אלפי מנשה עה"ת קכא

עקרה קידם ותהר לאה משמע דהריון דראובן הוא אחר נשואי רחל והם היו אחר נשואי לאה ז' ימים שנאמר מלא שבוע זאת עכ"ד והנה מ"ש הריב"א דמקרא בפרשת ויצא משמע דהריון דראובן הי' אחר נשיאי רחל והם היו אחר נשיאי לאה ז' ימים כוונתו הוא בזה דכיון שהריון של ראובן הי' אחר נשואי לאה ז' ימים הרי א"א לומר שנתעברה מביאה ראשונה ומטפה ראשונה ממש כיון דלאחר ג' ימים הזרע מסריח ואיני ראוי עוד להזריע. והנה להי"מ הנ"ל שלאה נתעברה מביאה הראשונה וכן כתבו ג"כ התוס' ביבמות דף ע"ו וכ"כ ג"כ הברטנורא עה"ת א"כ קשיא עליהם קושית הריב"א הנ"ל מהא דמשמע בפרשת ויצא שהריון של ראובן הי' אחר נשואי רחל ונשואי רחל הי' אחר ז' ימים מנשואי לאה וזרע לאחר ג' ימים אינו ראוי להזריע והוא קושיא גדולה ועצומה מאוד

ולחומר הנושא נלע"ד ליישב דהנה איתא בש"ס נדה דף ל"ד ע"ב בעי ר"פ שכבת זרע של ישראל במעי עכו"ם מהו ואמרינן בתוך ג' ימים לא קא מבעיא לי' לר"פ כי קא מבעיא לי' לאחר ג' ימים מאי ישראל דדייני במצות חביל גופייהו ומסריח עכו"ם דלא דייני במצות לא חביל גופייהו ולא מסריח או דלמא כיון דאכלו שקצים ורמשים חביל גופייהו ומסריח חיקו ופרש"י כי קא מבעיא לי' לאחר ג' ימים דלגבי ישראלית טהורה כדאמר במס' שבת פרק ר"ע. דדייני יראים וחרדים במצות ומתוך דאגתן מתחממין. חביל חם עיי"ש ומבואר מדברי הגמרא אלו דעכו"ם אי לאו דאכלי שקצים ורמשים הוה פשיטא לן דלא מסריח הש"ז במעיהן אפי' לאחר ג' ימים כיון דלא דייגי במצות לא חביל גופייהו ולא מסריח. וא"כ שפיר י"ל דנתעברה לאה מביאה ראשונה וראובן נוצר מטפה הראשונה ולק"מ קושית הריב"א הנ"ל מהא דפרשת ויצא אחרי דבימי האבות עדיין לא דייגי במצות ושקצים ורמשים בודאי לא אכלו האבות והאמהות וא"כ שפיר הש"ז שבמעי האמהות לא הסריח אפי' לאחר ג' ימים והי' הזרע ראוי לקלוט ולהיות ולד נוצר הימנה אפי' אחר כמה ימים וא"כ שפיר הריון דראובן הי' מביאה ראשונה ומטפה הראשונה ואף שהריון הי' אחר נשואי לאה ז' ימים מ"מ קלטה הזרע אח"כ וראובן נוצר הימנה כיון שלא נפסד הזרע במעי' של לאה וא"ש

ואין לפקפק בזה ולומר דגם גבי האמהות שייך חביל גופייהו ממצות כיון שהי' להם ז' מצות ב"נ דז"א דנלע"ד דמה דאמרינן דישראל דייגי במצות וחביל גופייהו זה הוא דוקא ממצות עשין שהוא בקום ועשה שעושין המצות בחמימות ע"כ חביל גופייהו אבל ממצות ל"ת שהוא בשוא"ת ליכא בזה חמימות ול"ש חביל גופייהו וכן משמט ג"כ מדברי רש"י ז"ל שבת דף פ"ו ע"ב ד"ה דדיוגו במצות שכתב לקיום מצות עיי"ש וקיום מצות היינו בקו"ע והרי ז' מצות ב"נ כולם הם בשוא"ת חוץ מן דינין שהוא בקו"ע וכדאיתא בסנהדרין דף נ"ח סוף ע"ב ונ"ט ע"א ודינין ל"ש גבי נשים דהא אשה פסולה לדון וא"כ ל"ש לומר דחביל גופייהו ע"י מצות ב"נ

מיהו לפי האמור תקשה קרא דכתיב היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה ופרש"י בחומש שם משום דעד ג"י אם תפלוט האשה ש"ז תחזור ותטמא ומששההתה שלשה ימים כבר הזרע מסריח ואינו ראוי להזריע וטהור מלטמא את הפולטת עיי"ש וכן הוא במתני' בשבת דף פ"ו מנין לפולטת ש"ז ביום השלישי שהוא טמאה [ואיכא דתני טהורה וכמ"ש בתוס' שם ד"ה תני] שנאמר היו נכונים לשלשת ימים ולפי דברינו הנ"ל קשה טובא דהלא אז קודם שקיבלו את התורה הרי עדיין לא היו דייגי במצות וגם לא אכלו שקצים ורמשים דהרי אכלו מן וא"כ לא חביל גופייהו ולא מסריח הזרע אפי' לאחר ג' ימים וא"כ מדוע הזהירם משה רק על שלשה ימים הלא הו"ל להזהירם על יותר משלשה ימים שלא יגשו אל אשה. אמנם לק"מ עפמ"ש התוס' בשבת שם ד"ה מנין לפולטת ש"ז שנאמר היו נכונים לשלשת ימים וז"ל אעפ"י שבאותה שעה עדיין לא ניתנה תורה מ"מ מסתמא הקפידה תורה על דבר שעתיד להיות טומאה אחר מתן תורה עכ"ל עיי"ש וא"כ מאחר דמה שהקפידה התורה אז על הפולטת ש"ז הוא משום שעתיד להיות טומאה אחר מתן תורה הלכך שפיר לא הזהירם רק על שלשה ימים ולא על יותר משלשה ימים כיון דאחר מתן תורה הרי ישראל דיינו במצות ולא תהי' טמאה רק עד ג' ימים כי אחר ג"י מסריח הזרע ולא הזהירם רק על מה שעתיד להיות טומאה במעי של ישראלית והבן. **(על הטוב יזכרו הבחורים המופלגים האחים כמר שלום ומאיר רובין נ"י נכדי כ"ק רבינו המחבר זצ"ל ונכדי הה"ק מסאסוב זצ"ל אשר טרחו בגופם ועזרו למלאכת הקודש זכות אבותיהם הקדושים יגן עליהם ויצליחו בכל מעשיהם)**