עמוד העבודה קסט

לו ונמשך מצד השכל כי הנה ידיע שכל אדם רוצה בטוב ומואס ברע והנה ע"י מה יתאמת לו איזה דבר הוא טוב ואיזה רע הוי אומר ע"י השכל כי כשיש קול הדברים במאזני שכלו יבחין בשכלו איזה דבר הוא טוב ואיזה רע וממילא נתבאר שרצון הבחיריי הלזה הוא מאוחר לשכל והשכל קודם לו כוי מבלי שכל למה יבחר בזה יותר מבזולתו מאחר שלא השכיל עדיין איזה מהם הוא טוב לא יבחר בזה מבזולת והנה במקום אחר מבואר אצלינו בעזה"י שבכל השגה יש ג' מיני השגות אחד בחי' ההשגה עצומה והשנית בחי' מתיקותה ועומקה של השגה ההיא והשלישי בחי' אמתותי' שיודע היטיב איך שהשגה הזאת היא אמיתית וברורה ואין בה שום ספק והנה כל ההשגה מאלו השלשה נובעת משביל אחר והשגת אמיתותה היא יותר עמוקה וחזקה מההשגה עצמה ומהשגת עומקה ומתיקותה והנה ג"כ מבואר אצלינו במקום אחר מה הם בחי' חכמה בינה דעת שבע"ס של הנשמה בענין כל השגה מהשגת התורה והחכמה שאינם נוגעים למעשה והנה גם בדברים הנוגעים למעשה ג"כ יצדקו אלו ג' בחי' כי הנה הקב"ה קבע אצל כל אדם כח השכל אבל השכל ההוא הוא בחי' הי"ולי שמופשט מכל ציור שכלי בפועל ממש אבל הציורים השכליים הם בו כח כי כשמכין ומזמין שכלו להבין ולהשכיל דברי' מושכלים יבין וישכיל היטיב כי כמו שאור העיני' הוא כלי לראו' בו דברי' הגשמיי' כמ"כ השכל ההיולי הוא כלי לראות בו דברים המושכלים והנה כששכל ההיילוי משכיל בפועל איזה ציור מושכל הנה נחקק הציור המושכל על השכל ההי"ולי כדמות האותיות על הנייר אמנם עכ"ז הפרש גדול ביניהם ר"ל בין בחי' האותיות הנרשמים על הנייר ובין ציורי המושכלת בפועל הנרשמים בשכל היולי כי להאותיות הנרשמות על הנייר צריך בהכרח כמה כלים אחד בחי' הנייר ב' בחי' ציורי האותיות המצוורים במחשבה והנרשמים על כח המדמה צריכים בהכרח להיות קודם לרשימתם וציורם בפועל ממש על הנייר כי אם לא יצייר במחשבתו ציורי האותיות לא יוכל להרשים אותם על הנייר בחי' ג' בחי' הדיו שעל ידו יהיו נרשמים בפועל וניכרים היטיב על הנייר בחי' ד' הכלי של הדיו כי הדיו א"א שיניח באויר להיותו גשם כבד יותר מן האויר בחי' ה' בחי' המקום של הדיו כי אם היה מצוייר שיוכל לשכון באויר עכ"ז צריך לתפוס מקום כי הדין להיותו גשם בהכרח יש בו שלשה רחקים אורך ורוחב וגובה וכפי שיעור אורך ורוחב וגובה של הדיו כ"כ צריך לתפוס מקום מן האויר בחי' וא"ו בחי' הקולמוס עצמו עם בחי' המקום של הקולמוס בחי' ז' בחי' היד האוחזת הקולמוס בחי' ח' היא העין של האדם כי בחשך א"א לכתוב בחי' ט' היא בחי' אור השמש או אור הנר בלילה שהעין מקבל ממנו האור כידוע לחכמי המחקר כמו שמביא האלשיך בס' חבצל' השרון בס' דניאל בפסוק ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא ע"ש. והנה גבי כתיבה רוחניות דהיינו חקיקת הציורים המושכלים אל השכל היולי אין שם כ"א שני בחינות בחי' השכל היולי ובחי' ציור המושכל הנחקק על גבו ואף גם זאת קודם שמשכיל האדם בשכלו ההיולי את ציור המושכל הנה הם בהכרח ב' בחי' אבל לאחר שהשכיל את הציור המושכל אז הם שניהם בחי' אחת ממש כי הציור המושכל מתאחד ומתייחד בתוך השכל היו"לי לא כמו ציורי האותיות על הנייר שהנייר וציורי האותיות שבדיו הם בהכרח שני דברים הנייר והדיו ועוד יש בחי' אחרת בציורי האותיות על הנייר כי האותיות הם שטוחים על פני שטח הנייר ומצד השני של הנייר אין ניכר רשומי האותיות מפני שגוף הנייר הוא עב ועכור וחשוך ומבדיל בפני ציורי האותיות שמעבר השני ולכן אין ניכר הציור כ"א מצד אחד ואפילו אם יצויירו אותיות על גשם זך ובהיר מ"מ לא יוכלו להקראות היטיב בעבר השני כי בעבר השני מתהפך כל אות דרך משל מ"ם פתוחה שבכתב אשורית כזה מ היא מורכבת מאו' כ ומאותו ו והנה הכ"ף היא לימין הכותב והא"ו היא לשמאל הכותב והנה בצד האחור מתראה הוא"ו לימין והכף לשמאל משא"כ בציור המושכל הנחקק על השכל היולי שהוא בחי' נייר רוחני שלא שייך בו בחי' ימין ושמאל ולא פנים ואחור ולא מעלה ומטה מפלש חקיקת ציור המושכל על השכל היולי מעבר לעבר כאלו נאמר שחקיקת ורשימת ציור המושכל ניכר מכל הצדדים שבשכל היולי בשוה לפי שבאמת אין שייך בו צדדים כלל והנה השכל היולי והציור המושכל לאחר שהושכל והושג אצלו באמת הם מתאחדים ומתייחדים ונעשים עצם אחד והנה ידוע השביעה של אדם ממאכלי' אינה בסבת מלוי הכרס אלא מן הרוחניות המלובש בתוך המאכל שהוא הטעם וריח הטוב שבמאכל שאינו תופס מקום והגשמיות שבמאכל שהוא תופס מקום באמת מוציא לחוץ לאחר שנתברר הטוב הרוחני ממנו והנה המן שהיה מתולדות אור העליון שנתגשם כמ"ש הרמב"ן בפירוש על התורה והאריז"ל והנה אע"פ שנתגשם והיה מושג בחוש הראיה והמשוש והטעם והיה תופס מקום עכ"ז נשאר בו רושם רוחני וניכר היה לעין כל רושם הרוחני במה שהיה נבלע באיברים סמו כל רוחניות שבמאכלים ולא נתהוה ממנו שום פסולת שיצא לחוץ כי היה כולו רוחני ואף שנתגשם לפי שעה והיה תופס מקום לאחר שבא במעיים חזר לרוחניותו הראשון ולא היה תופס מקום והיה נבלע באיברים ומהאי טעמא היה בו ג"כ סגולה נפלאה שכל מה שהיו רוצים לטעום בו היו טועמין מפני שכל ענין רוחני הוא כדמות היולי המוכן להתהוות ממנו כל הדברי' הטובים שבעולם דהיינו הטעמים וריחות הטובים והמראות הנפלאות והמן היה ג"כ נחמד למראה מאוד כמ"ש ועינו כעין הבדולח וכן מצינו גבי ארון