אלפי מנשה עה"ת קנ

שהם בחי' לא והוא תכלית הענוה, וכ"כ בספר א"נ על מועדים במאמריו לר"ח אייר. וז"ש לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן והוא כיון שבאכילת המן באו לבחי' ענוה ע"כ ניתנה התורה רק להם כי אין התורה מתקיימת אלא במי שאוחז במדת ענוה והוא בעיניו כאפס ואין. והנה אמרו ז"ל בש"ס יומא דף ע"ה שעם המן ירד להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עיי"ש ונ"ל דזה הוא ג"כ מטעם האמור דכיון שבאכילת המן באו לבחי' ענוה וע"י מדת ענוה זוכין גם לעשירות וכדכתיב בהדיא עקב ענוה יראת ד' עושר וכבוד וחיים ע"כ ורד להם עם המן אבנים טובות ומרגליות וזה הוא עשירות וזהו שלקטו מן עמר לגלגלת דייקא וכמ"ש לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת כי עמ"ר עם גלגל"ת עולה ב"פ שלח"ן

ועפי"ז יש לקיים הגירסא בגמרא ברכות דף ה' ע"ב אין אדם זוכה לשתי שלחנות ועיין בתוס' שם שכתבו דגרסינן לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות אבל אין לגרוס אין אדם זוכה דהא כמה צדיקים זוכין לשתי שלחנות עיי"ש בתוס' ועפ"י האמור יש לקיים הגרסא אין אדם זוכה לשתי שלחנות והכי פירושא אין היינו ע"י בחי' אין שהוא מדת ענוה אדם זוכה לשתי שלחנות

והיוצא לנו מדברינו אלו שמשום שבאכילת המן באו ישראל לידי ענוה ע"כ זכו לשתי שלחנות תורה ועשירות. והנה ראשי האותיות וסופי האותיות מן חמשה חומשי תורה ומן ששה סדרי משנה עולים מספר תשכ"ב וזהו ותעל שכבת הטל שכבית רומז על התורה, כי שכב"ת עולה מספר הראשי אותיות וסופי אותיות מחמשה חומשי תורה ומששה סדרי משנה שהן מספר תשכ"ב וכנ"ל והטל רומז על הפרנסה ועשירות וכמ"ש ויתן לך אלקים מטל השמים. והיינו שמרמז הכתוב שבהמן זכו ישראל לתורה ועשירות. ומפרש הכתוב הטעם וקאמר והנה על פני המדבר היינו ע"י מדת ענוה. שהי' להם באכילת המן כי מדבר היא ענוה וכמו שדרשו רז"ל בגמרא הנ"ל וממדבר מתנה שמשים עצמו כמדבר שהכל דשין בו. וגמר הכתוב ואומר דק מחספס דק ככפר כי דיק מחספ"ס דיק ככפ"ר עולה תשט"ו והוא מספר ב"פ שלחין והיינו שזכו ישראל אז ע"י מדת ענוה לשתי שלחנות תורה וגדולה במקום אחד

ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת וגו'. ויל"ד מנא ידע משם לצוות זאת לאהרן דייקא וכבר התעורר בזה האוה"ח. ולדעתי נראה דהנה רש"י פירש שטעם הציוו הוא כדי שישראל ילמדו תורה ולא יאמרו מהיכן יתפרנסו. והנה כתבתי בפ' עקב דנתינת המן הי' עיקר כדי שילמדו תושבע"פ א"כ ה"נ מה שציוה ד' להניח מן למשמרת לדורות הי' ג"כ בשביל תושבע"פ וזהו דקאמר למשמרת לדורותיכם לרמז על תושבע"פ כי תושבע"פ הוא משמרת ושומר לתורה שבכתב וכנודע וע"כ למעין יראיו א"ח הלח"ם ס"ת מתנ"ו ולמע"ן ירא"ו א"ת ס"ת תנ"ו כי מתנו ותנו הוא משנה וגמרא וכדאיתא בש"ס נדרים דף ח' ע"א גם למעין ירא"ו א"ת הלח"ם ס"ת גי' מלכו"ת ומלכות הוא תושבע"פ וכנודע. והנה במג"ע בפ' שמות כתב אשר ה"וא י"הי' ל"ך ל"פה ר"ת היל"ל סוד תושבע"פ ור"ל שאהרן הוא סוד תושבע"פ. ושוב מצאתי מבואר להדיא ברע"מ בפ' צו דף כ"ז סוף ע"ב שאהרן הוא סוד תושבע"פ ויש לרמז לזה אשר אהר"ן עולה מספר הר"ת משמות של ששה סדרי משנה שהם זמ"ן נק"ט [וכמ"ש סי' זה בתיקונים בהקדמה ובהרמב"ם ז"ל בהקדמתו לס' זרעים] ומעתה כיון דמה שציוה ד' ליקח מלא העמר מן למשמרת לדורות הוא רק בשביל תושבע"פ וכנ"ל ע"כ שפיר ציוה משה לאהרן דוקא שהוא יקח את העמר מן ויניח אותו למשמרת לדורות כי אהרן הוא סוד תושבע"פ וכאמור

ובזה יש לפרש ג"כ המסורה והנח ב'. והנח אותו לפני ד' למשמרת לדורותיכם והנח אל הסלע ולפי דברינו הנ"ל שייכת המסורה הוא כי מה דקאמר והנח אותו לפני ד' למשמרת לדורותיכם הוא בשביל התורה ובשביל תורה שבע"פ דייקא וכנ"ל וזהו שמשלב המסורה הפסוק והנח אל הסלע כי סלע רומז על התורה וכמ"ש בת"ז תיקון כ"א ע"ש וירם משה את מטהו ויך את הסלע עיי"ש וכן הוא ג"כ בש"ס קידושין דף ל' ע"ב דאיתא שם אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' ואם ברזל היא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש וגו' וכפטיש יפוצץ סלע והכוונה היא שהוצהיר נדמה לפטיש שהוא ברזל והתורה נדמה לסלע ועיין בתוס' שם מ"ש בשם ר"ת ובתוס' בשבת דף פ"ח ובתוס' סנהדרין דף ל"ך ובחידושי אגדות בסנהדרין שם ועיין גם בפי' הר"ע מברטנורא עה"ת בפרשת וארא עיי"ש גם סלע הוא תורה שבע"פ דייקא וכדאיתא בת"ז שם אורייתא דבע"פ דאיהו סל"ע ע"ל סי' דאינן שיתין מסכתות עיי"ש

איתא במכילתא ותן שמם מלא העומר מן לדור חיכם ר"א אומר לימות המשיח. ואפשר לומר דזהו