עמוד העבודה קיט

כפי שיוכלון שאת ולכן נק' אותה בחי' חוט הא"ס בדרך משל ועצמות איתו החוט ח"ו לדמות לעצמות א"ס מקור עצם האור הגדול שאפי' להארה אינו דומה כלל כי ההארה היא בב"ת והחוט הזה הוא ב"ת כי מפני זה הוא שהוצרך ענין הצמצום מעומק בב"ת לעומק ב"ת והנה בבחי' מיעוט בהיקות עומק השכל של השכל המצומצם ייחסוהו בשם חוט הא"ס לגבי בהיקות גודל עומק הארת הא"ס קודם הצמצום כמו שיש הפרש בין דקות החוט לעביות החבל הגדול ועב מאוד ואע"פ שהחוט והחבל עצמות א' הם ואין הפרש ביניהם אלא שזה רק וזה עב אין המשל דומה לנמשל כלל ולא תבין שחוט הא"ס ועצם אור א"ס הגדול עצמות אחד הם וההפרש ביניהם הוא בבחי' כמות אור בגודל ובקוטן ח"ו שהכמות הם בגשמיים השפלים והרוחניים העליונים נשגבים מזה אלא ההפרש בין חוט הא"ס לעצם א"ס הוא בענין עומק הבהיקות והבהירות והא לך מופת חותך ע"ז שחוט הא"ס אינו שוה כלל לעצמותו של הא"ס חדא שהנה חוט הא"ס מתלבש ומתפשט בפנימיות א"ק כנשמה בתוך הגוף והנה בתיקוני זוהר אמר כתר עילאה אע"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצחצח אוכם הוא קדם עלות העלות הרי שאמרו בפירוש על מציאות חוט הזה המתלבש בכתר עילאה דאוכם הוא קדם עלות העלות ועוד כי הנה בכל כתבי האריז"ל לא מצינו בחי' אור אחר שיתפשט בפנימיית א"ק זולת חוט הא"ס. והנה במשנת חסידים במס' בריאת א"ק כתב שם בפ"ב משנה ט' וז"ל ושם ע"ב אחד כולל כל א"ק מראשו עד רגליו וכו' ושם ס"ג מלבישו ושם מ"ה וב"ן מלבישים כו' הרי שבחוט הא"ס יש שם בחי' שמות הקודש ואנן קיימא לן שאין לא"ס שום שם וכנוי כלל ועיקר: ואפי' בקוץ היו"ד אינו נרמז כלל ועיקר ואין לשום נמצא שום תפיסה בו: ואס"ד שחוט הא"ס דומה ממש לעצם אור א"ס א"כ כמו שחוט הא"ס נרמז בשם כמו כן יש שם לעצמות א"ס וח"ו לומר כן כי עצם אור א"ס הוא קדמון וכל השמות הם מחודשים ואין יתכן לקרוא בהם המחודש על הקדמון האמיתי ועוד כי שם של כל פרצוף וכל ספירה רומזת או על כל מהות האור ההוא או מקצתו וכשם שמהות האור הוא מחודש כן שמו הוא מחודש והנה מהות א"ס אינו מושג לשום נמצא אפי' מקצתו והיאך אפשר לכנותו בשם או בכנוי אלא ע"כ הכרח גדול לומר שחוט הא"ס אינו דומה כלל ועיקר אף להארת א"ס קודם הצמצום כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו שאינו דומה למקור ועצם האור הא"ס הגדול בעל הרצון כי הפרש גדול הוא בין בהיקות בעל הרצון לבהיקות הרצון כהפרש שבין בהיקו' עצם אור השמש להארתו ואעפ"כ הוא ורצונו חד כמו הארת השמש שהוא מיוחד וקשור ודבוק בלתי נפרד מעצם אור השמש

