אלפי מנשה עה"ת יט

הם עיי"ש וזהו דקאמר ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה וקאמר דייקא לכף רגלה כי הכוונה הוא ולא מצאם היונה מנוח לכף רגלה היינו בגלותא וכדברי התיקונים הנ"ל לכן קאמר לכף רגלה כי כ"ף באות ח' דמנצפין עולה ד"פ ה"ר והוא הארבע גליות ורגלה רומז על גלות אדום וישמעאל שהוא כנגד הרגלים וגלות אדום וישמעאל הוא עיקר שהוא כלול מכל הגליות. וגם יש לרמוז עוד לסייד האר"י ז"ל הנ"ל שגלות אדום הוא אדום וישמעאל דהנה השר של אדום הוא סמא"ל וכנודע והשר של ישמעאל הוא רה"ב וכמ"ש בלקוטי שישנים ממהר"ש מאוסטטרפאלי בריש הספר ד"ה איתא במדרש וכו' בשם האר"י ז"ל ועיין גם במג"ע בפרשת וירא שכתב וז"ל סי' ישמעאל רב"ה קשת בהיפך אתווין רה"ב ועיין ג"כ בדן ידין על הקרניים מאמר ד' אות ה' שכתב ג"כ שהשר של אדום הוא סמא"ל והשר של ישמעאל הוא רה"ב עיי"ש וזהו דקאמר לכף רגלה כי כ"ף רגליה גימ' סמא"ל רה"ב והם שרים של אדום וישמעאל ועיקר הוא גלות אדום וישמעאל שהוא כולל כל הארבע גליות

ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפי'. הנה בס' א"נ בליקוטים סי' נ"א כתב אהא שאומרים בזמירות של ש"ק יונה מצאה בו מנוח שלא מצא לא במדרש ולא בגמרא שהיונה. מצאה מנוח בשבת ועיי"ש מ"ש בזה ומו"ח ז"ל בהג"ה שם כתב שכנים הדברים עפ"י חשבון לפי"ד הרמב"ן והרבינו בחיי שהי' אז כל החדשים מלאים ובאחד לחדש עשירי שנראו ראשי ההרים הי' באחד בתמוז ומקץ ארבעים יום שפתח נח חלון התיבה הי' עשרה באב ואחר שלשה שבועות הלכה היונה מאתו ולא השיבה אליו שנמצא לפי דבריהם שהיום ששלח נח את היונה ולא השיבה אליו הי' יום ש"ק עיי"ש בדבריו מה שעשה חשבון בזה ויש אתי להאריך בדבריו אך אין רצוני להאריך בזה ומה גם דלפי"ד רש"י לא יתכונו דבריו וכמ"ש שם בעצמו. ולדעתי נראה עפי"מ דאיתא בזהר בפרשת חיי ובפרשת וישב ע"פ ויברך את הגמלים וגו' לעת ערב מאי לעת ערב דא ערב שבת עיי"ש ולפי"ז י"ל גם כאן מה דכתיב ותבוא אליו היונה לעת ערב דא ערב שבת וגם בכאן יש להוסיף עוד בדרך רמז אשר והנ"ה עליה זי"ת טר"ף בפי"ה גי' ער"ב שב"ת והיינו שהכתוב מרמז בזה דקאמר לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה אשר לעת ערב היינו לעת ערב של ערב שבת. הנה אח"כ כתיב וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד וא"כ כיון שביאת היונה אליו בפעם שני' לעת ערב הי' לעת ערב של ערב שבת והמתין נח שבעת ימים ולאחר שבעת ימים שלח אותם פעם שלישית הרי זה הי' לעת ערב של ערב שבת ואז הלכה היונה ולא השיבה אליו וא"כ הרי שפיר מבואר שהיונה מצאה מנוח בשבת וא"ש דברי הפייטן

במסורה והנה עלה זית טרף בפיה טרף ב' דין ואידך טרף וירפאנו. ונראה לפרש שייכת המסורה עפמ"ש בזהר פרשת שלח דף קס"ה ריש ע"א עלה זית טרף בפיה דא מלכא משיחא וכו' עיי"ש וזהו שייכת הפסוק טרף וירפאנו להכא כי התם הפירוש הוא טרף ששברינו וירפאנו שיגאלנו עיי"ש בהושע סי' ו' ובילקוט שמעוני שם

א"י בכוונת המסורה הנ"ל טל דרך הנ"ל ובסגנון אחר. הנה הבעה"ט זיל מפרש המסורה הנ"ל עלה זית טרף בפיה טרף וירפאנו מה התם לשון שבירה אף ה"נ שהיא שברתו מן האילן ולא מצאה אותו צף על המים ובזה הכיר כי קלו המים עיי"ש ולדרכינו נראה לפי"ד הבעה"ט דכוונת המסורה הוא לפרש טרף דהכא היינו שבירה דהנה איתא בזהר חדש בפרשת בראשית אשר מן גלות זה נצא בזכות לימוד התורה עיי"ש והנה על"ה זו"ת עולה מספר תקכ"ב והנה כששוברין מספר תקכ"ב לשנים החצי הוא רס"א והוא ר"ת ס' ריבוא איותיות. והוא התורה שיש בה ס' רבוא אותיות וכנודע וזהו כוונת המסורה ותבוא אליו היונה לעת ערב רומז על ישראל שהן בגלות כי היונה היא ישראל שנמשלו ליונה וכמאמרם ז"ל ולעת ערב היינו בגלות כי גלות דומה ללילה והנה עלה זית טרף בפיה היינו שבירת על"ה זי"ת שהוא רס"א והוא ס' ריבוא א"ותיות התורה וכנ"ל וזהו בפיה דייקא כי לימוד התורה הוא בפה ומביא המסירה לכאן הפסוק טרף וורפאנו ומרמז בזה שבזכות לימוד התורה יתרפא שברינו ונצא מן הגלות

וגם לפי פירש"י ז"ל שמפרש טרף דהכא שחטף ולא שהוא לשון שבירה ג"כ יש לפרש כוונת המסורה הנ"ל על דרך הנ"ל רק באופן אחר דהנה כבר כתבתי כמה פעמים בחיבור זה דמה דע"י עסק התורה תהי' הגאולה זה הוא דוקא ע"י לימוד התורה שבע"פ ומשניות דוקא וכן איתא בהדיא במד"ר פרשת צו אין הגליות מתכנסות אלא בזכות משניות והנה כתב הרא"ה ז"ל בהקדמתו לספרו החינוך וז"ל והוא עשוי [ר"ל המשניות כי הוא קאי