אלפי מנשה עה"ת נא

ולית לה כתובה הרי הוי בעילתו ב"ז וכקושית הטו"ז הנ"ל לכך הם גורסין פלגשים בלא קידושין והנך וגורסין פלגשים בקידושין ובלא כתובה הם סוברים כהריב"ן דדוקא כשתנאו בטל דאית לה ולא סמכה דעתה הוי בעילתו ב"ז אבל כשתנאו הי' קיים דלית לה לא הוי בעילתו ב"ז וא"כ שפיר הם יכולים לגרוס פלגשים בקידושין בלא כתובה דהא לדידהו לא תקשה קושית הטו"ז הנ"ל דהוי בעילתו ב"ז דז"א דהא כיון דמעיקרא לית לה הרי לא הוי בעילתו ב"ז וכמו באשה כשמתנה עמה שלא יתן לה כתובה אם הי' תנאו קיים לא הוי בעילתו ב"ז כיון דלית לה

אכן לא נח רוחי בזה חדא דהא הר"י שם מקשה על פי' הריב"ן מפרק החובל דמשמע שם בהדיא דאפי' היכא דלית לה הוי בעולתו ב"ז משום שקלה בעיניו להוציאה עיי"ש ועוד דא"א לומר כן אליבא דרש"י ז"ל דהא מדברי רש"י בפי' החומש בפרשת חיי שכתב נשים בכתובה פלגשים בלא כתובה משמע שהוא גורס ג"כ פלגשים בקידושין ובלא כתובה וכ"כ המזרחי שם וכ"כ ג"כ הכ"מ והלח"מ בפ"ד מהלכות מלכים הלכה ד' והרי רש"י ז"ל מפרש הסוגי' דכתובות דף נ"ו הנ"ל כפי' הר"י הנ"ל וכמבואר ברש"י כתובות דף נ"ו שם וכ"כ בהדיא הב"ח בהגהותיו שם עיי"ש וא"כ אליבא דרש"י ז"ל לא יתכן דברינו הנ"ל

אמנם נ"ל דגם לפי סו' הר"י הנ"ל ג"כ יתכן הגרסא פלגשים בקידושין בלא כתובה ולא קשה הא כיון דלית לה כתובה הרי הוי בעילתו ב"ז וכקושית הטו"ז הנ"ל דהנה מה דקיי"ל דכל הפוחת מהכתובה בעילתו ב"ז הרי זה הוא רק תקנתא דרבנן [והוא אפי' לר"מ דקאמרינן בגמרא שם דסובר כתובה דאורייתא] וכמ"ש הפנ"י בכתובות דף יו"ד סוף ד"ה תוס' ד"ה חזקה וכ"כ ג"כ התוס' הנ"ל תקנו חכמים שיהא בעילתו ב"ז וא"כ י"ל דעד כאן לא קאמר הר"י דכש"כ אם לית לה דבעילתו ב"ז אלא דוקא בנשים דמן הדין מהראוי להיות לה כתובה או מדאורייתא למ"ד כתובה דאורייתא או מדרבנן למ"ד כתובה דרבנן לכן שפיר היכא דלית לה והיינו מחמת תנאי וכה"ג שפיר תקנו חכמים שיהא בעילתו ב"ז משא"כ בפלגש דמן הדין מעיקרא לית לה כתובה בין מדאורייתא ובין מדרבנן ל"ש בה לומר דתקנו חכמים שיהא בעילתו ב"ז דהא לא תקנו לה כתובה כלל והדברים ברורים. ועיין גם בהר"ן בכתובות בפרק המדיר בהא דאיתא שם בגמרא דף ע"ג קידשה על תנאי שאין עלי' נדרים וכנסה סתם רב אמר צריכה גט אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי' אלא טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו ב"ז ופרש"י אחולי' לתנאי' וכתובה בעי למיתב לה אם מגרשה אלא לענין גט דקסבר אין אדם עושה בעילתו ב"ז ובעל לשם קידושין ואפי' ימצא עלי' נדרים אבל לענין ממונא בתנאו קאי שאם ימצא עלי' נדרים תצא בלא כתובה והקשה הר"ן הא כיון דאין לה כתובה אכתי בעילת זנות הוא וכדאמרינן בפרק אעפ"י דכל הפוחת לבתולה ממאתים וכו' ומתרץ דכי אמרינן דכל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילתו ב"ז היינו בבא עלי' לאחר שכנסה בלא כתובה אבל זה אם אין קידושין הראשונים קידושין מפני תנאו הרי הוא עכשיו מקדש בביאה ולא שמענו במקדש בביאה שתהא ביאתו ביאת זנות זת"ד עיי"ש ונראה דכוונתו הוא כיון דהשתא בעל לשם קידושין וביאה אירוסין עושה וארוסה לית לה כתובה מן הדין לכן לא תקנו שיהא בעילתו ב"ז. וכן ראיתי בחידושי הרי"ם במס' כתובות שמביא שם תירוץ הנ"ל והוא אינו מביא לשון הר"ן ממש רק מביא בזה"ל ותירוץ דדוקא היכא דאית לה כתובה מדינא ולא תוכל לגבות שפיחת לה וכה"ג אז הוי ביאת זנות אבל כאן כיון דבעל לקידושין וביאה אירוסין עושה וארוסה לית לה כתובה לא הוי ביאת זנות דלית לה מן הדין עכ"ל ועיין גם בהפלאה במס' כתובות שם שהוא מביא ג"כ תירוץ הנ"ל ולא כלשון הר"ן ממש רק בזה"ל ותירץ כיון דביאה אירוסין עושה לא הוי בעילת זנות דארוסה לא תקנו כתובה עיי"ש וכן מביא ג"כ תירוץ הר"ן הנ"ל כלשון הנ"ל במקנה בק"א סי' כ"ו ד"ה וכן מומר עיי"ש והוא הדבר אשר דברנו בפלגש דכיון דפלגש אין לה כתובה מן הדין לא מדאורייתא ולא מדרבנן לכן לא הוי בעילתו ב"ז ולק"מ קושית הטו"ז הנ"ל

תולדות ואלה תולדת יצחק בן אברהם. הנה כתב האר"י ז"ל בלקיה פרשת וישב שכל המזונית הם מצד הגבורה קו שמאל עיי"ש והנה ידוע אשר גבורה הוא מדת יצחק נמצא שהפרנסה באה בזכות יצחק