אלפי מנשה עה"ת קכג

בישה"א עיי"ש וזהו יש לרמז שהס"ת א"ת יעק"ב אי"ש הם ר"ת תמו"ך ב"ישהא ש"רע רומז שע"י המלאכים אלו יצאו ישראל ממצרים

איש וביתו באו. הנה כתב בס' א"נ בפרשת וארא שהאבות הקדושים השתמשו בהמלאכים מט"ט ואליהו ואלו המלאכים הלכו עם אליעזר והם הצילו אותו כשהטילו לו סם בקערה ועיין עוד שם בא"נ בפרשת וישלח שכתב אשר מט"ט הוא לשמירה על הדרך וכמ"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וכתב רש"י ז"ל שזה מטיט וכמו כן אליהו הוא תמיד לעזרת ישראל ובפרט על הדרך וע"כ אליה"ו במילואו עולה דר"ך עיי"ש. ולפי"ז י"ל שהמלאכים אלו הלכו עם יעקב ובניו למצרים והם מרומזים בתיבות איש וביתו והוא חדא עפמ"ש המג"ע על ואתחנן אופן קי"א ע"פ וירא מלאך ד' אליו בלבת אש אשר מט"ט ואליהו מרומזים בתיבות בלבת אש כי בלב"ת גימ' מט"ט אליה"ו הנביא ואש כי שניהם עלו ברכב אש וסוסי אש עיי"ש והנה בתיבת אי"ש יש אותיות א"ש והאות יו"ד הנשאר מתיבת אי"ש עם תיבת ובית"ו עולה מט"ט אליה"ו הנבי"א ואידך כי אי"ש עם בית"ו בהתכוללם יחד עולה חנ"ך מט"ט אליה"ו סנד"ל. וזהו נמי איש וביתו דייקא כי ידוע שמט"ט ואליהו המה בבחי' יסוד ומלכות בחי דכר ונוקבא מט"ט הוא בחי' יסוד בחי' דכר ואליהו הוא בחי' מלכות בחי' נוקבא וזהו איש שהוא דכר רומז על מט"ט וביתו שהיא בחי' נוקבא רומז על אליהו א"י איש וביתו. הנה הבעה"ט כתב את יעקב איש ס"ת שבת שבזכות שבת נגאלו אולם רש"י ז"ל לקמן בפסוק בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה כתב שבזכות התורה יצאו ממצרים וכן הוא ג"כ במד"ר וזה יש לרמז בתיבות איש וביתו שבזכות התורה יצאו ממצרים כי אי"ש עם בי"ת עולה מספר תשכ"ג והוא מספר הראשי אותיות וסופי אותיות מחמשה חומשי תורה וששה סדרי משנה בהתכוללם יחד [עיין בדברינו לקמן בפרשת בשלח ע"פ ותעל שכבת הטל] גם אי"ש עם בית"ו והא' מתיבת אי"ש בסוד אלף ואחד עולה מספר אלף תשכ"ט והוא מספר תור"ה כת"ב תור"ה פ"ה. וזהו נמי איש וביתו דייקא כי תורה שבכתב הוא בחי' דכר ותורה שבע"פ הוא בחי' נוקבא וכנודע וזהו איש שהוא בחי' דכר רומז על תורה שבכתב וביתו שהוא בחי' נוקבא רומז על תורה שבע"פ

הנה הבאתי לעיל בשם המג"ע שכתב אשר איש וביתו הן תרין יחודין איש הוא יחודא עילאה וביתו הוא יחודא תתאה. והנני מוסיף על דבריו לרמז אשר אי"ש עם בית"ו בהתכוללם יחד עולה מספר הר"ח מוחודא עילאה ומוחודא תתאה

ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף הי' במצרים. בזוה"ק דף ה' ע"ב מדייק דאמאי באו דיקא שבעים נפש למצרים ולא יותר ועיי"ש מ"ש בזה וגם מה דקאמר ויוסף הי' במצרים לכאורה הוא שפת יתר וכי אינן יודעין שיוסף הי' במצרים ועיין ברש"י ובאוה"ח מ"ש בזה. ועוד לאלוה מילין דהנה כתב הבעה"ט את יעקב איש ס"ת שבת. וצריך להבין מה ענין שבת להכא והבטה"ט כתב טעם לזה וגם בספרים כתבו עוד טעמים אחרים לזה וגם אנכי אענה חלקי בהקדם לפרש מה שאמר יוסף והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי וידוע שלא נתקיים רק זה שאמר השמש ואחד עשר כוכבים משתחוים לי וכמ"ש רש"י ז"ל כי אמו מתה וחכמז"ל אמרו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ונ"ל בזה בדרך רמז דהנה יוסף הוא לקביל שבת וכמ"ש האוה"ח בפרשת קדושים בשם ז"ח והנה איתא בכוונת שבשבת ע"י שם מ"ב דבריאה שהוא אהי"ה יה"ו יוצאין שבע שמות מרגלאין עיי"ש וזהו דקאמר יוסף השמש ואחד עשר כוכבים משתחוין לו כי שמ"ש ר"ת ש"בע ש"מות מ"רגלאין וכמ"ש בא"נ בפרשת ויצא ט"ס כי בא השמש בשם כ"ק אביו זצ"ל ואחד עשר כוכבים אחד עשר הוא י"א והוא ר"ת אהי"ה י"הו וככ"ב גי' מ"ב והוא שם מ"ב דבריאה משתחוים לי כי יוסף הוא כנגד שבת. ומה שאמר יוסף כן הענין הוא לדעתי כי ע"י ז' שמות מרגלאין מבטלין שנאת חנם וכמ"ש בא"נ בפרשת וישלח בשם הספרים כי ז' שמות מרגלאין עולים מספר תתמ"ט כמספר שנא"ת חנ"ם ולכך שבת נקרא שבת שלום עיי"ש וכיון שאחי יוסף שנאו את יוסף שנאת חנם ע"כ קאמר להם חלום זה. והנה חלום זה קאמר יוסף על ועקב וי"א בניו כי שמש הוא יעקב ואחד עשר כוכבים הם י"א בניו וכפי' הפשוט א"כ לדרכינו הרי יעקב עצמו שהוא השמש הוא בסוד שבע שמות מרגלאין כי שמ"ש ר"ת ש"בט שימות מ"רגלאין וי"א בניו שהם הי"א כוכבים הם בסוד א"היה יה"ו שהם ר"ת י"א והוא שם מ"ב דבריאה העולה ככ"ב. ולפי"ז מה שנאמר כאן ואלה שמות וגו' ומזכיר בפירוש את יעקב עם י"א בניו ראובן שמעון וגו' שבאו למצרים ירמוז שיעקב