עמוד העבודה קמב

מקום לשרות עליו ומצא מין את מינו וניעור אבל במקום שיש עצבות אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה שהוא ענין הקדושה הנאמר בכל מקום בבני אדם אינו אלא השמחה והשעשוע רוחניית בעבודת אלוה והיא ענין דבקות והתלהבות כמבואר אצלי באריכות במקום אחר ומי שיש לו דבקות והתלהבות נמרץ באותה שעה הוא נק' קדוש כי ענין הקדושה גובר' בו אז וכן כל עבודה מאהבה גדולה היא ענין קדושה ומעורר השעשוע והחדוה בקדושה עליונה כי מצא מין את מינו וניעור ונלע"ד בכל מקום שהזהירה התורה על ענין הקדושה כמו שתמצא בכתוב קדושים תהיו והתקדשתם והייתם קדושים וכיוצא בזה הכוונה הוא על שמחה של מצוה והדבקות והתלהבו' ומה שפירשו המפרשים כמו הרמב"ן וגם בתלמוד הוזכר זה קדש עצמך במותר לך ג"כ הוא כמו שאמרנו כי מי שהוא דבוק בהשי"ת ומתלהב לבו לעבודתו אזי כל תאות העול' כאין נגדו ואינו חושב איתו לכלום וממילא פירש עצמו אפי' מן המותר לו וזכור היטיב ענין הקדושה ולכן מי שנהרג על קדוש השם הוא נק' קדוש בעבור שבודאי אוהב השי"ת במאוד מאוד וכל היסורין אינם נחשבים לו למאומה נגד אהבתו לבורא העולה מכל זה ששלימו' השמחה הוא בסטרא דקדוש' בעצם ולכן מי שנתוסף לו נשמה יתירה בשבת היא שמח במאוד מאוד שמחה רוחניי' כמו ענין דביקות והתלהבו' לא שמחה גשמיי' שאדם שמח בתענוגי המאכלים שמנים ומתוקים ויינות טובים או בעונג המשגל ונלע"ד הטעם בדרך פשט שהזהירה התורה מהרבות התענוגים הגופניים בחול רק בשב' כמו האכילה והשתי' והתשמיש שמפני שאם ירבה בתענוגים בח"ל ימשוך כל כוונתו אחרי ההנאה גופניי' בהם משא"כ בשב' שאז ניתוספה לו נשמה יתירה וגובר אז השמחה רוחניים והדבקו' והתלהבו' ואז אפילו כשיאכל וישתה דברים טובים לא ימשך אחר ההנא' הגופניי' אלא לקיים מצות בוראו לכבד את השב' וכן בענין העונה לא יתכוון להנאה הגופניי' כ"א לקיים מצות עונה ויהיה א"כ כל כוונתו לשם שמים ואפילו אם ירגיש הנאה גופניים יערב וירכיב ההנאה ההיא והשמחה ההיא בשמחה רוחני' שיש שיש לו ויתהפך ההנאה גופניי' ההיא לרוחניים או אפשר תתבטל ההנאה גופניי' המועט' בתוך השמחה רוחניי' הגאולה באהבה רבה אשר מים רבים לא יוכלו לכבות אותה ואז אפשר איש כזה לא ירגיש ההנאה גופניי כלל מפני שהיא בטלה במיעוטה ואע"פ שהטבע עושה פעולתה שירגיש הנאה גופניים ע"י משגל מ"מ תגבורת הקדושה והשמחה רוחניי' והאהבה וההנאה רוחני' הגדילה שיש לו מכבה הרגש' ההנאת גופניי' כי ענינים הפכיים המה כשכחות הרוחניי' מהגברות אז הכחות הגופנית מתחלשות וכשכחות הגופניות מתגברות אז הכחות הרוחניות נדלדלת ולעול' אין לאלו השתי כחות תקומה ביחד וזה כענין לא נתמלאה צור שהוא סטרא דקליפה אשר מכחה באים התאוות הגופניות אלא מחורבנה של ירושלים שהוא סטרא דקדוש' אשר כל עצמה הוא ענין שמחה ורחניי' וכשזה קם זה נופל לכן תמצא בנביאים כשהתבודרו והכינו את עצמם שתחול הנבואה עליה' ע"י מחשבות קדושות והתלהבות מופלג אז לא היה לגוף שום תקומה בעולם כי אז נתחלשו הכחות הגופניות שלו עד כי עצר כחו מלעמוד על רגליו והיה אז רוח הנבואה שורה עליו והשיג כן מה שהשיג והדבר הוכרח להיות כן בלאו הכי כי אלולי שנתפשטה הנשמה מתוך הגוף ונשאר הגוף כמת ממש כי נתבטל כל חושיו לא היה יכול להשיג ההשגה העצומה ההיא בהתלבש הנשמה בגוף כי הגוף היה לו כמסך מבדיל בפני ההשגה ועפ"ז נתתי טעם לשבח במקום אחר למה החלום אחד מששים בנבואה לפי שהשינה אחד בששים ממיתה ויחס אחד להם וענין אחד המה נוגעים זה בזה כאשר בארתי במקום אחר וז"ש כז"ל האדם צריך שיקדש את עצמו בשעת תשמיש ר"ל שיתעורר אהבתו לבוראו אהבה עצומה ונפלאה יותר ויותר מאהבת נשים כמאמר דוד ליהונתן כאשר בארתי במקום אחר ענין נאה במאמר דוד ליהונתן וכיון שיהיה לו התלהבות נמרץ מאוד בודאי תגמור שלא ימשך כוונתו אחר הנאה גופניות כ"א כל כוונתו תהיה לקיים מצות בוראו בשמחה רוחניית ולא ירגיש הנאה גופניית כלל אפילו אם ירגיש הנאה גופניית לא תהי' ההנאה גופניית מסטרא דקליפ' כ"א מסטרא דקדושה כי ירכיב השמחה גופניית ההיא בשמחה רוחניות ובזה הוא עושה מיצה"ר יצ"ט כי את הרע עצמו מהפך לטוב שהרע בעצמו נתהפך ונעשה עצם טוב וזהו כעין משארז"ל באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך פרו ג"כ לענ"ד כוונת רז"ל באמרם על ת"ח שלא יהיו מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים שמפשיטות המאמר משמע שהכוונה הוא על העדר רבוי תשמיש כמו התרנגולי' ולדידי ניחא לי שכוונו ג"כ שלא יכוונו בעונתם ענין עונג הנא' גופניית כמו התרנגולים אלא שמחה והנאה רוחניית. והנה קודם חטא אדה"ר שהיה במעלה עליונה מאוד ובקדושה גדולה ובשמחה רוחניית והחלהבות גדול לא היה מרגיש שום הנא' גופניית כנ"ל ואז לא היה בענין זה שום בושת והיתה מצוה זאת אצלו כמו שאר מצות לן מצות תפילין כן היתה מצות פריה ורביה והיה רשאי לבא על אשתו לעין כל ולא יבוש מהם כי מאיזה צד יהי' בושה באבר הזה יותר מאבר היד להניח תפילין כיון שאין בו שום הנא' גופניית כמו הנחת תפילין כ"א שמחה רוחניית שמחה של מצוה אבל לאחר אכילת אדה"ר מעץ הדעת טו"ר הטיל הנחש זוהמא בחוה וזהו ענין הטלת זוהמא שהקדושה נתמעטה מהם ובטלה גודל השמחה הרוחניית וההתלהבות הנמרץ וממילא לעומת זה נתגברה