עמוד העבודה טז

לפי איכותם נשפוט על הרכבותיהם איך היא ובצומח זה הכח של ההמזגה אינה בכלל צורה אבל הצורה היא כח הצמיחה. ובבע"ח כח הצמיחה היא בכלל חומר הבעל חי וצורתו היא כח ההרגש והתנועה הרצונית ממקום למקום (חומר וצורה הם גוף ונשמה חומר גוף וצורה נשמה) והנה כמו שבדצח"מ חומרם שוה ואין הבדל ביניהם רק בענין צורתם כמו כן בד' יסודות עצמם חומרם שוה ומה שהם נראים עצמיים מתחלפים שזה אש וזה מים כל זה הוא מצד צורתם אבל חומרם שוה שחומר האש שוה לחומר האויר ולחומר המים ולחומר העפר. והנה אע"פ שדצח"מ שוים בענין הד' יסודות מ"מ שונים זה מזה בענין ההרכבה שהרכבת הדומם הוא מיעוט אויר ורוב עפר והרכבת הצומח הוא להיפוך שאם הי' הרכבת הצומח שוה להרכבת הדומם לא הי' בו אפשרות לקבל הצורה ההיא שהיא כח הצמיחה כי הבורא ית' קבע כל צורה בחומר המתייחס לו והראוי לו לפי ענין הצורה ההיא משא"כ חומר של יסוד אש דומה ממש לחומר יסוד המים שבשניהם החומר הוא חומר היולי ואע"פ שצורת האש והמים הפכיים הם בתכלית ההיפוך שצורת האש הוא חם ויבש וקל וצורת המים הוא קר ולח וכבד אעפ"כ יכולים לחול על חומר אחד ושוה שהוא חומר היולי המשולל מכל צורה ולכן יכול לקבל כל צירה שתהי' והנה בצורת הד' יסודות אין שייך לומר שצורתם מתייחס לחומרם שצורתם משונה אע"פ שחומרם שוה וכבר אמרו הפילוסופים שהחומר היולי אינו נמצא בפועל בלי צורה אבל ממוצע הוא בין מה שבכח ובין מה שבפועל כי לא ימצא לעולם חומר בלי צורה כלל. הנה מכאן תבין ענין עצם מהו. ועתה אבאר לך ענין מקרה מהו. ואומר כי המקרה הוא נשוא על העצם והעצם נושא ואת המקרה כמו חכמה או גבורה או שחרות ולבנונית זהו ענין מקרה. והנה עצם הוא מה ששוה בכל המין ההוא. דרך משל הד' יסודות שבצומח עם כח הצמיחה שוה בכל מין הצומח משא"כ שחרות ולבנונית או שאר מיני מראות אינם שוים בכל המין ההוא כי יש צומח שחור ויש לבן ויש ירוק או אדום גם העצם הוא ענין מתמיד כל ימי מציאות העצם ההוא עד העדרו משא"כ מקרה מעותד להשתנות ולהתחלף ממקרה זה למקרה אחר הפכו כגון בתחלה יהי' לבן ואח"כ שחור או אדום או לבן

יג דמיון ערך ויחס ענין אחד הם כמו שתאמר כערך האחת אל הארבעה כן יחס וערך הארבעה אל שש עשרה שכמו שהאחד הוא רובע מארבעה כן ארבעה הוא רובע משש עשרה וכן בענין צורת הצומח וצורת החי נאמר ג"כ כערך ויחם צורת הצמיחה אל חומרו כן ערך ויחס צורת החי אל חומרו והנה כששני מינים הם תחת סוג אחד שייך ביניהם ערך ויחם אבל כשאינם תחת סוג אחד אין ביניהם ערך ויחס כי לא יצדק לומר כערך החמימות אל המתוקות כן ערך הקול אל המראה כי אין סוג אחד יכלול אותם אבל אחד וארבעה ושש עשרה מענין אחד הם שהוא ענין המספר ולכך יתכן לומר כערך הא' אל הד' כן ערך הד' אל הט"ז. והנה כל שיש יחם ביניהם יש דמיון ביניהם כי יצדק לומר ג"כ כדמיון הא' אל הד' כן דמיון הד' אל הוי"ו

יד שני הפכים בנושא אחד הענין הוא שהעצם נושא עליו את המקריים המשל בזה כשיחול מקרה החכמה על עצם אדם נקרא חכם והנה האדם נושא עליו את החכמה כי אפשר להיות עצם אדם מבלי חכמה משא"כ חכמה א"א להמציא לבדה בלתי שתחול על האדם והנה האדם נקרא נושא והחכמה נקרא נשוא והנה שני נשואים הפכיים א"א כמו חכמה וסכלות א"א להיות באדם אחד בזמן אחד

ויכוח השואל והמשיב

א אמר השואל ראיתי בספרי מקובלים הרבה גודל העונש העצום והמר על מי שמונע את עצמו מללמוד חכמת הקבלה ועוצם השכר והעונג בעוה"ב למי שלומד חכמת הקבלה. והנה המאמרים ההם העירו רעיוני. והלהיבו עשתנותי. וזרזו ואמצו מחשבותי לשקוד על דלתות החכמה ההיא ולהתאבק בעפר רגלי לומדיה וחכמיה. לשמוע מפיהם נופת צוף דבש אמריהם הנעימים והמתוקים. וכאשר התחלתי ללמוד אצלם הסודות ההם ראיתים כי נפלאים ונשגבים ממני להבינם על בוריים ועל מתכונתם כי נתעוררו לי ספיקות רבות וחקירות עצומות רבות מאוד. עד אשר הקרה השם לפני ספר יקר ונכבד מאוד הכי נקרא בשם ס' שומר אמונים ושמו נאה לו כי הוא שומר הרבה עיקרי אמונה. במה שמפשיט גשמות מרוחניים העליונים במקומות רבים מספרו שומר אמונים ומציל הרבה בני אדם מכמה טעיות ושבושים וכפירות רחמנא ליצלן. אשר בעונות הרבים יצאו אנשים בני בליעל מקרב תורת ה' התמימה והנקיה. וידיחו הם ימח שמם וזכרם אנשים אחרים מאמונת ישראל. אשר כפירתם צמח משורש פורה ראש ולענה. והשורש הרע ההוא הוא שהם מגשימים בדעתם המזוהמת את הרוחניים העליונים. והנה ספר שומר אמונים הנ"ל הרוה צמאוני קצת ונתקררה דעתי ע"י הספר הנחמד הלז. אך עדיין לא יצא ידי חובתו. שמהראוי היה לעומק דעתו ורוחב שכלו להעמיק שאלות רבות ולהשיב עליהם. כי במקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר והנה ראיתי ספר נפלא אשר מתאמץ מאוד בהפשטת הגשמות מן הרוחניים העליונים וחילק את החיבור שלו לב' חלקים. החלק הראשון מכונה בשם בית אלהים והחלק השני מכונה בשם שער השמים ובעל המחבר ספר בית אלהים ושער השמים הוא תלמיד