אלפי מנשה עה"ת ח

על חכמה בינה דעת של התורה וזהו בהבראם בה' בראם היינו שבראם ע"י חב"ד של התורה

א"י אלא תולדות השמים והארץ בהבראם וכתיב בהבראם בה' זטירא. ונ"ל דהנה כתב רש"י ז"ל ד"א בהבראם בה' בראם שנאמר ביה ד' צור עולמים בשתי אותיות הללו של השם יצר שני עולמות ולמדך כאן שהעולם הזה נברא בה' עכ"ל ועיין בפי' משכיל לדוד שכתב על דברי רש"י אלו וז"ל ולד"א נמי קשה דכי היכי דרמז כאן בריאת העוה"ז בה' אמאי לא רמז ג"כ בריאת עוה"ב שהי' ביו"ד שהרי בהך קרא נכתב הכל עליון ותחתון וכדכתיב אלה תולדות השמים והארץ ומסיים נמי ביום עשות וגו' ארץ ושמים עכ"ל והניח בקושיא עיי"ש ונ"ל דזהו מה דכתיב בהבראם בה' זעירא שרמז בזה גם על יו"ד דהנה הבאתי לעיל מהאר"י ז"ל שאות ה' יש לה ג' ציורים והם ד"ו ד"ו ג' ווי"ן והנה הציור דיו עולה מספר יו"ד והציו"ר ד"י עולה מספר י"ד והציור ג' ווי"ן עולה מספר י"ח נמצא שאות ה' בציור ד"ו היא הקטנה במספר שהוא מספר יו"ד. וזהו דכתיב בהבראם בה' זעירא לרמז על הציור הקטן של אות ה' שהוא ד"ו מספר יו"ד וא"כ נרמז בתיבת בהבראם בה' זעירא שניהם והיינו ה' ויו"ד ורמז על שני עולמות שנבראו בה' וביו"ד אחד בה' ואחד ביו"ד

איברא מלשון הגמרא מנחות דף כ"ח ומירושלמי חגיגה פ"ב ובמד"ר בפרשתינו מוכח דכל הפסוק אלה תולדות השמים והארץ מיירי רק בעוה"ז ולפי"ז קושית המשכיל לדוד מעיקרא ליתא ומה שאמרנו שה"ה זעירא רומז על הציור ד"ו של אות ה' העולה מספר עשרה לא נדחה לגמרי די"ל שרומז למה שאמרו ז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם

ואד יעלה מן הארץ במסורה ואד ב' במסורה אחד חסר ואחד מלא ואד יעלה מן הארץ חסר ואיך נכון לצלעו כתיב מלא. ונראה עפ"י מה דמבואר בזהר שמפרש הפסוק ואד יעלה מן הארץ שזה יהי' בעת שיבא משה עם התרון משיחין דאז וא"ד יעלה מן הארץ א"ד מן אדני סליק לי' ו' ואתעביד בה אדון כל הארץ עיי"ש בזהר בדף כ"ה ע"ב ובדף כ"ו ריש ע"א. ויש להוסיף עוד לומר אשר ואד יעלה מן הארץ רומז על הגאולה הכי א"ד ר"ת אביון ד"ל יעלה מן הארץ והוא עדה"כ מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון וגו' וכה"א [הושע ב'] ונקבצו בני יהודה וגו' ועלו מן הארץ ומתרגמינן יסקון מן ערעא גלותהון, וע"כ וא"ד יעל"ה מ"ן האר"ץ ר"ת היו"ם והיום מורה על הגאולה כטעם מאמרם ז"ל אימת יבא מר א"ל היום היום אם בקולו תשמעון וגם מלת יום מורה על הגאולה וכמו שמפרש רש"י ז"ל בתהלים בפסוק לך יום אף לך לילה יום גאולתן של ישראל עי"ש וכן בש"ס בכמה דוכתי נאמר יום על הגאולה וכמ"ש המהרש"א בח"א בסנהדרין דף צ"ח ע"ב אהא שאמרו שם למה זה לכם עיי"ש. והנה ידוע שע"י שם הקדוש ודא"ו הנרמז ברית ויבר"ך דו"ד א"ת ה' תהי' הגאולה [כי ודא"ו גי' אהי"ה והוא בבינה והגאולה תהי' מבינה וכנודע] וכמו שרמזו בספרים אשר ויבר"ך דו"ד אית ד' ר"ת ודא"י והס"ת ויבר"ך דו"ד אית הוא כד"ת מספר משי"ח ב"ן דו"ד עיין בספר דבש לפי מערכת ו' סי' י"ג וזהו שמשלב המסורה ואיד נכון לצלעו ואיד מלא יו"ד כי ואי"ד מלא יו"ד הוא אותיות ודא"ו נכון לצלעו צל"ע גו' ק"ץ רומז שהשם ודא"י הוא נכון לקץ הגלות שעל ידו תהי' הגאולה ואז וא"ד יעלה מן הארץ א"ד מן אדני סליק לי' ו' ואתעביד בה אדון כל הארץ וכדברי הזהר הנ"ל או כדברינו הנ"ל דאז א"ד שהוא ר"ת אביו"ן ד"ל יעלה מן הארץ

א"י על דרך הנ"ל ובסגנון אחר. והוא לפי הנ"ל אשר ואד יעלה מן הארץ זה יהי' בעת הגאולה והנה זמן המוכן על הגאולה הוא חודש אביב וכמו שאמרו ז"ל בניסן נגאלו ובניסן. עתידין לגאול וזהו שמשלב המסורה ואיד נכון לצלעו ואי"ד מלא יו"ד כי אי"ד מלא יו"ד גו' אבי"ב נכון לצלעו צל"ע גי' ק"ץ רומז שהחודש. אביב הוא נכון על הגאולה ואז ואד יעלה מן הארץ וזה יהי' בעת הגאולה וכנ"ל

בזעת אפיך תאכל לחם. איתא במכילתא בפרשת בשלח ומובא גם בילקוט ראובני בפרשת בשלח וז"ל דורשי רשימות אמרו מכאן רמז להמן בזעת אפיך תאכל לחם עכ"ל והוא פלא. וי"ל כי אפי"ך תאכ"ל לח"ם ס"ת גי' מ"ן אמנם אכתי איני מובן איך שייך רמז של המן לכאן ונ"ל עפי"מ דאיתא במד"ר קהלת פרשה א' ס' כ"ח כגואל הראשון כך גואל האחרון וכו' מה גואל הראשון הוריד את המן כך גואל האחרון יוריד את המן שנאמר יהי פסת בר בארץ עיי"ש ולפי"ז אומר אני דמ"ש במכילתא הנ"ל מכאן רמז להמן בזעת אפיך תאכל לחם הכוונה היא דנרמז כאן המן שלעתיד שיורד הגואל האחרון וא"כ יתכן שפיר רמז זה לכאן דהנה מה דקאמר קוץ ודרדר תצמיח לך רמז לו על העכו"ם שהן כקוץ ודרדר לישראל תצמיח לך וכמ"ש הבטה"ט וגם וקרץ ודרד"ר גי' עשיו עמל"ק