עמוד העבודה קמא

לא ישכח ההמצאה ההיא אז יהיה האותיות והתיבות שעל ידיהם מוסבר איכות ההמצאה ההיא ואיכות עומקה ומתיקותה יהיו האותיות תופסים מקום הנייר אבל כשהמצאה ההיא מצויירת בשכלו אינה תופסת שום מקום והראי' כי לפעמים תמצא חכם גדול ובקי וזכרן נחקוק בזכרונו יותר ממ"ש במאה ספרים או יותר ואע"פ שהמוחין שלו הם קטנים יותר בכמות מכמות ספר אחד הרי שהחכמ' אינה תופסת מקום והנה כמו שהניצוץ ההוא הנאצל משכל הכללי איני תופס מקום כי השכל הכללי שהיא הלשמה אינו תופס שום מקום וכמו שמציאות הנשמה יודע מפעולותי' הגופניים שפועלת ע"י איברי הגוף כמו כן מהות הנשמה יודע מפעולתו' הרוחניים והשכליים המתהווים מכחות הנשמה עצמה בלי הצטרפות כחות הגוף לה כי אדרבה כחות הגוף מזיקים לה כי הפכיים המה וכשזה קם זה נופל והנה יודע מהות הנשמה מפעולותי' השכליים שהם המצאו' שממצי' בשכלו וכמו שהמצא' היא רוחניי' ואינ' תוספ מקום כ"כ הנשמ' היא עצם שכלי ואינ' תופס' מקום ונשפוט בשכלנו ממהו' התולדה שהיא הניצוץ על מהות האב שהוא הנשמה שממש מהות הניצוץ ומהות הנשמה מהות אחד הוא אלא שהניצוץ הוא עלין אחד פרטי והנשמה היא עצם שכלי כללי הכוללת כמה וכמה ניצוצות והנה יש בכח הנשמה להמציא ניצוצו' חדשות נוספות על מספר בחי' הנצוצות אשר בה בעצמותה כאשר באה בעולם הזה להתפשט בגוף ועכ"ז לא יחסר בחי' תחלת עצמותה לשנאמר כאשר האדם ממציא איזה המצאה שכלית מחודשת שהמצאה ההיא היא ממש חלק וניצוץ מנשמתו שנתאצלה ההמצאה ההיא מנשמתו ועחה לאחר שהמציא ההמצאה יהיה נחסר בחי' ניצוץ אחד מנשמתו ממש לא כן הוא כי אפי' אם ימציא האדם האום המצאות שכליות לאלפים ולרבבות לא יחסר בעבור זה מספר ניצוצי הנשמה שהיה בה בתח' התפשטותה בגוף והענין הוא ממש כמו בעניני אצילית הרוחניים העלות ועלולים העליונים שכאשר שהעילה מאצלת את עלולה ממנה לא יחסר משום זה בחי' העילה כלל ועיקר אלא הוא ממש כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום וזהו כעין מה שאמרו הקדמוני' בהדריכ' אותנו שלא נהי' בשכלינו עקר שאינו מוליד רק שנחדש בשכלינו פלפולים והמצאות חדשות אשר ההמצאות ההם הם תולדת הנשמה ממש והן הנה תולדותי' כיוצא בה שכליים ורוחנים כמותה והנה כמו אם יוליד אדם איזה ילד גשמי לא יחסר בשביל זה כח מן האב כי עצמות האב לא נשתנה כלל אחר לידת הבן מכמות שהיה קודם לידת הבן כי ככחו אז כחו עתה כמו כן ממש בתולדות הנשמה אפי' אם תוליד ותמציא המצאות שכליות לאלפים ולרבבות לא יחסר בשביל זה מספר בחי' ניצוצי הנשמה מכמות שהיו בה בתחלת התלבשה בגוף הינה אלו התולדות הרוחניים משובחים הם יותר מתולדו' הגשמיים אשר מולידו האדם מכמה טעמי' אחד שמהות התולדה הרוחניית בעצמה היא מעולה ממהות התולדה הגופניית שזאת רוחני וזאת גשמי ועוד שכשמוליד המצאה מחודשת בשכלו בורא איזה מלאך אחד רוחניי קדוש כפי איכות שלימות כוונתו כוונת המוליד ההוא אם לשם שמים גמור או איזה פני' מעורבת בו משא"כ בהולידו תולדה גשמיית וע"ז אמרו רז"ל עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים ובמקום אחד ביארתי עפ"ז הפסוק ואל ואמר הסריס הן אני עץ יבש כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי ונתתי להם יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת ואין כאן מקום ביאור הפסוק הזה ונחזור לענינו הנה העולה מדברינו שהנשמה היא עצם שכליי רוחניי ממש כעין ענין שכלי שממציא האדם בשכלו וכאשר תתפשט זה העצם השכלי בגוף תתן ותשפיע בגוף חיות וחכמה ושמחה וזכרון ודע נאמנה כי זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו שיש סטרא דקדושה כן יש סטרא דקליפה והנה כל עצמות סטרא דקדושה היא שכל וחכמה ודעת ובינה וחיות ושמחה וזכרון כי אין שכחה לפני כסא כבודו ית"ש ויש שם רחמי' פשוטים וחסד אמתי וטוב בתכלי' ובסטרא דקליפה הוא הפך כל אלה כי עיקר עצמותם הוא מות וטפשות ועצבות ושכחה ואכזריות ולכן נקר' הקדושה עץ החיי' כי הוא עצם החיות כי אפי' כשמתפשטת הנשמה שהיא מסטרא דקדושה בגוף מת תשפיע בו חיים מכל שכן היא בעצמה שהיא עצם החיות וכן השמחה הוא ענין עצמותיו בקדושה כמאמר הכתוב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו כללא דמילתא כל מיני השלמיות שבעול' הם בסטרא דקדושה בעצם וההפוך ח"ו במקר' ע"י עונות התחתונים ובסטרא דקליפה כל החסרונות הם בעצם והשלמיות הם ח"ו במקרה ע"י מעשה התחתוני' כגון שכל וחכמה ובינה ודעת וחיים ושמחה ואור וזכרון ועונג והגבורה ומתיקות ושעשוע וענין הולדה והשקט ובטח ושאנן והתפארת והטבה והרחמי' והחנינה והחמל' והמחילה והיכולת והרצון והשפעה כל אלו ודומיהם הם בקדושה בעצם והפך כל אלה הוא בעצם בסטרא אחרא שהוא הטפשות כמ"ש מלך זקן וכסיל והמות והחושך והשכחה והעצבות והיסורין ומרירו' ודאגה ושערור' ובלבול והעדר הולד' כמ"ש בזוהר אל אחר יאסתורם דלא עבד פירין ואכזריות והקטרוג וחלישות והעדר היכולת והכיעור והכע' והזע' והרע והעדר השפעה וזכור הטיב כל זה ומי שסטרא דקדושה גובר בו מכונה בכל מיני השלמיות וההפך בהפך כמ"ש רז"ל צדיקים אפי' במיתתן קרויים חיים ורשעים אפילו בחייהם קרויים מתים הרי שהצדיק הוא חי והרשע הוא מת וכן הצדיק ששורה עליו השכינה כי מסתמא הוא שמח בחלקו שהיא הנשמה מסטרא דקדושה אשר שם הוא מקור השמחה ולכך מוצאה השכינה