אלפי מנשה עה"ת ק

ישעי' הנ"ל דב"פ בעו נחירה בסימנים בודאי ה"נ הנברא ע"י ספר וצורה בעי נחירה בסימנים ואם מת מעצמו או נהרג אסור וא"כ גם בהנברא ע"י ס"ו שייך איסור אבמה"ח וא"כ ליתא נמי לתירוצא דהשל"ה הנ"ל

ולפי"ז יש ליישב דברי מרן הרמ"א ז"ל בספרו תורת העולה שכתב לתרץ מה שהקשו התוס' בסנהדרין דף נ"ו אהא דאמרינן דאדה"ר נצטווה על אבמה"ח הלא כיון דלאדה"ר לא הותר לאכול בשר למה איצטריך להזהירו על אבמה"ח ומתרץ הרמ"א ז"ל בתורת העולה דמה דנאסר אדה"ר באבמה"ח מיירי בבעל חי היורד מן השמים שאותו הי' מותר לאכול ותמהתי עליו בחידושי לעיל בפרשת בראשית הלא בעל חי היורד מן השמים א"צ שחיטה וא"כ ל"ש בו איסור אבמה"ח וכמו בבן פקועה וכמ"ש ג"כ השל"ה הנ"ל גבי הנברא ע"י ס"ו. אמנם לפי"ד הרבינו ישעי' הנ"ל דב"פ בעי נחירה בסימנים ולפי מה שאמרנו דה"ה נמי הנברא ע"ו ס"ו בעי נחירה בסימנים א"כ ממילא ה"נ בעל חי היורד מן השמים בעי נחירה בסימנים וא"כ שייך בו איסור אבמה"ח וא"כ א"ש דברי הרמ"א בתורת העולה הנ"ל

אמנם באמת מתוס' ב"ק דף מ"א שם ומשאר כל הראשונים שלא תירצו כתירוצא דהרבינו ישעי' הנ"ל משמע בהדיא דס"ל דב"פ דלא בעו שחיטה גם נחירה בסימנים לא בעי ועיין גם בספר דעת תורה ביו"ד סי' י"ג סק"ו שמביא שם עוד מכמה ראשונים דמוכח בהדיא מדבריהם דלא כדעת הרבינו ישעי' הנ"ל עיי"ש וא"כ אין לדחות כלל תירוצא דרבו של המהר"ש יפה הנ"ל ותירוצא דהשל"ה הנ"ל בדברי הרבינו ישעי' אחרי דכל הפוסקים לא ס"ל כהרבינו ישעי' בזה. וממילא שוב דברי התורת העולה הנ"ל הם תמוהים לפי דעת כל הפוסקים דלא ס"ל כהרבינו ישעי'. ועוד יש אתי לחלק ולומר בבן פקועה הוא דקאמר הרבינו ישעי' דבעי נחירה בסימנים אבל הנברא ע"י ספר יצירה וכן בעל חי היורד מן השמים גם הרבינו ישעי' מודה דל"ב נחירה בסימנים ואין להאריך כאן

איברא אחרי שובי אמרתי דתירוצא דרבו של המהר"ש ופה נכון הוא אפי' לפי שיטת הרבינו ישעי' הנ"ל דהנה במשנה בחולין בפרק בהמה המקשה פליגי ר"מ וחכמים ור"ש שזורי אי בן פקועה הותר בשחיטת אמו ר"מ סובר דלא הותר בשחיטת אמו ובעי שחיטה מה"ת וחכמים ור"ש שזורי ס"ל דהותר בשחיטת אמו ורק בזה פליגי חכמים עם ר"ש שזורי דחכמים ס"ל דאם הפריס ע"ג קרקע בעי שחיטה מדרבנן מפני מ"ע ור"ש שזורו אומר דאפי' הוא בן הי שנים וחורש בשדה שחיטת אמו מטהרתו ולא בעי שחיטה אפי' מדרבנן עיי"ש בגמרא בדף ע"ה ע"ב. והנה פלוגתתם הוא דוקא בבן פקועה בן ט' חי אבל בן שמנה חי גם ר"מ מודה דהותר בשחיטת אמו וכדאמר ר"מ בהדיא במתני' שם ולא בעי שחיטה כלל אפי' מדרבנן. והנה מה שהקשו התוס' ב"ק הנ"ל דלמא אצטריך קרא דלא יאכל את בשרו לבן פקועה הרי כוונתם הוא לבן פקועה בן ט' דהא בן ח' שהוא נפל לא מיקרי שור כלל [ועיין גם בשטמ"ק שם שמביא בשם הרשב"א שמתרץ קושית התוס' הנ"ל דב"פ לא מיקרי שור עיי"ש וא"כ אף להתוס' דס"ל דגם ב"פ מיקרי שור אבל זה מודים דנפל מיהא לא מיקרי שור] וגם מדברי התוס' שם שכתבו וז"ל אצטריך לבן פקועה לרבנן דר"מ דלא בעו שחיטה עיי"ש ומדכתבו דוקא לרבנן דר"מ נראה ג"כ דכוונתם הוא לאוקמי הקרא בבן פקועה בן ט' דבזה פליגי ר"מ ורבנן וכן נראה ג"כ מתירוצא דהי"מ שהביא הריטב"א בקידושין דף נ"ו דאתיא כר"מ דאמר בן פקועה טעון שחיטה הוא רק בבן ט' חי. ולפי"ז הרי מה שמתרץ הרבינו ישעי' הנ"ל קושית התוס' הנ"ל דב"פ בעי נחירה הרי קאי על בן ט' חי וא"כ י"ל דדוקא בבן ט' חי הוא דקאמר הרבינו ישעי' דבעי נחירה אבל בן ח' חי גם הרבינו ישעי' מודה דלא בעי נחירה ושוב מצאתי ג"כ בשו"ת בי"צ חיו"ד ס' י"ח אות י"ג שכתב ג"כ כן בדעת הרבינו ישעי' ומיישב בזה קושיתו שם על הרבינו ישעי' מתמורה דף י"א עיי"ש. והנה בעל המימרא בירושלמי ובמד"ר שאמר יוסף שחשודין הם על אבמה"ח הוא ר"מ עיי"ש בירושלמי ובמד"ר וגם בפר"ד שם מביא כן ר"מ אומר חשודין הם בניך על אבמה"ח ועל זה קאמר רבו דמהר"ש יפה לפרש שטעות יוסף הי' שראה את אחיו אוכלין בן פקועה בלא שחיטה ויוסף לא ידע שהוא ב"פ וא"כ בע"כ דכוונת רבו של המהר"ש יפה הוא לפרש שהיו אוכלין ב"פ בלא שחיטה היינו ב"פ בן שמונה חי דאי בן ט' חי הרי לא יתכן כלל דבריו אליבא דר"מ דהוא בעל המימרא שאמר יוסף שחשודין הם על אבמה"ח דהא ר"מ ס"ל דבן ט' חי בעי שחיטה מה"ת [ולכאורה אף אליבא דרבנן בע"כ צ"ל דכוונת רבו דמהר"ש יפה לפרש בבן שמנה חי דאי בבן ט'