אלפי מנשה עה"ת קלח

ונחמות וכמ"ש הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ד' הגדול] בהתכוללם יחד ולכך שפיר מביא הזוה"ק כאן דייקא הפסוק אשרי העם יודעי תרועה

ולמען תספר באזני בנך ובן בנך. איתא במד"ר אשר מכת ארבה נאמר לו למשה ברמז ולמען תספר באזני בנך זו מכח ארבה כמה דתימא עלי' לבניכם ספרו עיי"ש והנה מלבד מה דיליף לה מגז"ש י"ל עוד דהנה במה דקאמר למען תספר באזני בנך ובן בנך יש לדקדק טובא חדא דאמאי קאמר באזני דייקא הלא הול"ל תספר לבנך ובן בנך ואידך מה קאמר בנך ובן בנך הלא הול"ל תספר לבניכם, וכמו במכת ארבה בימי יואל דכתיב עלי' לבניכם ספרו ולא כתיב לא אזני ולא בני בניכם וה"נ כאן הול"ל הכי. אך נ"ל דבהא דקאמר תספר באזני בנך ובן בנך בזה רמז לו על מכת ארבה והוא עפי"מ דאיתא בכתבי האר"י זיל אשר ד' מכות ארבה חושך מכת בכורות וקו"ס הכה אותם בד' מילואי הוי' על הסדר ממטה למעלה ומכת ארבה נמשך ממילוי ההי"ן שהוא שם ב"ן עיי"ש וזהו דקאמר למען תספר באזני בנך ובן בנך דייקא באזני ודייקא ובן בנך כי רמז לו בזה על מכת ארבה כי אזן בניך ובין בניך עולה ארב"ה ב"ן

במסורה ויעל הארבה וגו' וינח בכל גבול מצרים. וינח ב' דין ואידך וינח ביום השביעי ועיין בבעה"ט שמפרש מלמד שנח הארבה בשבת עיי"ש והוא פלא מדוע נח הארבה בשבת וכי צריך הארבה לנוח בשבת ואמאי לא נח גם הצפרדע בשבת. אך לדעתי יש עוד דברים בגו בזה שנח הארבה בשבת דהנה ארבה הוא בבינה וכמ"ש בילקוט ראובני בשם המגיד עיי"ש וכן הוא ג"כ בכתבי האר"י ז"ל והנה ידוע אשר מן בינה דינין מתערין וא"כ ארבה שהוא בבינה הוא דין וגם ארב"ה גי' יצח"ק והוא בחי' דין והנה ידוע שבשבת ליכא שליטת הדינים וכדאיתא בזהר כד עייל שבתא וכו' וכל דינין מתעברין מינה. וזהו שנח הארבה בשבת לרמז שבשבת ליכא שליטת הדינים כלל

ולדעתי י"ל המסורה הנ"ל וינח בכל גבול מצרים וינח ביום השביעי עפי"מ שרשום בזכרוני מה שראיתי כבר בספר אחד ואין על זכרוני כעת באיזה ספר שכתב לתרץ סתירת הגמרא דבמקום אחד אמרו זיל לוו עלי ואני פורע ובמק"א אמרו ז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות והרי מאמרים אלו סותרים להדדי וכבר עמדו בזה התוס' ומתרץ הוא שרבותינו ז"ל רמזי בזה ענין בטחון שיש שני עניני בטחון אחד מצד הרחבה שמתנהג עצמו בהרחבה ולוה לו על זה שיהי' לו בהרחבה ובוטח בד' שבודאי יהא לו לשלם ולא יהא נקרא לוה רשע ולא ישלם ושני הוא מצד הצומצים שמסתפק עצמו במיעוט וסומך על בטחון בהשי"ת שהשי"ת בודאי יעזור לו שיהי' לו הרחבה וזהו כוונת שני מאמרים ז"ל הנ"ל לוו עלי ואני פורע זה הוא הבטחין מצד הרחבה ועשה שבתך חול וכו' זה הוא הבטחון מצדה הצומצים זת"ד. והנה שם הבטחון הוא אותיות הקודמים משם אלקיים שהם אכדט"מ העולים מספר ע"ד בסוד בטחו בד' עדי ע"ד וכנודע מהאר"י ז"ל וזהו שמשלב המסורה וינח בכל גבול מצרים עם וינח ביום השביעי כי ויניח גי' ע"ד והוא מספר שם הבטחון הנ"ל וזהו ב"פ וינ"ח רומז על שני עניני בטחון והם אחד וינח בכל גבול מצרים וזה הוא הבטחון מצד הצומצים ומצר כי מצרים הוא לשון מצר ואידך וינח ביום השביעי וזה הוא הבטחון מצד הרחבה כי ביום השביעי מורה על הרחבה וכטעם ביום השביעי כטוב לב המלך ביין גם השביעי הוא לשון שבע וכמו שפירשו ז"ל במד"ר בחודש השביעי שהוא שבע במצות כן הכא יאמר וינח ביום השביעי שהוא שבע בכל מיני טובות יהי' לו מדת בטחון

דבר נא באזני העם. וישאלו איש מאת רעהו וגו' כתב רש"י ז"ל וכן הוא בגמרא ברכות דף ט' שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם ויל"ד מה קאמרו אותו צדיק אברהם דלכאורה. מלות אותו צדיק הוא שפת יתר דהי' די לומר שלא יאמר אברהם וכו' דאטו לא ידעינן שאברהם הי' צדיק. ונ"ל דהנה ידוע שמה שהבטיח הקב"ה לאברהם, אבינו ע"ה, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הכוונה היא על הנצוצות הקדושים שיוציאו כל הני"ק שהיו במצרים מניצוצי קרי של אדה"ר באותן ק"ל שנים שפירש מאשתי. והנה ידוע שמי שמתקן אות ברית קודש ומעלה את הני"ק מבין הקליפות מיקרי צדיק ויש לרמז זאת ג"כ בפסוק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אחרי כן ר"ל אחר אותיות כין שהם אותיות ל' ס' עולים מספר צ' והוא בחי' צדיק ורמז בזה שמה שיצאו ברכוש גדול היינו שיוציאו את הני"ק שנפלו בין הקליפות במצרים ויתקנו בחי' צדיק ולמטרה זו כיוונו רז"ל במתק לשונם דקאמרו כאן שלא יאמר אותו צדיק דייקא.