אלפי מנשה עה"ת כא

במד"ר בפרשה זו פרשה ל"ד בהא דאיתא במד"ר שאדם הראשון לא הותר לבשר תאוה וכתב היפ"ת דאם הקריב קרבן שלמים למ"ד שלמים הקריבו ב"נ היתר הבשר גם לאדם עיי"ש וכ"כ ג"כ בכו"פ סי' כ"ז דאם ב"נ הקריבו שלמים הוצרכו לאכול את הבשר כדי שלא יבא לידי נותר ואכל אדה"ר את הבשר בקרבן שלמים עיי"ש וא"כ הרי בקרבן שלמים הוי ממשקה ישראל כיון דמותר לאכול הבשר והנה איתא בגמרא זבחים שם דהפלוגתא אי ב"נ קרבו שלמים או רק עולות קרבו תליא בהפלוגתא אי יתרו קודם מ"ת הי' אי אחר מ"ת הי' דהא כתיב גבי יתרו ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים וא"כ למ"ד יתרו קודם מית הי' הרי דב"נ קרבו עולות וגם שלמים ולמ"ד יתרו לאחר מ"ת בא לא קרבו ב"נ רק עולות עיי"ש והנה דעת הזהר היא כמ"ד שיתרו קודם ע"ח בא וכמבואר בזהר ריש פ' יתרו דף ס"ז וכ"כ ג"כ בנצוצי אורה על הזהר שם עיי"ש וא"כ הרי ס"ל להזהר דב"נ קרבו גם שלמים וא"כ לק"מ על הזהר די"ל דמ"ש הזהר אשר נח חטא דקרבנא דאיקרוב לבתר הו' לו להקריב קודם המבול כוונתו הוא שהי' לו להקריב קרבן שלמים וקרבן שלמים שפיר הוי ממשקה ישראל וכנ"ל וא"ש

אפס שוב מצאתי בזהר פרשת לך דף פ"ט ע"ב דאיתא שם ודל עד לא חטא אדם מה כתיב ויאמר אלקים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' וכתיב לכם יהי' לאכלה ולא יתור וכו' ולבתר אתא נח וחמא דהא גופא אתבני מאתרא דיצה"ר אקריב קרבן כמה דאקריב אדם מה כתיב וירח ד' את ריח הניחוח וגו' וכתיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו אמר קב"ה מכאן והלאה הואיל וגופא אשתאיב מההוא יצה"ר יתענג גופא כמה דאתחזי לי' ויכול בשר וכו' עיי"ש. ומוכח דדעת הזהר אינו כדעת הירושלמי שמביא הא"נ דהאי כירק עשב נאמר לו קודם הקרבה ואין מוקדם ומאוחר בתורה רק דעת הזהר היא דרק אחר שהקריב נח קרבן נאמר לו היתר הבשר וא"כ אף לולא דברי הזהר שבפרשת נח שהי"ל לנח להקריב קרבנא קודם המבול ג"כ קשה קושית המפורשים איך הקריב נח קרבן אחר המבול קודם שנאמר לו היתר הבשר הלא לא הוי ממשקה ישראל ופלא בעיני על הא"נ שלא זכר דברי הזהר שבפרשת לך הנ"ל וע"ז לא שייך תירוצינו הנ"ל שהרי מפורש בפסוק שהקריב נח עולות וכמ"ש ויבן נח מזבח וגו' ויעל עולות במזבח והדרא קושיא לדוכתי' הא לא הוי ממשקה ישראל [ואולי יש לומר דגם בעולה חשיב ממשקה ישראל כיון דקרבן שלמים מותר לאכול הבשר וכנ"ל א"כ הקרבן שהקריב עולה הי' יכול להקריבו שלמים ולאכול הבשר. אבל אכתי יוקשה דהא נח הקריב גם עופות וכמ"ש ומכל העוף הטהור וגו' והרי אין העוף בא שלמים וא"כ עולות העוף לא הוי ממשקה ישראל]

אמנם נלע"ד דקושית המפורשים מעיקרא ליתא דמה דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל זה הוא דוקא לאחר מ"ת אבל בבני נח לא שייך ממשקה ישראל וכן מצינו עוד כמה דברים בענין הקרבנות שהקרובו ב"נ מה שלאחר מ"ת הי' אסור להקריב וכדאיתא בש"ס זבחים דף קט"ו ע"ב עד שלא הוקם המשכן הכל כשרין להקריב בהמה חי' ועוף ובע"מ ויליף לה מנח דכתיב ויבן נח מזבח לד' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור עיי"ש בגמרא ולאחר מ"ת הי' אסור להקריב חיות ואווזין וכיוצא וכן בע"מ הי' אסור להקריב וא"כ ה"נ בענין ממשקה ישראל הוא דוקא לאחר מ"ת אבל ב"נ היו מותרין להקריב אף דלא הותר לישראל וראי' לזה מהא דאיתא בש"ס זבחים דף קט"ז ע"א מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח ת"ל מכל החי מכל בשר אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה ודלמא למעוטי טרפה ההוא מלהחיות זרע נפקא ופרש"י שנאסר לבני נח להקריב לגבוה שחיין ראשי אברין ול"ל לאזהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה שהקריב מהן בצאתו מן התיבה עיי"ש וקשה ל"ל קרא למעט טריפה הלא טריפה בלא"ה א"י להקריב משום דאינו ממשקה ישראל וכדאיתא להדיא בש"ס מנחות דף ו' ע"א דטריפה נתמעט מן ממשקה ישראל עיי"ש ועיי"ש בתוס' ד"ה כתב רחמנא דגם טריפה שהיתה לה שעת הכושר נתמעט מן ממשקה ישראל וכן מבואר ג"כ בש"ס פסחים דף מ"ח בהא דאמרינן שם דמוקצה לא הוי ממשקה ישראל וכן מהא דאיתא בירושלמי סוכה סוף פ"ד דמה דתני במתני' שם דמים ויין מגולין פסולים ע"ג מזבח דזה הוא משום משקה ישראל עיי"ש והרי מוקצה ומים ויין מגולין הי' להם שעת הכושר. ועוד דהלא איתא בש"ס מנחות שם דהיכא שהיתה לה שעת הכושר נתמעט מכל אשר יעבור תחת השבט והיכא דהקדושה ולבסוף נטרפה נתמעט מדכתיב מן הבקר עיי"ש בגמרא וא"כ ל"ל קרא גבי נח למעט טריפה הלא אי נערפה במעי אמו שלא היתה לה שעת הכושר הרי נתמעט מן ממשקה ישראל ואי היתה לה שעת הכושר הרי נתמעט מכל אשר יעבור תחת השבט