אלפי מנשה עה"ת פז

ששנינו וכי היכי דקפיד לפרש לדידהו עולות לאפוקי שלמים ודבעו לבנות במה ה"נ איבעי להורות להם הך מילתא ולא הורה גבר לא הכא ולא בהלכות מלכים ואדרבה מלישני' דהכא מוכח שאינו מקריב אלא מה דשרי לדידן וכו' וה"ז נגד השס ונלע"ד דס"ל לרבינו דאה"נ דהך מתניתא דחייה מהלכה והיינו מדאמרינן בתר הכי בסוגיין ולאורינהו שרי כי הא דאיפרא הורמיז שדרה קורבנא לרבא א"ל לרב ספרא ולרב אחא זילו ודברו תרי עולמי גילאה וחזו היכא דמסקא ומא שרטון ושקלי ציבי חדתי וכו' א"ל אביי כמאן כראב"ש דתניא ראב"ש אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים וכו' והא מודה ראב"ש בבמה דתניא וכו' המוריגים וכו' ורבא התם נמי בחדתי ואם איתא הא מההוא דמתניתא דלעיל [היינו התוספתא הנ"ל] מוכח דראב"ש לא אמר אלא לדידן דהא לא עדיפי ציבי מהקרבן גופי' וכי היכי דשרי בבמה ולב"נ קרבן בע"מ פשיטא דה"נ שרי מזבח ועצים שנשתמש בהן הדיוט א"ו ס"ל לרבא דלא קיי"ל כההוא מתניתא ואיכא למימר דתנאי נינהו והיינו ר"ש ור"י דתנן לעיל בפרק ב"ש קדשי גוים השוחטן בחוץ פטור דברי ר"ש ור"י מחייב והא בהא תליא דר"ש ס"ל דשרי לדידהו כל בהמה חי' ועוף ואפי' בע"מ והלכך אין הקדישן הקדש גמור והשוחטן בחוץ פטור שאינו מתקבל כיו"ב בפנים ואפי' אתרמי שהקדישו דבר הקרב בפנים השוחטו בחוץ פטור שאין לו דין הקדש גמור דאין לחלק בהקדשן ור"י סבר דלא שרו לדידהו אלא מה דשרי לדידן והלכך הוו הקדש גמור וחייבין עליו בחוץ וקי"ל כר"י לפום כללא וה"ט דסמך הרמב"ם שני דינים הללו אהדדי השוחט קדשי כותים בחוץ חייב וכו' והכותים מותרין וכו' להורות נתן טעמו ונימוקו אמאי לא פי' כהך מתניתא עכ"ד ולפי דבריו לק"מ קושיתינו מהתוספתא הנ"ל אחרי דהך תוספתא דחייה מהלכה וקיי"ל דגם ב"נ אסורין להקריב בע"מ על הבמה שלהם

איברא לפענ"ד יש לפקפק בכל דבריו. מ"ש דס"ל להרמב"ם דהך תוספתא דחייה מהלכה עיין במשל"מ בסיף מעה"ק שם שמביא שם לדברי הרמב"ם הנ"ל הך דתני בתוספתא דב"נ מותרין להקריב בע"מ עיי"ש ונראה דדעת המשל"מ הוא דגם הרמב"ם ז"ל סובר כן ועוד דאחר אלף מחילות מכהדר"ג אשתמיטתי' סוגי' דתמורה דף ז' ודברי הרמב"ם ז"ל פ"א מאיסורי מזבח ה"ו והוא דבגמרא שם מייתי המקדיש בע"מ לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות משום ר"י בר"י אמרו אף קבלת הדם וקאמרינן שם בגמרא דרי"ו בר"י נפקא לי' מקרא דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו ופריך ולת"ק האי לא תקריבו ל"ל ומשני סד"א הואיל ולא נצטוו ב"נ אלא על מחוסר אבר ל"ש במזבח דידהו וליש במזבח דידן קמ"ל ופרש"י ב"נ נצטוו מלהקריב מחוסרי אברים כדאמרינן בפ"ק דעכו"ם אבל על מום אחר לא נצטוו במזבח דידהו ואי לאו לא תקריבו מאת בן נכר את כל אלה דמשמע בע"מ לא יקבלו מן העכו"ם להקריב הו"א ליקרוב אלא שלא יהי' מחוסרי אברים קמ"ל עכ"ל והרמב"ם ז"ל בפ"א מאיסורי מזבח ה"ו כתב ג"כ כן וז"ל ולא קרבנות ישראל בלבד אלא אף קרבנות עכו"ם אם הקריבן והן בע"מ לוקה שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה עיי"ש וא"כ בע"כ דהרמב"ם ז"ל סובר ג"כ כן דעכו"ם על הבמות שלהם מותרין להקריב בע"מ וכ"כ ג"כ הרמב"ם ז"ל בספר המצות מצוה צ"ו עיי"ש. ולפי"ז ממילא לא קשה נמי מה שהקשה החסדי דוד הנ"ל דאמאי לא ביאר הרמב"ם ז"ל בהלכות מעה"ק שם דעכו"ם מותרין להקריב בע"מ. דז"א אחרי דזה כבר מתבאר מדברי הרמב"ם הלכות איסורי מזבח הנ"ל שהם מותרין להקריב בע"מ על הבמות שלהם וכנ"ל שוב לא הוצרך הרמב"ם ז"ל להגיד זאת בהלכות מעה"ק שם

ולפי"ז ליתא נמי למ"ש החסדי דוד דבזה פליגי ר"ש ור"י בהשוחט קדשי עכו"ם בחוץ וכו' וה"ט שסמך הרמב"ם וכו' וכמו שהבאתי דבריו למעלה. דלפי מה שהראיתי לדעת דהרמב"ם ז"ל סובר דעכו"ם מותרין להקריב בע"מ על הבמות שלהם והרמב"ם ז"ל פוסק כר"י דהשוחט קדשי עכו"ם בחוץ חייב א"כ בע"כ דפלוגתייהו דר"ש ור"י לא תליא בהא או עכו"ם מותרין להקריב בע"מ אי לא וממילא ליתא נמי למ"ש וה"ט שסמך הרמב"ם וכו' וכמובן ודו"ק. ולענין פלוגתייהו דר"ש ור"י בהשוחט קדשי עכו"ם בחוץ עיין בשטמ"ק שבש"ס דפוס ווילנא בפרק ב"ש שם שמביא בשם הר"מ שאמר דטעמא דר"ש דפוטר משום דכי היכי דדרשינן בשחוטי חוץ בנ"י מצווין על שחוטי חוץ ולא עכו"ם ה"נ נדרוש גבי הקרבן דדוקא בקרבן של ישראל חייב על שחוטי חוץ ולא בקרבן של עכו"ם עיי"ש ולפי"ז ר"י דמחייב לא דריש הכי גבי הקרבן ועיין גם בתוי"ט בזבחים שם מ"ש טעם להא דפוטר ר"ש עיי"ש. ומה שהביא החסדי דוד הנ"ל ראי' דלא קיי"ל כהך מתניתא מהא דקאמר רבא גבי איפרא הורמוז חזו היכא דמסקי ימא שרטון ושקלו ציבי חדתי וכו' ואי ס"ל לרבא דב"נ מותרין להקריב בע"מ פשיטא דה"נ שרי לדידהו מזבח ועצים שנשתמש בהן