אדיר במרום נז

עתה. ובתי' זאת לא יקרא שנתגלתה במקומה העצמי עד שהגיע האור לבחי' זו"נ, ונקרא בסוד ו"ה כי עד שהי' מאיר בסוד י"ה לא הי' אלא בסוד הדביקות של הא"ס כנ"ל שהוא כמו המוחין בזו"ן שאינם שורש אלא תוספת

ואפרש לך עתה ענין שירותא וסיומא. כי באמת הוא סוד גדול ועמוק כי הוא כללות ההנהגה באמת בכלל וגם בפרט לכל א' כמו שתשמע בס"ד. והנה סוד הכלל נראה בבריאת העולם שהנה העולם נברא בו' ימים, ואח"כ בא השבת שהוא מנוחה, וכמו כן יש בענין העולם שהוא מתקיים שיתא אלפי שנין ואח"כ יש אלף השביעי בסוד שבת, והנה כמו כן יש חיי האדם שהוא טורח בהם ובסוף מגיע אל המנוחה בסוד ינוחו על משכבותם. והנה לדרך זה צריך שיהי' שורש במאורות כי צריך שיהיו מוכנים בדרך זה שיצא מהם הענין הזה וסוד הכל הוא סוד זו"נ שהזכר הוא סוד הראש והנוקבא ה"ס הסוף, וכל דבר הוא כך בסוד ראש וסוף, והנה כתיב מגיד מראשית אחרית וז"ס ההנהגה ההולכת מן הראשית שהוא הזכר ועד האחרית שהוא הנוקבא, וכן מראשית השנה ועד אחרית שנה. והענין כי תחלת המחשבה היא סוף המעשה, ותחלת המחשבה היא הזכר ומגמתו אל הנוקבא שהיא סוף המעשה. ונמצא כל זמן שהזכר שולט הוא זמן הפעולה, וכשהגיעו הדברים אל הנוקבא אז הכל בסוד מנוחה ונשאר הדבר בקביעות שלם ועפ"ז הדרך מתנהג העולם כי שיתא אלפי שנין הם בסוד הזכר והן זמן המעשה וההכנה ואח"כ בסוף הוא שבת מנוחה והוא תכלית העולם, וכן הוא בחיים ובמיתה של האדם כי כל הימים של העוה"ז חם בסוד ההכנה מצד הזכר וסוף הימים בסוד הנקבה, שבת, מנוחה, שעולים לנוה אל שרשם. ואל תקשה שאם לא חטא האדם לא הי' מיתה, כי זה אמת אבל גם ההנהגה הזאת היתה קיימת בסוד ההכנה ומנוחה בלא מיתה, והדבר צריך ביאור גדול ולא אצא עתה מעניני, אמנם ע"ז הענין נאמר אשת חיל עטרת בעלה ואמרו רז"ל בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה וז"ס גדול מאוד כי באמת בימות החול הוא שליטת הז"א בסוד ו"ק ואז נאמר ששת ימים תעבוד, אך ביום השבת שמגיע שליטת הנוקבא יש מנוחה אבל גם הז"א עולה עמה והוא עצמו מקבל תוספת גדול אבל כ"ז שהז"א פועל בסוד ימי החול היא אינה עולה כי אדרבה בחול הוא זמן הבירור וזה מפני שלא הגיעו אל האחרית שאליו מגמת כל המאורות אבל כיון שהגיעו כולם עולים עליות גדולות ואז בעלה מתעטר בה והוא סוד טוב אחרית דבר וגו', וכן יום המות מיום הולדו כי לצדיקים כך הוא שמגיעים אל המנוחה ואז כל בחינותיהם הם עולים בסוד המנוחה הזאת והבן היטב, וכ"ה לכללות העולם בסוד יום שכולו שבת, ושורש הענין הזה הוא סוד גדול ונשגב מאד והענין תבינהו בסוד החיות כי פניהם פני אדם וג' פנים אחרים מתחברים אליהם. והענין דע כי אנו אומרים שהעולמות נבראו במל' א"ס, ובאמת הדבר הזה קשה להבינו כי איך נזכיר ספירות בא"ס ב"ה אך האמת כי בודאי בא"ס א"א להזכיר ספירות רק הענין הוא שכאשר נסתלק הא"ס מן החלל אז הוכן החלל הזה בסוד י"ס והא"ס שבקע החלל ונכנס בו אז נשתווה לחלל שבו הי' נכנס, והנה באמת הי' יכול להאיר הארה שוה לכל בחי' החלל פי' הי"ס שבו ולא האיר אלא בחלק האור המגיע למל' שבחלל וזה האור שבחלל השלים בעד כל החלל, והענין הוא כמו נוקבא דא"ק שהמל' שלה נעשה עתיק באצילות כך בחינות המל' לבד היא שנכנסה בחלל ומלאה אותו וז"ס גדול מאד אך למען הבין הענין היטב אומר לך כי הנה כל הספי' מסכימות אלי' ולפי"ז נמצאו עשרה מיני שליטות, אך המאציל לא רצה להאציל העולמות אלא בשליטה הפחותה מכולם והיא שליטת המל' שיהי' כל האחרות מסכימות אליה וזאת השליטה היא הנותנת כל החוקים הנמצאים עתה בטבע ואם היו נבראים בשליטה אחרת הי חקים אחרים והבן מאד זה הענין כי העולמות נבראו בסוד מל' אלא שהיא כוללת