עמוד העבודה קכ

הגדול ונקוט האי כללא בידך שאור א"ס הגדול בלי צמצום לעולם א"א להיות מושג לשום נאצל בעולם ע"י כלים לפי שאין כלי יכול לסבול אורו הבב"ת שישתנה ע"י הכלי ח"ו מבלתי ב"ת לב"ת זהו א"א להיות לעולם אם לא ע"י צמצום והויית הכלים עצמם לא נתהוו אלא ע"י צמצום ולפי שא"א לשום כלי להיות מסך מבדיל בפני השגת א"ס ית"ש לכן צופה ומביט נסתרות בעמקי כל מחשבות של כל הנמצאים שבעולם

מי ועתה תבין מה שהזכירו רז"ל במשנה במס' ר"ה וכל העולם עוברין לפניו כבני מרון וכולם נסקרין לפניו בסקירה אחת והענין זה איננו דבר נפלא בערך גודל רוממות השגחתו העצומה והנפלאה כי להיות שהספירות הם דפים כל הנמצאים שבכל העולמות והם היו כמוסים וגנוזים בעצמותו וע"כ בהשיג את עצמו ישיג את כולם והשגתו היא אחת פשוטה אין בה שים הרכבה וריבוי ח"ו כי מה שהא"ס משיג את הנמצאים אינו מצד היותר נמצאים בפועל כי אלו היה כן היתה בהשגתו רבוי לפי התחלקות הנמצאים אבל באמת שהא"ס משיג אותם קודם היותם השגה ברורה כמו אחר היותם ואחר היותם כמו קודם היותה ואין אצל הא"ס הפרש בין מה שבכח ובין מה שבפועל כי אף קודם שיצאו מן הכח אל הפועל היה נקרא אצל א"ס פועל ממש מאחר שמשיג אותם אז כמו עתה בהיותם נמצאים וההפרש בין מה שבכח ובין שה שבפועל הוא בערך הנמצאים עצמם שקודם מציאותם היו אפם ואין ועתה הם נמצאים גמורים ואפילו מציאות העוה"ז הגשמי ג"כ לא היה אצל א"ס הפרש בין כח לפועל אע"פ שא"א לומר שבעולם הזה הגשמי כמו שהוא עתה גשמי שהיה כמוס וגנוז בעצמותו ח"ו כי העולם הזה הגשמי הוא גשמי מחמת רוב השתלשלות מדרגות הרוחניים מעילה לעלול עד שהגיע הדבר של הגבול והגשמות אעפ"כ השכיל הא"ס גם העולם הזה הגשמי אף קודם אצילות הנמצאים בהשיגו שאחר רוב השתלשלות יוכל להמצא עולם גשמי כאשר הוא עתה כי ודאי אסור לומר שהשיג את העולם הזה ע"י ראי' גשמיית כי אפי' הנאצלים נשגבים הם מחושים גשמיים אבל משכילים הם בראי' רוחניות בעין השכל אשר הראי' רוחניית היא יותר זכה וברורה וחשובה מראי' גשמיית וראי' גשמיית נשתלשלה אחר מדרגות רבות מראי' רוחניית ומי הוא יותר גדול השורש והעיקר או הענף ועוד זה הדבר עצמו הוא היתרון בין ראי' רוחניית לראי' גשמיית כי ראי' גשמיית אינה בעתיד כ"א בהוה כי עין הגשמי לא יוכל לראות כ"א דבר הנמצא בפועל ממש ודבר שאינו עתה במציאות אלא עתיד להיות אין העין הגשמי יכול לראותו עד עת המצאו בעולם אבל עין השכל יכול לראות אף העתיד להיות במציאות כי אע"פ שאינו עתה במציאות אצל עין השכל הרי הוא כמו שהוא במציאות ומה שמכונה בשם עתיד אינו אלא בערך גשמי עצמו אבל בערך עין השכל אינו נקרא בשם עתיד כלל אלא בשם הוה כי מאחר שאין הפרש אצל עין השכל בין מציאות בכח למציאות בפועל כי עין השכל משיג הדבר אף קודם מציאתו ועתה תבין היטיב עה שהובא בשומר אמונים בדף ל"ו ע"ב בשם הרמב"ן שהזמן העבר והעתיד כולם בבורא בהוה והנה נתבאר כמה פעמים שהא"ס הוא שכל עמוק עמוק מי ימצאנו ובהשכיל את עצמו משכיל את כולם בין בשעת היותם ובין אחר היותם ובין קודם היותם א"כ על איזה צד נוכל לייחס אצלו עבר ועתיד כי העבר בערך א"ס לא עבר וא"ס משכילו כמו קודם שעבר א"כ הרי העבר ההיא היה והעתיד הוא ג"כ הוה והעבר והעתיד וההוה אינם אלא בערכנו שאנחנו אינם קדמונים ולא נצחיים ובהכרח יש לנו התחלה וסוף לפיכך יצדק אצלינו עבר ועתיד ולא אצל א"ס ועוד נסביר זה אי"ה בסימן מ"ו ביתר שאת כדי להתבונן בין ענין לענין רק נקדים ביאור הפסוק כי ביום אכלך ממנו מות תמות

מו כתוב בפסוק כי ביום אכלך ממנו מות תמות וקשה הא אדם היה חי אחר זה זמן רב שהוא תתק"ל שנה ורבותינו דרשו שר"ל יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים והנה זה הפירוש הוא על דרך הדרש אבל ראוי לחקור על פשט הכתוב כמשמעו לכן נ"ל לפרשו כפשוטו יום ממש כאחד מימי השבוע כי הרב בעל מדרש שמואל הקשה בפ"ג דאבות משנה א' ולאן אתה הולך מהראוי יאמר ולאן תלך לשון עתיד מהו הולך לשון הוה ותירץ כי האדם הולך אל בית עולמו כי יום המות מיום שמיום שנולד הוא מתקרב והולך אל המיתה וע"כ נקט לשון הוה ולא לשון עתיד עכ"ל מדרש שמואל והתי"ט הביאו ע"ש והנה בנוהג שבעולם שהסתלקות הנשמה מן הגוף אינה בפתע פתאום ברגע אחד לשנאמר רגע קודם הסתלקות הנשמה הים לו הרגשה בכל איברי הגוף כשאר כל אדם וברגע אחת מסתלקת הנשמה ממנו ונשאר כאבן דומם לא כן הוא אלא הסתלקות הנשמה מן הגוף הוא בהדרגה ובהמתנה כי כשיראו בני אדם באחד שגוסס ועיניו נקרשים ונקפאים וינשים נשימות קשות וכבדות ובין נשימה לנשימה ינוח כאבן דומם עד כי תגיע נשימה השנית וכיוצא בהם שאר סימני מיתה אז יגידו בודאי שזה האיש מת הוא בזמן מועט ומשעת גסיסתו הוא מתחיל למות בתחלה מתקררים אצבעות רגליו ונתבטל מהם כח ההרגשה ואח"כ מתים רגליו ואח"כ שאר גופו והנה המורגל בבני אדם לומר משעת גסיסה הוא מתחיל למות לפי שאז מתחילים להתבטל כחות ההרגשה והתנועה ולפי האמת התחלת המיתה הוא מרגע הלידה ותיכף כשנולד מתחיל למות כי בכל רגע ורגע משבעים שנותיו הוא מת עד שיצדק אנחנו מתים ואוכלים ושותים ומתים ואנחנו ישנים ומתים ואנחנו מתפללים ומתים ואנחנו לומדים ומתים כי מאחר שנגזר על האדם שלא יחי' לעולם כי אם ימות