איזה קצת חיות ורוחניות מעט אף בשברי לוחות כידוע בכל מקו' שהקדושה שורה אף כשמגיע עת שתסתלק הקדושה משם בהכרח צריך להיות נשאר שם איזה רשימו מן הרוחניות הראשון שחנה שם לכן להיות שנשאר בהם קצת קדושה לכן גם השברי לוחות היו מונחים בארון עם הלוחות כמשאמרז"ל הזהרו בזקן ששכח תלמודו כי אע"פ ששכח ונסתלקה ממנו קדושת השגתו בתורה עכ"ז צריך להיות בו רושם מן הקדושה לכן צריכין לנהוג בו כבוד כי הוא דוגמת צורת פני המלך המצוייר על גושפנקא שלו אע"פ שאין זה פני המלך ממש אלא דוגמא שלו ולא עוד אלא אף כשחותמין איזה אגרת בחותם ההוא על שעוה שעל גבי אגרת שזהו העתקה שנית א' מפני המלך ממש על החותם והעתקה שנית מן החותם על השעוה עכ"ז מי שלא ישמע לדברי האגרת הזאת הטבוע בטבעת המלך הרי הוא נחשב למורד במלכות אע"פ שאין זה רק רשימו מן רשימו והנה ארז"ל נובלת חכמה של מעלה תורה נובלות תורה של מעלה השכינה ופירוש האריז"ל בסוף פרק ראשון משער הכללים וז"ל שם אור שנפל ונבל מהחכמה העליונה שהיא אבא ממנו נעשה התירה שהיא ז"א ומה שנפל ונבל מהבינה שהיא אימא נעשית שכינה שהיא נוק' והנה בשעת מתן תורה היה שם ג"כ שני בחי' הללו בחי' תורה שבכתב כמ"ש והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות וגם בחי' תור:

שבע"פ כמ"ש וכל העם רואים את הקולות (גם יש ליישב עפ"י פשוטו מ"ש רואים ולא שומעין הוא מפני שהרוחני אינו מושג לחוש כ"א לשכל אבל עפ"י הקדמת החוש כידוע כי הבורא ית' אינו מושג מצד מהותו אלא מצד פעולותיו והנה ע"י שמיע' הקולו' והלפידים ושמיעת קול השופר היכיחו וראו בעין שכלם נפלאותיו ית' שהם הם עצמותו ויהי' פי' את הקולו' כמו עם הקילו' ר"ל ע"י הקולו' היו רואים בעין השכל את כבודו ית"ש) והנה אפשר משארז"ל נובלות חכמה של מעלה תורה הוא בחי' הרשימן של חכמה הנשאר בשברי כלים וכן מרשימן של הבינה נעשית תורה שבע"פ ולכן ע"י למוד תורה שבכתב ושבע"פ אנו מעלים את הנובלו' הללו מן השברי כלים והנה כמו שקרה שבירה ובטול בשרשים העליונים הרוחניים כמו כן קרה בענפיהם שהם הלוחות שנשתברו גם הם וקרה גם להם מיתה ובטול כי האורות שהיו שורים על האותיות של הלוחות נסתלקו למעלה ולא נשאר בשברי לוחות רק הרשימו שלהם וכמו שקרה ללוחות המושפעים לנו כמו כן קרה לנו בני אדם המקבלים כי בתחלה במעמד הר סיני פסקה זוהמתינו מאתנו ונעשינו בני חורין ממלאך המות כי נזדכך הכלי שלנו שהוא הגוף שהיינו יכולים לקבל חיות חזק ומובחר ע"י קבלת התורה שהיא עצם החיות כמ"ש כי היא חייך ונאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ונאמר והחכמה תחי' בעליה כי אין לנו חיות כמו חיות השכל והשגה שהוא הוא החיות העצמי וע"י החיות הלזה היינו יכולים להתקיים עם גופינו לעד ולנצח וכאשר חטאנו בעגל ונשתברו הלוחות לחלישות כחן שלא יכלו לקבל האור הגדול ההוא נשתברנו גם אנחנו וחזרה זוהמתינו למקומה ונתעכר חומרינו עד שלא יכולנו לקבל אור חיות העצום לשנוכל להתקיים לעד עם חומרינו ונפלנו גם אנחנו ונשתבר כלינו ואור החיות הגדול נסתלק מעלינו למעלה ונשתעבדנו למות לשתכלה זוהמתינו בעפר ויזדכך חומרינו ונקים בתחיית המתים בגוף זך מאוד ואז נהיה מוכנים לקבל האור הגדול ההוא ונמצא מיתה שלנו הוא מקלקל ע"מ לתקן והיא טובה לנו כמשארז"ל והנה טוב מאוד זה המות והנה כדמות תיקון הכלים אחר השבירה נתקנו הלוחות שניות וגם אנחנו נתתקן לעתיד לבא בכלים וגופים חדשים ונהי' אז בני חורין ממלאך המות כמו קודם חטא העגל כמ"ש רז"ל באבות שאין לך בן חורין אלא מי שפוסק בתלמוד תורה שנאמר חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות כי מי שעוסק בתלמוד תורה כלומר ע"י מה שלומד תורה הוא עוסק במצות