אלפי מנשה עה"ת יח

אצלו וזש"ה וישלח את היונה מאתו מלמד שהיתה שכונה אצלו עכ"ל. וכוונתו עפי"מ דאיתא בש"ס סנהדרין דף ק"ח ט"ב וישלח את היונה מאתו מכאן שדירתן של עופות טהורים אצל הצדיקים עיי"ש

עוד נ"ל לפרש כוונת הבעה"ט הנ"ל על דרך אחר. דהנה כתיב הכא מכל החי ומכל בשר תביא אל התיבה להחיות אתך ודרשו רז"ל מכל החי היינו שדין ורוחין יביא ג"כ אל התיבה עיין במד"ר וברש"י ז"ל והנה זה הוא דבר קשה מאד לפני אדם לדור ביחד עם שדין קן הלא מורא יעלה על ראשו שלא יזיקו אותו. אולם איתא בגמ' ברכות דף ה' ע"א ואר"י כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ואין עוף אלא תורה שנאמר התעיף עיניך בו ואין רשף אלא מזיקין כו' עיי"ש וכתב המהרשיא בח"א שם דמה דקאמר ואין עוף אלא תורם שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו אסיפא דהאי קרא סמך דכתיב כנשר יעוף בשמים דקאי על התורה וקאמר דבני רשף שהם המזיקין העוף שהוא התורה שנמשלה לעוף שמטופף בשמים מגביהם ומסלקם מן האדם עיי"ש ומבואר מדברי המהרש"א אלו שעוף בנקודת חולם הוא התורה גם מבואר מדברי הגמ' והמהרש"א הנ"ל דע"י התורה מזיקין בדילין הימנו. ואף דפתח בק"ש כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו וסיים בתורה ודבר זה צ"ע והאריכו בזה המפורשים ויש שרוצים לומר דרק ע"י ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו אבל ע"י התורה אין מזיקין בדילין הימנו אמנם לפע"ד יש להוכיח מהגמ' שם לעיל דגם ע"י התורה מזיקין בדילין הימנו דאיתא שם לעיל אמר ריב"ל אעפ"י שקרא אדם ק"ש בבהכ"נ מצותו לקרותו על מטתו וכו' ואמר ר"נ אם ת"ח הוא אין צריך ועיין בתוס' שם בריש הפרק שכתבו דק"ש סמוך למטה אינה אלא בשביל המזיקין וכדאמר אם ת"ח הוא א"צ עיי"ש. ועיין גם בהרבינו יונה שכתב ואם ת"ח הוא א"צ לפי שהתורה משמרתו עיי"ש הרי בהדיא דגם ע"י התורה מזיקין בדילין הימנו ועיין גם בהפלאה על מס' כתובות דף ע"ז ע"ב שהוא מביא שם כל העוסק בתורה מזיקין בדילין הימנו שנאמר ובני רשף יגביהו עוף ועיי"ש מ"ש הטעם כו שמות המזיקין עולים מספר רש"ף וכשעוסקים בתורה שהוא בגי' תרי"א והוא שם א"ל נוסף על מספר רש"ף והשם א"ל מצילו מן המזיקין עיי"ש. ומעתה זהו כוונת הבעה"ט מכל החי ומכל בשר וגו' מהעוף למינהו רמז לו שהעוף ישכון אצלו ר"ל העוף שהוא התורה שנמשלה. לעוף ישכון אצלו כי נח למד תורה וכמ"ש רש"י ז"ל לקמן בפסוק מכל הבהמה הטהורה ולכך יוכל להביא עמו אל התיבה מגל החי ואפי' שדין ורוחין ולא יעלה שום מורא על ראשו שלא יזיקו אותו כי ע"י התורה מזיקין בדילין הימנו

עוד י"ל בכוונת הבעה"ט הנ"ל דהנה בשטת שהי' המבול טל הארץ הרי הי' התגברות הגבורות על העולם אבל לנח הבטיח הקב"ה שימשוך עליו חסד וזהו שרמז לו שהעוף ישכון אצלו כי עו"ף עם נ"ח גי' חס"ד א"ל כ"ל היו"ם. וזהו נמי מה דכתיב ויעבר אלקים רוח על הארץ וישוכו המים, כי רו"ח עולם ג"כ חס"ד א"ל כ"ל היו"ם

במסורה וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב. הלוך ד' דין ואידך והמים היו הלוך וחסור ואידך הלוך ונסוע הנגבה ואידך הלוך וגדל: ונראה דהנה ידוע שע"י לימוד התורה מתקנין פגם אות ברית קודש בחי' צ"ט וע"י שם חב"ו היוצא מפסוק חיל בלע ויקיאנו וע"י שם בי"ט היוצא מפסוק כי בי חשק ואפלטהו מעלין את הנ"ק מבין הקליפות וכבלעו כך פלטו ומחזירין אותן למקום הקדושה וזהו כוונת המסורה והמים הי' הלוך וחסר היינו שנחסר ונפגם בחי' צייט כי מים עולה צ' והיא בחי' צו"ט העצה לזה הלוך ונסוט הנגבה רומז על לימוד התורה וע"ד שאמרו ז"ל הרוצה להחכים ידרים הלוך וגדל רומז על שמות חב"ו בי"ט כי גד"ל עולם חב"ו בי"ט ועי"ז וישיבו המים מעל הארץ הלוך ושוב היינו שישיבו הנ"ק למקום הקדושה. וגם לפמ"ש המג"ט בפרשת וירא ומובא גם בספר קה"י ערך ממרט שעל מט"ט מוטל להוציא טיפין קרי האבודון בסטרא עיי"ש וזהו הלוך ושוב כי ושו"ב גי' מט"ט גם ושו"ב גי' שד"י וזה ידוע מהתיקונים שבתיקון אות ברית קודש שורה שם שד"י

ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, עיין בבאר מים חיים שמדייק דאמאי קאמר לכף הלא הי' די לומר רק לרגלה ולדעתו גם מלת רגלה הוא ג"כ לכאורה מיותר דהי' די לומר ולא מצאה היונה מנוח. ונראה דהנה איתא בתיקונים תקונא חד ועשרין ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה בגלותא. והנה הד' גליות נקראים הרים וכדאיתא במד"ר בפ' בא פרשה ט"ו אין הרים אלא מלכיות עיי"ש והנה גלות אדום הוא עיקר כי הוא כלול מכל הגליות וכנודע והנה איתא בלק"ת מהאר"ו דל בט' תצא שגלות אדום הוא אדום וישמעאל והם שנים כנגד הרגלים וארוכים