מד בתחלת ספר מבוא פתחים האריז"ל מ"ש בס' מבוה"ש ז"ל שם בדף סמ"ך פ"ב בסימן אורות וכלים וז"ל שם הכלים הם בחי' הדין המגביל את החסד שלא יתרבה כמו הכלי המגביל את המים לבלי יתפשטו חוצה וזה עיקר פירוש מלת כלים עכ"ל מבוה"ש. ביאורי הוא כי הנה עיקר האור והחסד שברוחניים העליונים הוא ענין השגה שלימה והנה בהיות האור מתלבש בכלי א"כ הכלי ההיא מסך מבדיל בפני ההשגה שלא תתרבה וא"כ הכלי הוא מגביל את אור החסד שלא יתרבה משא"כ אם לא הי' האור מלובש בכלי היתה ההשגה מתפשטת לאין תכלית כי אין לה מסך מבדיל כמו הנשמה קודם התלבשה בגוף משגת השגה רבה כמ"ש ארז"ל במס' נדה פ"ג נר דולק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שהכוונה שהנשמה חופפת על ראשו ומתפשטת בהשגתה לבלי גבול כמ"ש שם בגמרא ומלמדין אותו כל התורה כולה וכיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו היינו מלאך הממונה על הריון והלידה ומכניס את הנשמה בתוך הגוף ואז הגוף מסך מבדיל וחוצץ בפני ההשגה השלימה ולכן משכח כל התורה כולה ואח"כ כשאדם מתגדל ומשכיל השכלות בתורה אינם השכליות ממשיות גמורות אלא אינו אלא כדמות זכרון שהנשמה נזכרת מה שהשיגה קודם התלבשה בגוף וזהו הענין מה שאנו אומרים כי עצמות אור א"ס הגדול אין שום כלי יכול לסבלו כלומר שאין בכל הכלים מסך מבדיל בפני השגת א"ס ית"ש וזהו שאין יכולין לסובלו שעיקר הסבילה הוא שיהיו מסך מבדיל בפני ההשגה שלא תתרבה ובפני השגתו ית"ש אין שום מסך מבדיל ח"ו בכל העולמות כי הנה כל העולמות לא נמצאו אלא מאמתת מציאותו ובהשגחתו והא"ס ית' שיער כמה יהיה התעבות כל כלי וכלים מכלים שונים בענין הדקות והעביות במדה ושיעור וגבול מצומצם שלא יהיו הכלים זכים יותר מדאי ולא יהיו מסך מבדיל כלל בפני ההשגה ויהי' האור השכלי כשהוא מבלי לבוש הכלי מאיר הרבה מאוד ויכהה עין השכל מלהשכילו לרוב בהיקות אורו ר"ל לגודל עומק שכלו של המדרגה העליונה וגם לא יהיו הכלים עבים מאוד שלא יחשיכו לגמרי בפני ההשגה וג"כ לא יושג דמה לי אם לא יוכל אדם לראות אור השמש לגודל בהיקות השמש או אם לא יוכל לראות מחמת שהוא סגור בחדר חשוך מאוד לכן שיער הא"ס עביות כל כלי במדה בינונית לא זך מאוד ולא עב מאוד כדי שיוכלו ליהנות מאורותיהם וזהו שורש ועיקר מדת הרחמים האמיתי שהוא הממוצע בין חסד ודין וכיון שהמאציל שיער כל הכלים במדה ממוצעת בין הזכות והבהירות ובין העכירות וכל הכלים נתהוו ונאצלו מאמיתת אור א"ם ע"י צמצומים עצומים א"כ איזה כלי יספיק להיות מסך מבדיל בפני השגת א"ס י"ש והנה לטעם הזה נק' שמו א"ס המורה על גודל אורו הבב"ת לפי שאין שום כלי יכול להיות מסך מבדיל בפני גודל אורו כדי שיושג ולכן לא יושג עצמות אור א"ס הגדול אם לא ע"י צמצומים עצומים שאו באמת אינו נק' הבחי' המצומצמת כצמות אור א"ס