אדיר במרום פא

סיני היין והם סוף הדין שהם מה שמשם יונקות הקליפות, והנה בהיות היין יושב על:

שמריו ר"ל היות כל המדרגות לפי הסדר אשר רצה בם המאציל ית' כי היין הוא עיקר והשמרים עומדים תחתיו, וזה עיקר השלימה וממשלת ההנהגה כי לא יפול בלב השמרים להתערב ביין אלא כל א' עומד במדרגתו, וזהו ענין הח"ס וגבורות עתיק אשר בה כי שם עומד הדין הקדום בממשלתו וסוף הדין עומד להיות תחתיו מוכנע והס"א נכנעת תחת הקדושה, אך הפעולה הזאת היא כמוסה ונעלמת והכח הזה נמשך דרך הקרום אל הנוק' לבד אך מה שמתפשטת בדיקנא הוא ברגש גדול כי אין השמרים שקים ואין היין שוקט כי לא כך היא ההנהגה אלא הס"א רוגשת לקטרג והקדושה מתחזקת לעומתם להכניעם:

וע"כ מקולות מים רבים, והנה לע"ל יתגלה זה הענין בנוק' ואז הוא לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי בהיות היין על שמריו הכל במנוחה אין השמרים מזיקים אלא אדרבא:

היין עומד בתוקפו וריחו לא נמר, ולבן בהתגלות הח"ס בתוקפה בנוק' לא יהי' כמו עתה. בסוד הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, כי אחיזת הס"א היא בנוק' והיא נפגמת על ידיהם אלא אדרבה לא ירעו ולא ישחיתו ולא כתיב לא יבואו אלא הוא ממש ענין חמר טב על דורדי', וכבר אמרתי הפעולה הזאת נבדלת מן הקרום ללכת אל הנוק' ואינה מתגלית בשאר אצילות בסוד הזכר, וזה הדבר נראה אפילו באדם שהוא מורה במקריו עניני ההנהגה, והוא כי האדם בהיותו נער הנה כל דבריו בתוקף וברתיחה ונראה כחו בפלפול הסברות משא"כ הזקנים שאין נראה להם זה הכח, והאמת שעצת זקנים טובה מאד מעצת. הילדים, אך באמת שבעצת האדם יש ב' דברים יש הידיעה ויש הסברא פי' קבוץ הידיעות במוח שמהן תולד העצה, והסברא שהוא הדרך שעל ידה נולדת העצה מן הידיעות. שהרי שני בני אדם יוכלו להיות שוים בידיעה ולא יהיו שוים בסברא וזה פשוט, ובאמת הידיעה שהיא קיבוץ הדברים נמשכת באדם מספירת החכמה וההולדה מסוד הדעת, וזה הדעת עושה הפרש בין זמן לזמן, כי בהיות האדם נער הנה הוא מקבל מן הו"א ובהעלותו אל הזקנה הוא מקבל מא"א, והנה בח"ס עצמה יש חב"ד וסודם יו"ד ה"א וא"ו הנז"ל, אלא שכולם בסיתום וכולם נקראים חכמה לבד, אבל חכמה היא קיבוץ הדברים, בינה דקדוקי הדברים והתחברם, דעת המשך התולדה, והיא ממש הסברא. באדם וסודה למעלה חיבור חו"ב והוצאות הטפה בסוד התולדה והבן היטב, כי המאורות. והאדם הכל המשך חוק א', והנה הדעת למטה בז"א עומד להגלות בסוד חו"נ המתפשטות בגוף, ולכן הדברים עומדים בגילוי ובה מגלה, אבל זה הדעת הנכלל בח"ס אינו עומד להגלות אך זה נמשך מכח הקרום הסובב, והענין כי כבר אמרתי איך גם בז"א יש זה הקרום, וכן אמר פה והאי קרומא אתפסק מז"א, ותראה שאינו אומר אתפסק בז"א אלא מז"א, והענין הוא כי זה הקרום הוא באמת סוף האוירא כנ"ל והוא נמשך מן הת"ת דעתיק, שבו מתחבר הדעת שלו, והנה באמת כי דעת זה דעתיק בא"א אינו אלא להיות נכללת בו הנהגת הח"ס ולהיותה תלוי' בו, כי עיקר שורש האצילות הוא ז"ת דעתיק הנקראים עתיק יומין כמו שאפרש לך לקמן בס"ד במ"ש ברישומוי אתוון תי"ו והקרום הזה ע"י תולה בו הח"ס להחזירה אל הנהגתו ומה שיוצא מן הקרום אינו אלא הראוי לצאת בכח מים העליונים שכבר עצמות החכמה מתנהגת בכח הקרום, וכל בחי' שיש בזאת הח"ס:

כולם נסבבות מן הקרום להחזיר אל רצון הע"י, ובאמת משם מסתלקת אל הנוק' כנ"ל, אך מוחי ז"א הנה הם נמצאים מבחי' התפשטות הח"ס דרך הדיקנא כנ"ל, וע"כ הם עומדים להתפשט נ"כ אלא שלהיותם נחתמים התיקונים העליונים למטה לכן גם למטה יש זה הקרום אלא שהוא נפסק, פי' כי תמיד זה הקרום הוא כח של עתיק הבא לכלכל בכחו את ההנהגה התחתונה, אבל בא"א כל בחינותיו נכללות ונסגרות בזה הקרום, אבל בז"א אינו כן, והנה בז"א עצמו תראה שלפעמים אנו אומרים שחב"ד הם המוחין ולפעמים