עמוד העבודה קל

שיודע שיעור הגודל של היער ההוא שסכום האילנות שביער הם בודאי יותר מסכום העלין שבאילן היותר גדול שבכל היער והשכיל הנבון ההוא והמציא בשכלו תולדה שכליית שבודאי יש ביער הזה לא פחות משני אילנות בשווים בסכום העלין שלהם שסכים העלין שיש באילן האחד יש ג"כ באילן השני לא פחות ולא יותר והתולדה הזאת תתחייב משני הקדמות הידועות ומפורסמת אל כל מי שיודע ענין היער ההוא וגדלו והב' הקדמות הם אלו האחת הוא שסכום האילנות שביער הוא בודאי יותר מן סכום העלין שבאילן היותר גדול שבכל היער וההקדמה השנית היא כי אין בכל היער אילן שיהי' רק לגמרי שלא יהיה עליו אפי' עלה אחת ומאלו שתי הקדמות כאשר יחוברו תתחייב מהם ההקדמה השלישית שבודאי יש ביער הזה לא פחות משני אילנות שסכים העלין שלהם שווים. ונמשיל על דרך משל שביער ההוא יש מאה אילנות ונמצ' על האיל הגדול שבכל המאה האילנות בודאי לא יש מאה עלין כי כבר הותנה שסכום האילנות שביער הם יותר מהעלין שבאילן היותר גדול ואם י יה על האילן היותר גדול מאה עלין א"כ יהי' שוה סכום האילנות שביער עם סכום העלין שבאילן היותר גדול אלא ודאי שבאילן היותר גדול לא יש מאה עלין אבל צ"ט עלין יכול להיות. והנה אם נעלה במחשבתינו שעל האילן האחד יש עלה אחת ועל האילן הב' ב' עלין ועל האילן הג' ג' עלין ועל הד' ד' עלין ועל האילן החמישי ה' עלין וכן על האילן הצ"ט צ"ט עלין וא"כ על האילן הק' כמה עלין יש שאין לומר מאה עלין יש על האילן הק' כמו שהוכחנו לעיל א"כ על כרחנו שעל האילן הק' יש עלה א' או ב' או ג' עלין או ד' או ה' עד צ"ט וא"כ נמצא ששני האילנות בודאי שווים הם בסכום העלין שלהם דהיינו האילן הק' עם אחד מהצ"ט אילנות נמצא מי שהוא משכיל יודע היטיב אמיתת מציאות התולדה ההיא שבודאי יש ב' אילנית שווים בעליהן ויכול הוא ממש אף לשבע שטעה חמורה לגודל אמיתת מציאות התולדה ההיא מפני שאצל משכיל זה נתברר התולדה ההיא כל כך בבירור ואמת כמו שאם הי' מונה העלין של שני האילנות ומצאם שווים במנינם. והנה נמצא שהתולדה ההיא יש לה מציאות חזק ואמיץ כמו מציאות דבר הגשמי המושג לחוש ואע"פ שאותן שני האילנות השווים אינו מושג לו בחוש לשיוכל להורות באצבע עליהם לומר אלו ב' האילנות שווים הם בעליהם אבל עכ"פ מושג הוא אצלו שיש ב' אילנות שווים ואע"פ שאינו יודע איזה מקים שלהם נמצא העולה מכל זה שענין התולדה ההיא שהיא ענין שכלי יש לה מציאות אמיץ וחזק לומר שב' האילנות השווים יש לה מציאות חזק כי זה אין צורך לומר כי פשוט הוא שיש להם מציאות חזק ומציאותם הוא מציאות גשמי לא מציאות שכלי אבל רצוני באמרי שלתולדה ההוא יש לה מציאות חזה רצוני לומר על הענין השכל של ההווה ההיא והוא ענין ציור השכלי של התולדה ההיא המצטייר במוח הנבון והמשכיל ההוא ענין התחייבות התולדה ההיא מחיבר ב' הקדמות הקודמים ועכ"ז שיש לציור השכלי ההיא מציאות חזק מ"מ אינו תופס שים מקו' כלל ועיקר אפי' כחוט השערה כמו כן תבין בכל הרוחניים כולם שמציאותם החזק הוא ענין ציור שכלי ממש והם ג"כ כמו הציור השכלי שציירנו באילנות אלא שהציור הנ"ל הוא ציור אחד קטן מאוד אבל הוא רוחני וכן הוא הנשמה שבאדם שהוא עצם שכלי חכמניי מתפשט על הגוף ומשפיע זה העצם השכלי והרוחני חיות וכח הרגשה לאיברי הגוף וכשהוא מחדש איזה המצאה מהקדמות הקודמת אזי עיקר מוצאה היא מהנפש שהיא עצם שכלי פשוט ופעמים שההקדמות ההם מפורסמים וידועי' ומושגי' בחוש ועל ידם מוצא האדם תולדה מחודשת שכליית נמצא שיש בנידן דידן יתרון להתולדה על ההקדמות מפני שההקדמות ההם אינם מושגי' לנו בשכל כ"א מורגשי' לנו בחוש והתולדה ההוא מושגת בשכל מחמת חיבור אלו השני הקדמות ונמצא כי יפה כח הבן מכח האב ואם כלומר כח התולדה מכח ההקדמות ולפעמים גם ההקדמות הם ענינים שכליים אשר כל הקדמה מהם היא תולדה שכליית מהקדמות הקודמי' גם לה ודע והבן מ"ש המקובלים שא"א להוציא אורות כ"א ע"י זיווגו כן הוא ג"כ בהמצא' תולדה שכליית שלעולם לא נוכל להוציא תולדה מהקדמה א' הקודמת לה ולא מהקדמה הב' הקודמת לה אלא מחמת חיבור ב' הקדמות יחר והם כמו אב ואם להתולדה ההיא. והבן עוד ענין א' כשאדם מוציא תולדה שכליית מב' הקדמות המושגות לו בחוש לא תאמר שהמלאך א"א לו להשיג התולדה השכליית ההוא בעבור שיצאה מב' הקדמו' חושיות ולמלאך אין השגה חושיית וא"כ אין ההקדמות מושגים לו ומניין יוציא התולדה השכליית ההיא לא תאמר כן כי כל הענינים הגשמיים המושגים לנו בחוש מושגים הם למלאכים ולנשמות המופשטות מן החומר השגה שכליית צוריית כמו ההקדמות דלעיל האחת היא שהאילנות שביער הם יותר מהעלין שבאילן היותר גדול וההקדמה הזאת היא מושג' למלאכים בשכל מפני שידוע שאין שום מין צומח שלא יהיה כח רוחני מתפשט בתוכו להצמיחו ולהגדילו,. וזהו מ"ש רז"ל אין לך עשב מלמט' שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו ואומר לו גדל וההכאה והאמירה הזאת אינה כפשוטה דאיך יצדק שריחני יכה הכאה בגשמי ובאיזה דבר יכה איתו וגם האמירה לא יצדק בכח הרוחני בפשיטותו כי אין בו חמשה מוצאות הגשמיים שיצא ממנו דיבור גשמי אלא הכח הרוחני ההוא הוא ענין שכלי וגם איך ישמע הצומח דברי אלו הכח הרוחני כיון שאין לצומח כלי השמיעה שהם אזנים אלא הענין היא שההכאה והאמירה היא ענין התפשטות הכח הרוחני ההוא בתוך הצומח להיות צומח וגדל עד כי גדל בתכלית שלימותו שאפשר להיות וכן הלין שעל