אלפי מנשה עה"ת לב

לפרש דברי הסמ"ג וכנ"ל אך בכל זאת לא אמנע מלהגיד ג"כ מה שנ"ל בכוונת הרשב"א והוא שהרשב"א מדייק כן מהא דאיתא בירושלמי או שהלך למדינת הים דהכוונה הוא שהלך מארץ ישראל למדה"י שהוא חו"ל ומיירי נמי שהלך למדה"י עם אשתו ושמשו מטותיהם וכמו בחלה הוא או חלתה היא דאינו עולה מן המנין הוא אפי' כששמשו מטותיהן בשעת חליין וכמ"ש הרא"ש ביבמות בסוגיין עיי"ש ומה שאינו עולה מן המנין הוא משום שהלך מא"י לחו"ל דמדינת הים הוא חו"ל ובכה"ג אין שנות חו"ל עולין מן המנין. [וכ"כ ג"כ המהרש"ל על הסמ"ג שם דהסמ"ג מפרש או שהלך לו למדה"י איירי שהלך עם אשתו ושמשי מטותיהם אלא שהוא כתב שם כן לפי שיטתו שנמשך אחרי דברי מהר"א שטיין ועיי"ש במהרש"ל אבל הרשב"א הנ"ל הבין כוונת הירושלמי דמש"ה הלך למדה"י אין עולה לו מן המנין לפי שיצא מא"י לחו"ל וכדאמרן] וא"כ הרי דעת הירושלמי הוא כדעת הר"א אב"ד כן נ"ל בכוונת הרשב"א

ובדרך אגב ארשום מה שראיתי בשו"ת ושב הכהן סי' נ"ד שהקשה לפי מה דמשמע מהכתובים וכ"כ בהדיא הרמב"ן והרשב"א בחידושיהם ביבמות דגבי אברהם התחילו העשר שנים מזמן חזירתו מחרן לא"י פטם שנית וקשה דאמאי לא חשב בכלל העשר שנים גם הזמן שישב בא"י בפעם ראשון שיצא מחרן לא"י וחזר לחרן ואח"כ חזר מחרן לא"י פעם שנית וכדאיתא בסדר עולם וכיון שמצינו שלא חשב אברהם מה שישב בא"י בפעם ראשון ולא לסיב להגר עד מקץ עשר שנים לשבתו בא"י בפעם שנית א"כ נילוף מיני' אם חלה בתוך הזמן דמונה עשר שנים משעה שהבריא והשנים הראשונים קודם שחלה אינם עולים למנין ואפשר יש לומר שלא שהה רק זמן מועט ועדיין לא נתיישב היטב וצע"ג עכ"ד עיי"ש. והנה מ"ש דאפשר שלא שהה רק זמן מועט מלבד דזה דוחק וגם הוא בעצמו כתב שעדיין לא נתיישב היטב בזה בלעדי זה כבר רשום אצלי מ"ש בסדר הדורות [כעת אין אתי הסה"ד לעיין בו] בעם ספר הישר שכתב שאברהם יצא בפעם ראשון מחרן לא"י בהיותו בן נ"ה שנים ובשנת ט"ו לשבתו בארץ שב חרנה וישב שם חמש שנים ואח"כ חזר לא"י עי"ש ולפי"ז הרי קושית הושה"כ הנ"ל תקשה יותר דאמאי לא נסיב אברהם את הגר אחר עשר שנים לישיבתו בא"י עוד בפעם הראשון. אולם שוב ראיתי דהקושיא מעיקרא ליתא והוא עפמ"ש הקרבן נתנאל ביבמות בסוגיין לפרש מ"ש הרא"ש שם כשצוה הקב"ה לאברהם, ואמר לו לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך נתעצל ולא הלך וכתב הק"נ שההתעצלות הי' שלא הלך בתחלה עם שרה אשתו ונפשות ביתו רק עם לוט לבד ואח"כ חזר עם לוט ובהליכה פעם שגית לא"י הלך עם שרה ועם לוט והוכיח כן מן הקרא עיי"ש וא"כ כיון דבפעם הראשון לא הלך אברהם לא"י עם שרה א"כ לק"מ הקושיא הנ"ל. וירא וירא אליו ד' באלני ממרא וגו' ובמד"ר וירא אליו ד' וגו' כתיב ותתן לי מגן ישעך וגו'. הנה כתב במג"ע כאן וירא איליו ד' ב"אלנו מימרא ר"ת הראה לו ד' מלכיות א"דום י"ון ב"בל מ"די ונתעסק אברהם בגאולה האחרונה שראה דינא תקיפא והנה שלשה אנשים הן שלשה גואלים נרמזים בר"ת ש"לשה א"נשים נ"צבים ש"ריה א,ליהו נ"חמיה שהוא משיח בן יוסף והראו לו המלאכים כן ת"עשה כ"אשר ד"ברת ר"ת כד"ת גי' משי"ח ב"ן דו"ד עי"ש ועיין גם במד"ר שדרשו רז"ל ג"כ לפי דרכם שם והוא ושב פתח האהל כחם היום לכשיבא אותו היום שכתוב בו כי הנה היום בא בוער כתנור והוא יום הגאולה עיי"ש. ולדעתי יש לרמז על דרך זה ובסגנון אחר דהנה במג"ע פ' ויקרא אופן ס"ח מביא בשם רעיא מהימנא פ' תצא שבצורת א' נרמזים הגואלים של ישראל בזה האופן לא יסיר שבט מיהודה זה משיח בן דוד שהוא י' עלאה שבצורת א' מסיטרא דימינא ומחוקק מבין רגליו זה משיח בן יוסף שהוא צורת י' תתאה שבאות א' עד כי יבא שיל"ה זה משה שהוא באמצע ו' של א' נמצא שבצורת א' נרמזים ג' גואלים עכ"ד ויוצא מדבריו אשר שבט מחוקק שילה הן ג' גואלים משיח ב"ד ומשיח ב"י ומשם והם נרמזים באות א' וגם יוצא מדבריו אשר גם משה רבינו ע"ה יבא עם התרין משיחין לגאול את ישראל וכן איתא ג"כ בזהר פ' תצא דף רע"ח ע"א וז"ל רעיא מהימנא וכו' אנת הדרת לקב"ה ושכינתי' לאחרי' עילא ותתא ובינך יתפרקון ישראל ויחזרו לאחרייהו ולית חילא למשיחין למפרק לישראל בר מינך עיי"ש ועיין עוד שם בעמוד ב' מ"ש שם ובגלותא בתראה תרין משיחין ישלח עמך עיי"ש ועיין