אלפי מנשה עה"ת קפא

צדקה שהיא משפיע אור להלבנה וגם כתיב שמש צדקה

הנה לפי האמור אשר חכם לב יקח מצות היינו צדקה י"ל דמש"ה קאמר חכם לב דייקא מבי טעמים חדא משום שצדקה צריכין ליתן בהשכל שלא לבייש את העני וכמ"ש אשרי משכיל אל דל ולכך כתיב חכם לב דייקא ואידך כי גבי צדקה כתיב נתון תתן אפי' מאה פעמים ועיין בדן ידין על קרניים מיש ע"פ סוד מה דקאמרו דייקא מאה פעמים עיי"ש ולכך כתיב חכם לב דייקא כי חכים ל"ב עולה מספר מאה

א"י על דרך הנ"ל ובסוגנן אחר עפי"מ דאיתא בש"ס ברכות המאריך בשלחן דלמא אתי עניא ויהיב לי' מאריכין לו ימיו ושנותיו דכתיב המזבח עץ גבוה ג' אמות וכתיב וידבר אלי זה השלחן וגו' פתח במזבח וסיים בשלחן בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר על ישראל עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. וזהו וזה אשר תעשה על המזבח היינו על השלחן כי שלחנו של אדם דומה למזבח וכמבואר בגמרא ברכות הנ"ל וכ"כ בהדיא הגאונים והרמ"א והבאתים לעיל שהשלחן נקרא מזבח: ומה תעשה על השלחן לזה בא הרמז בס"ת על המזבח כבשים בני שהם לחמ"ו וברית וס"ת שנה שנים שהם השמ"ש וזה רומז שתעשה על השלחן צדקה כי לחמי ושמש רומז על צדקה וכנ"ל

א"י וזה אשר תעשה על המזבח וגו' וכתב הבעה"ט אשר על המזבח כבשים בני ס"ת לחמי. שנה שנים ר"ת וס"ת השמש. די"ל שהכתוב מרמז לסדר י"ב חלות על השלחן בשבת וזהו וזה אשר תעשה ז"ה גו' י"ב על המזבח היינו על השלחן כי שלחנו של אדם נקרא מזבח וכנ"ל והרמז לחמי שבס"ת על המזבח כבשים בני וכמ"ש הבעה"ט זה מורה אשר ז"ה העולה, י"ב שצריך לסדר על השלחן היינו י"ב חלות והוא לחמ"ו והרמז השמ"ש שברית וס"ת שנה שנים וכמ"ש הבעה"ט זה מורה שהסידור י"ב חלות על השלחן היינו בשבת דוקא עפמ"ש בא"נ בפ' משפטים ע"פ אם חבל תחבל עד בא השמש תשיבנו לו אשר שבת נקרא שמש עיי"ש ועיין גם בקרניים מאמר י"ב ובדן ידין שם שכ' שסוד שמש מתלבש בשבת עיי"ש. והנה ידוע מהאר"י ז"ל שהו"ב חלות רומזים על המשכות החסדים כי י"ב פעמים לח"ם עולה י"ג פעמים חס"ד וזהו ליום תמיד רומז על המשכות החסדים כי יום הוא חסד וכנודע וכמ"ש יומם יצוה ד' חסדו וגם תמי"ד הוא ג' מילואי אהי' כנודע מקור הרחמים והחסדים וגם מרומז בפסוק זה שבכל השלשה סעודות צריכין לסדר י"ב חלות כי המזב"ח כבשו"ם עם הכולל עולה ג"פ סעוד"ה

עוד י"ל במ"ש הבעה"ט הנ"ל על המזבח כבשים בני ס"ת לחמ"ו ושנה שנים ר"ת וס"ת השמ"ש עפמ"ש הרבינו בחיי בפרשת שופטים ע"פ ולשמש או לירח וז"ל אעפ"י שצוותיו בקרבן התמיד לעשות שני כבשים האחד בבוקר והאחד בערב והם כנגד מדת יום ומדת לילה המשפיעים אורה וכח בשני המאורות שהם השמש והירח לא צויתי לעבוד לשמש ולירח עכ"ד ויוצא מדבריו שהשני תמידין הם כנגד השמש והירח והם משפיעין להשמש ולהירח אורם וכח. וזה הרמוז כאן לחמו עם השמש כי לחמ"ו גי' לבניה עה"כ והיינו שנרמז כאן השמש עם הלבנה שהתמידין הם כנגד השמש והלבנה ומשפיעים להם אורה וכח וכנ"ל. חידושי הלכות

רש"י ז"ל בפסוק והי' פי ראשו בתוכו וגו' לא יקרע כתב וז"ל לא יקרע כדי שלא יקרע והקורעו עובר בלאו שזה ממנין לאוין שבתורה. ודברי רש"י אלו לכאורה תמוהין דבש"ס יומא דף ע"ב איתא אמר רב יהודה המקרע בגדי כהונה לוקה שנאמר לא יקרע מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודלמא הכי אמר רחמנא נעביד לי' שפה כי היכי דלא נקרע ומשני מי כתיב שלא יקרע עיי"ש והאיך כתב רש"י כאן תרתי כדי שלא יקרע וגם הקורעו עובר בלאו וראיתי בספר צדה לדרך שעמד בזה וכתב דמ"ש רש"י כדי שלא יקרע כך הוא מנהגו של רש"י לפרש המקרא לפי פשוטו הנראה בעינו אף שאין דעת הגמרא כן ומ"ש רש"י אח"כ והקורעו עובר בלאו או או קאמר עיי"ש. אמנם אנכי אמרתי לתרץ דמה דמשני מי כתיב שלא יקרע הכוונה היא דאי הוי כתיב שלא יקרע שפיר הוי אמרינן דלא אתא רק לטעמא בלבד כדי שלא יקרע אבל השתא דכתיב לא יקרע שמעינן מני' תרתי לטעם וללאו. ומצאתי אח"כ במרגניתא טבא ובלב שמח על הספר המצות להרמב"ם בשורש ה' שכתבו ג"כ כן. תשא

וידבר ד' אל משה לאמר כו תשא את ראש בניי וגו'. הנם ידוע שחסרון הפרנסה גורם ביטול