אלפי מנשה עה"ת קח

אכתי צ"ע אי זה ניכר מחיים קודם שחיטה אם יש לעוף כף עגול או לא וממ"ש הפוסקים דבעוף א"צ לבדוק אחריו אם יש לו כף עגול או לא דהולכין אחר הרוב משמע שאינו ניכר מחיים וא"כ דברי הש"ך הנ"ל צ"ע

ויגש

ויגש אליו יהודה וגו'. כתב הבעה"ט ויגש אליו יהודה ס"ת שוה. ונראה עפמ"ש בספרים לפרש פסוק זה אשר יהודה רומז על כל איש ישראל שנקרא בשם יהודה והוא מגיש להתפלל לפני הקב"ה שלא יתנהג עמו במדת הדין ולא יחר אפו בו על מעשיו הרעים. והנה כתב בפירוש מעשה אורג על מחזור בהפיוט לר"ה השוה ומשוה קטן וגדול אשר שו"ה גי' רפא"ל וגי' קפציא"ל קפציאל הוא המלאך חבלה ועומד לשמאל המשקל ששוקלים בו העונות ורפאל הוא המלאך השלום שעומד לימינו עיי"ש ואפשר לומר הטעם מדוע רפאל דייקא הוא המלאך השלום עפמ"ש בילקוט ראובני בפרשת בראשית דף י"ט ע"א דפוס ווארשא] בשם מדרש כונן וז"ל כינס כל מלאכי השרת א"ל נעשה אדם א"ל רבש"ע מה אנוש כי תזכרנו והוא היתה כת של מיכאל מיד שרפן באש הגדולה והשאיר מיכאל לבדו וקרא לכת של גבריאל ואמרו לו כשם שאמרו הראשונים ושרפן באש הגדולה והשאיר מהן גבריאל לבדו קרא לכת של לביאל ואמרו לפניו רבש"ע מי יאמר לך מה תעשה עשה כרצונך בעולמך כי כך נאה לך אמר הקב"ה יפה ראית לעצמך שרפאית אתה מה שהרסו חבירך מיד החליף שמו וקרא שמו רפאל וכו' ואמר למיכאל לך והביא לו עפר ממקום ביה"מ וכן עשה וצברו הקב"ה בידו ועשאו לאדה"ר עיי"ש ועיי"ש עוד ביל"ר שם דף י"ח ע"ב שמביא בשם סודי רזא שכתב שהמלאכים כשאמרו מה אנוש כי תזכרנו הי' להם לחשוב אל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו שאם הי' נבראים ביצה"ר כבו"ד הי' חוטאים ע"כ הושיט אצבעו ביניהם ושרפן עיי"ש וא"כ רפאל שהסכים על בריאת אדם בע"כ שהוא דן את האדם לכף זכות דכיון שהאדם נברא עם יצה"ר ע"כ הוא חוטא ולכן הסכים על בריאת אדם ולכך שפיר רפאל דייקא הוא המלאך השלום ועושה שלום בין אדם למקום ומשיב חרון אפו של הקב"ה מעל בנ"י כיון שהוא הסכים על בריאת אדם והוא דן את האדם לכף זכות. וזהו הרמוז ויגש אליו יהודה ס"ת שו"ה היינו כשאדם מבקש מאת השי"ת שלא יחר אפו בו מחמת עונותיו עומדין שני המלאכים הנ"ל קפציא"ל ורפא"ל שכל אחד עולה מספר שו"ה אחד משמאל ואחד מימין וא"ל יח"ר אפ"ך יש בשלשה תיבות אלו אותיות רפא"ל ושאר אותיות עולים מספר אד"ם רומז שרפאל שהסכים על בריאת אדם הוא עושה שלום ומשיב חרון אפו של הקב"ה מעל בני ישראל

א"י ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני. כתב בס' א"נ לפרש פסוק זה שהתפלל על תרין משיחין שיתגלו בב"א עיי"ש בדבריו ונ"ל להוסיף על דבריו דזהו שאמר בי אדני עפמ"ש בילקוט ראובני בפרשת בשלח בשם שערי אורה אשר שם אדנ"י נקרא בכנוי בית המקדש וכו' וסימנך מקדש אדני כוננו ידיך וכן דניאל אמר והאיר פניך על מקדשך השמם למען אדני עיי"ש ולזאת שביקש יהודה על התגלות תרין משיחין אמר בי אדני דייקא. ועוד י"ל לפי"ד הא"נ הנ"ל טעם אחר מה דקאמר בי אדני. דהנה איתא בגמרא שבת דף קל"ח ע"ב דבר ד' זה הקץ עיי"ש [רש"י ז"ל שם ד"ה זה הקץ כתב לא ידענא מהיכא עיי"ש ועיין בתוס' מ"ש בזה וי"ל בדרך רמז דהנה כתוב ויאמר אלקים יהי אור וכתב באוה"ח בפרשת בראשית ע"פ בראשית ברא באות כ"ב אשר יהי אור הוא הגאולה העתידה עיי"ש ועיין גם בזהר ח"א בהשמטות בדף רס"ג ע"א שכתב וז"ל ורוח אלקים דא רוחא דמשיחא מיד דיהא מרחפת על אנפי מיא דאורייתא מיד יהא פורקנא הה"ד ויאמר אלקים יהי אור עכ"ל וזהו שאמרו ז"ל אשר דבר ד' זה הקץ כי דב"ר ד" גי' יה"י או"ר] והנה ידוע אשר אדני הוא בחי' דבר ד' כי אדנ"י ר"ת דבר יד' אשר "נאמן עיין בס' קה"י ערך אדני ע"כ כשביקש יהודה על התגלות תרין משיחין אמר בי אדני כי אדני הוא בחי' דבר ד' וזה הקץ. ויש לרמז בזה עוד יותר שזהו ויגש אליו יהודה והודה דייקא כי ביהוד"ה יש בו אותיות הוי' עם אות ד' והאות ד' הוא ר"ת "דבר והוא צירוף אדבר ד' שזה הקץ. וזהו ג"כ הפירוש מה שאמר יהודה בי אדני ור"ל בי ביהודה יש בחי' אדני שהוא בחי' דבר ד' והבן. וגם לפי האמור אשר פסוק זה ויגש אליו יהודה רומז על התגלות המשיחין י"ל דזהו שנקוד תיבות ויגש אליו יהודה בטעמים קדמא ואזלא רביעי כי קדמיא ואזליא גי' ק"ץ והוא קץ הגאולה גם