אלפי מנשה עה"ת ט

שעמלק הוא מזרעו של עשו ואחיזת עשו ועמלק הי' מן הנחש וכנודע והיינו דבזה שאמר לו וקוץ ודרדר תצמיח לך רמז לו בזה על הגליות כי עשו ועמלק הם שורש הגליות וכנודע וקאמר ואכלת את עשב השדה ר"ל בגלות תאכל עשב השדה ובהא דקאמר בזעת אפיך תאכל לחם בזה רמז לו על המן דלעתיד ע"י גואל האחרון כי ביאת הגואל תליא במחיית עמלק וכדאיתא בזהר בפרשה זו דף כ"ה ע"ב וז"ל אבל פורקנא לאו איהי תליא אלא בעמלק עד דיתמחי עיי"ש. וזהו בזעת אפיך תאכל לחם זעית ר"ת תמחיה זכיר עמל"ק. אפי"ך ר"ת אויבי"ך ואבד"ו יתפרד"ו כ"ל פועליו און ואז יהי' ביאת הגואל בב"א גם אפי"ך האלף בסוד אלף עולה משי"ח ב"ן דו"ד משי"ח ב"ן יוס"ף אליה"ו הנבי"א כי אליהו הנביא יבא עם התרין משיחין אז תאכל לחם והוא המן וכדברי המכילתא הנ"ל ואיש מה שנרמז כאן אכילת המן

וישע ד' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה. ויל"ד מה קאמר אל הבל ואל מנחתו. הלא הבל לא הביא מנחה רק קרבן בהמה וכמ"ש והבל גם הוא הביא מבכורות צאנו והל"ל וישע ד' אל הבל ואל קרבנו וכן דייקו רז"ל במד"ר פרשת קרח דכתיב שם ויחר למשה מאד ויאמר אל ד' אל תפן אל מנחתם והקשו שם במד"ר דמה קאמר מנחתם הלא הם הקריבו קטורת וקטורת אינו נקרא מנחה. ופירשו דקאי על התמידין שיש להם חלק בתמידי ציבור ועם התמיד מקריבין ג"כ מנחה עיי"ש במד"ר ומובא ג"כ ברש"י שם עיי"ש ובשפ"ח. וכאן ל"ש לומר כמ"ש המדרש התם גבי קרח ועיין גם בספורנו בפרשת שלח בפסוק והקריב המקריב קרבנו לד' מנחה סלת וגו' שכתב שעד העגל הי' הקרבן:

ריח ניחוח בזולת מנחה ונסכים כענין בהבל ובנח ובאברהם עיי"ש וא"כ שפיר קשה כנ"ל. ונ"ל בזה בהקדם לבאר מה דקאמר לשון שעה דייקא ועיין בילקוט ראובני מה שהביא בשם הע"מ שכתב ע"פ וירא אלקים את כל אשר עש"ה רמז לשע"ה נהורין וז"ס אצל הבל ווש"ע אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעם ועיין עוד שם בילקוט ראובני לקמן מה שמביא בשם המג"ע שכתב יתרו הוא קין ומשה הבל צפריה גי' שע"ה נתנה למשה וזה אל הבל ואל מנחתו שע"ה עיי"ש ועיין גם בלק"ת פרשה זו ובטעמו המצית פרשת קדושים מ"ש בזה עיי"ש. ולדעתי נראה עפי"מ דאיתא באידרא פרשת נשא דף ק"ל ע"ב ת"ח מה בין חוטמא לחוטמא חוטמא דעתיק יומין חיין מכל סטרוי חוטמא דזעיר אפין כתיב עלה בעשן אפו ואש מפיו תאכל וכו' תאנא כד הוה רב המנונא סבי בעי לצלאה צלותי' אמר לבטל החוטם אני מתפלל לבעל החוטם אני מתחנן והיינו דכתיב ותהלתו אחטם לך האי קרא ועתיק יומין אמרו תנא אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמין אתמליון מן ההוא חוטמא עיי"ש ועיין בספר א"נ בפרשת ויגש שמביא שם דברי האודרא הנ"ל ובשינוי לשון קצת ומפרש הוא בזה הפסוק ויגש אליו יהודה וגו' ויגש שהוא הגשה לתפלה ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני כי א"זן גי' אחטים. עדה"כ הנ"ל ותהלתו אחטים לך ואל יחר אפך בעבדך היינו שאינו מתפלל אל חוטמא דזעיר כי שם יש חרון אף רק כי כמוך כפרעה עולה שע"ה היינו שמתפלל לחוטמא דעתיק אשר אורכו הוא שע"ה עולמות עיי"ש וכבר אמרתי בזה שז"ס מה שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים וכדאיתא במתני' ר"פ אין עומדין וצריך להבין אמאי שעה דוקא וכבר עמד בזה בספר בני יששכר מאמר ז' נחמתות מאמר ז' נחמה ג' ועיי"ש מ"ש בזה ולפי הנ"ל הכוונה. הוא שהי' מתפללים רק לחוטמא דעתיק אשר אורכו הוא שע"ה עולמות. וזהו ג"כ הסוד מה שקראו רז"ל לתפלה חיי שעה וכדאיתא בפ"ק דשבת רבא אשכחי' לר"ה דמאריך בצלותי' א"ל מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ועיין ברש"י שם מ"ש בזה ועיין גם בספר קה"י ערך שעה מ"ש טעם למה תפלה נקרא חיי שעה עיי"ש ולפי הנ"ל הטעם הוא כי התפלה הוא אל חוטמא דעתיק אשר אורכו הוא שע"ה עולמות לכך נקרא תפלה חיי שע"ה. והנה כתב האר"י ז"ל בלק"ת בפרשתינו בד"ה ועתה נבאר ענין קין והבל אשר קין הי' כולו גבורה ודינים קשים והבל הי' מעורב מחו"ג והי' בו ביסום יותר והוא רחמים יותר עיי"ש ולפי"ז רל אשר קין שהי' כולו גבורה ודינים קשים הוא הקריב קרבנו לחוטמא דזעיר שיש שם חרון אף והבל שהי' רחמים יותר הוא הקריב קרבנו לחוטמא דעתיק וזהו דקאמר כאן גבי קין והבל בלשון שעה וישע ד' אל הבל ואל מנחתו ר"ל שהבל הקריב קרבנו לחוטמא דעתיק אשר אורכו הוא שע"ה עולמות ואל קין ואל מנחתו לא שעה ר"ל שקין לא הקריב לחוטמא דעתיק אשר אורכו הוא שע"ה עולמות. ומעתה יהא ניחא מה דקאמר כאן לשין מנחה אל הבל ואל מנחתו והוא עפ"י מה דאיתא במד"ר פרשת נשא למנחה כמד"ת ויהי כנוח עליהם הרוח ותנח עליהם הרוח ונחה עליו רוח ד' עיי"ש במד"ר פרשה י"ג סו' י"ט